לא פעם יצא לי להגיע לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ולהזמין מונית בשל הלחץ לאחר ליעד חשוב כזה או אחר. להערכתי, קיים זיכיון רק לאחת מחברות המוניות לעמוד שם, והן מנצלות זאת היטב בעיקר בשל הצורך של האנשים להגיע בזמן, הקושי של רבים מהנוסעים להתנייד עם מזוודות כבדות, או הרצון להימנע מהסתבכות עם האוטובוסים הפנימיים. נהגי המוניות בתחנה דורשים סכומים גבוהים במיוחד, מתנגדים להפעיל מונה וסביר להניח שממעטים לדווח על שירותם ולכן ממעטים לשלם מיסים למדינה.
הדפוס חוזר על עצמו תמיד. כאשר אני מסרב לעלות על המונית ומתחיל ללכת משם, הם מוותרים ומוכנים להפעיל מונה, אך האמון שלי בהם פג ואני מתחיל לחשוש שיעשו לי סיבובים מיותרים כדי להרוויח על חשבוני. כאשר הם מבינים שלא אסע איתם, הם מתחילים להתבדח בכל מיני צורות, למשל: כל שנייה עוצר אותי נהג אחר שלהם, גורם לי לחשוב שמציעים לי הצעה הוגנת יותר ובסוף חוזרים על אותו מחיר לצחוקם של הנהגים האחרים. ברור לי שהתנהלות זו החוזרת על עצמה נעשית גם עם לקוחות אחרים, וצריך לזכור שבדרך כלל אחד שעוצר מונית הוא די ממהר והתעללות בו גובלת בפשע. כן, הם בהחלט מתנהגים כמו חבורת פושעים.
נתקלתי בניצול הלקוח מבחינה כספית גם בחברת המוניות ליד הרכבת, ואני מניח שהדבר חוזר על עצמו במקומות אחרים מסוג זה. כאשר כולם מדברים על צדק חברתי, יש עניין רב לטפל בתופעה זו בעיקר, כי הדבר פשוט וקל במיוחד: יש, לדעתי, צורך לשלוח מדי פעם פקח במסווה של לקוח, לתפוס אותם על חם ולתת להם קנסות כל-כך גבוהים, עד שגם אם יתפסו אותם אחת לחודש הרווח מהפשע יצא בהפסדם. כמו-כן צריך לאיים עליהם בביטול הזיכיון לעמוד בתחנות אלו, ובטוח שלא יהיה קשה למצוא חברת מוניות אחרת שתשמח לתפוס את מקומם.
מכתב ברוח זו שלחתי ל
שר התחבורה ישראל כץ ואני מקווה שהדברים ישתנו לטובה.
