כמעט שלא עובר יום שאין אנו שומעים על פרשיות שונות הקשורות בילדים ונוער ובעצם אם לומר את האמת, עדיין ילדים. פרשיות אלה רובן ככולן בעלות קשר ומיתווה לאלימות בדרך זו או אחרת.
מפרשיות אונס נוראיות שנעשות על-ידי ילדים / קטינים, בהן מעבר למעשים פיזיים אכזריים נוראיים, גם פרסום תמונות לאמצעים שונים. פרשיות הקשורות באגרסיביות ואלימות פיזית של קטינים, כמו ילד שתקף מורה בחצר בית-ספר! (שבעקבות הפגיעה הפיזית בה עליה לעבור ניתוחים ותקופת החלמה ארוכה) או כמו הסיפור בו ילדות מוכרות גופן ונשמתן בעבור פרסום בכל מחיר ופריטים חומריים והינה כאילו לשים את הדובדבן על כל העוגה המצחינה הזאת של שפל מוסרי-חינוכי, באה תלמידה שמסרבת לענות לשאלות במבחן בית-הספר והיא כותבת וזוכה לפרסום, מה בדיוק לא מוצא חן בעיניה ואינו לרוחה בלימודים והגרוע מכל: זוכה להתייחסות של שר החינוך! כאילו מדובר באיזו הוגת דעות רצינית חוץ ממה שהיא באמת ילדה עצלנית, חסרת חינוך וידע.
ואיפה ההורים שלהם? איפה האחריות שלהם? איפה המרות שלהם? איפה החינוך שלהם? להפך, פעם אחר פעם אנו שומעים על איך הוריהם מצדיקים את מעשי העוולה של ילדיהם בתירוצים שונים, מוכנים וששים עלי קרב לחבוט במורים לקחת מייד עורכי-דין חסרי מצפון כדי "להגן" על ילדם שסרח, במקום לתת לו לשלם את מחיר פשעיו וללמוד שעליו לקחת אחריות למעשים שלא ייעשו. בקיצור, המסר של ההורים? הוא בעצם שאין מסר - כל ילד כטוב וישר בעיניו ייעשה! כי הוא ההורה יתמוך בו בכל צורה, כי אחרי הכל, כולם אשמים רק לא הילד.
איך קרה שמדינה בת 65 שנה, מדינה שהוקמה בדם יזע ודמעות וזו לא קלישאה, הגיעה למצב כזה? איך זה שנבחרי העם והמייצגים שלנו בכנסת, אינם עוצרים ושואלים את עצמם? הרי הם חיים בתוך עמם לא כן? וכאן אני מגיעה שוב ושוב לאותה מסקנה, שהכל מתחיל ונגמר בחינוך וזה מרגע לידתו של ילד! ולא צריך להיות פסיכולוג גדול, אם בכלל, כדי להבין שיש כאן שבר גדול של חינוך ההורים.
כאחת שגדלה בשנות ה-50 במדינת ישראל, אני יכולה להעיד, שהחיים גם אז לא תמיד היו קלים, אבל הייתה דרך ארץ. היה חינוך וחינוך לערכים וההורים, הורי הילדים היו תמיד שם בגידול הילדים. להורים שלא ידעו אז עברית, בבתי-הספר העבירו המורים עצמם אולפן ושיעורי עברית ולאנשים היה כבוד גדול מאוד לבתי-ספר ולמחנכים במיוחד. ילד שלא למד נקרא עצלן וילד פראי נקרא מופרע אבל לא קבל ריטלין. ואלה היו ממש מעטים, היום אחוז גבוה של הילדים מייד מקבלים ריטלין בו בזמן שריטלין לדעתי צריך לתת להורים שלהם אלה שאינם מחנכחים את ילדיהם לכלום אלה שלא נמצאים בבית (ממוצע הורים ישראלים מבלים על ילדיהם 14 דקות ביום) וגם אם הם כן בבית, הרי שנוכחותם לא מורגשת והם מתרצים את חוסר היכולת לנהל ולחנך את ילדיהם, לחנך בטרדות כלכליות ושאר תירוצים.
לשר החינוך אני מציעה במקום להיות זה שרוצה להסתחבק ולהיות אהוד על כל כולם דבר שבמפורש לא ניתן, הייה נוקשה ותקיף, קח את המושכות לידיים ותחזרו ללמד את הילדים והנוער ערכים בסיסיים בדיוק כמו לפני 50 שנה, כי בסופו של דבר, בעצם זה החינוך הנכון ולא הליברליות המופלגת שהרסה כל חלקה טובה והביאה לחוסר תרבות וחינוך משווע ובעיקר שידרוש מההורים אחריות על ילדיהם - תוך נטילת ריטלין להרגעה.
יש לנו ילדים מצויינים עם מוחות מבריקים, אולם ליותר ויותר ילדים מסתבר, חסרה בעליל הכוונה כבר מהבית.