אמש כמובן שהיו סרטים רק על השואה, וטוב שכך. צריך לזכור.
אבל מה שחשוב הוא לעשות שלא תהיה שואה נוספת. ונראה שתשובות על "איך עושים זאת" יש כמספר המשיבים.
האם הדרך היא "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי? שהרי מי מבטיח כי עד עולם קיר הברזל (שלנו) יהיה חזק יותר מאיל הברזל (שלהם)? ושמא הדרך היא "חתירה לשלום" - שפירושה בעצם לקחת סיכונים טקטיים איומים, תוך שאנחנו סומכים בעצם על רצונו הטוב של מי שהיה עד להסכם אויב, ועלול, במחי החלטה אחת, לשוב ולהיות כזה כאשר עמדות המיגננה שלנו נחותות בהרבה משהן היום?
חית ועין או האם ראוי שנפסיק להיות בגולה, שנתרכז כולנו במקום בו צה"ל יוכל להגן עלינו, או שמא לזכור כי העם היהודי שרד רק מפני ש"לא כל הביצים היו בסל אחד" - מפני שהיינו מפוזרים בכל העולם, ואם הושמד (כמעט) כל יהודי שהיה ביבשת אחת, הנה שרדו מי שהיו ביבשות אחרות...
ושמא כדאי גם לזכור שהיום העמלק שלנו הוא שחור ובור ופרימיטיבי ומדבר בחית ועין, אבל הנה העמלק שבגינו אנחנו עומדים היום לדקת דומיה דווקא היה בלונדיני, ואולי המשכיל מכל עמי אירופה ואולי המשכיל מכל עמי העולם.
ולך תדע, אם לא החית ועין הם הקריטריון, אולי מחר עוד עם נבחר אחד יחליט שאתה בחרתנו מכל העמים ודאטפך אטפוך ועבד כי ימלוך וילד מוכה הופך להורה מכה ולך תדע אם לא נשתוקק כל כך למרחב מחיה שאכן מגיע לנו בדין והצבא החזק בעולם ייצא לבליץקריג ותל אביב היא שתהיה לדרזדן ואיזה אדולף עתידי עם כיפה או בלעדיה ואיזו אווה בראון עתידית יילכדו לבסוף באיזה קן נשרים עתידי שמחירו שש מאות מיליון שקל.
חובה לזכור את השואה.
רק אין איש שיוכל לומר בוודאות, איזה לקח יש ללמוד מהזיכרון.
איך למנוע את טרזיינשטט הבא. או את גטו וורשה הבא. או את דרזדן הבאה. או את Kehlsteinhaus הבא.
