גלעד שליט, חייל צה"ל, יושב בשבי חמש שנים, בתנאים בלתי אנושיים. משפחתו עושה ככל הבנתה, וללא לאות, כדי להשפיע על גורמים ישראלים כמו גם זרים, להירתם למשימה שתביא את החייל השבוי הביתה.
אין מה לחדש בעמדת המשפחה לעומת עמדות כל הממשלות הרלוונטיות. כל צד והאמת שלו, ואין אמת אחת. אולם, לצד המשפחה הולך ומתגבש קהל אזרחים, התופסים הסעת חינם ("טרמפ" בלעז) על כתפי המשפחה הסובלת.
הקצינו הידוענים, במיזם השתתפות בישיבה סמלית בצינוק משוחזר, כהפגנת הזדהות עם גלעד. פעולה זו מהווה סחטנות רגשית ומזיקה. הורתה בציניות של הידוענים, הרוצים לנכס לעצמם פרסום אישי. פעולתם זו - בניגוד למצעד האמפתי בהשתתפות ציבור אזרחי גדול לפני זמן מה - מעכבת את הליך שחרור החייל, בכך שהיא מחלישה את כושר העמידה של ישראל, וכתוצאה בלתי נמנעת מכך, מקשיחה את "לב פרעה" ומרחיקה את יום השחרור המיוחל.
ובשולי הדברים: לפני ימים אחדים, בתוכנית טלוויזיה "פופוליטיקה", רואיין פלשתיני בעל תואר דוקטור. לשאלת המראיין האם יכולה ישראל להרע את תנאי המאסר של האסירים הביטחוניים (כמובן מבלי לפגוע בחוק הבינלאומי), על-מנת למנף לחץ על החמאס, השיב: לא יעלה על הדעת, הרי ישראל מדינת חוק היא וחייבת להתנהל על פיו, בעוד שהחמאס אינו מדינה, וכן לא חלים עליו חוקי מדינה.
הצעתי למרואיין הטיפש: קודם כל תשתדלו להתנהל על-פי כללים של מדינה ולא של ג'ונגל, ולאחר מכן תבקשו להתקבל למשפחת העמים.
