דמגוגיה בהשוואת הטבעונים לנאצים

נוכח הפער בין "אופנת הטבעונות לאופנת אדישות לסבלם של החלשים בחברה האנושית", גורס רוגל אלפר במאמרו: "גם טבעונים אפשר להשוות לנאצים" (הארץ 8.6.14 ), שנראה שמאבקם של טבעוני ישראל מייחס חשיבות רבה יותר לזכויות בעלי חיים מאשר לזכויות בני אדם". ראשית, יש להעיר כי אכן דומה שיש טרנד מסוים בתחום הטבעוני, אך אם הוא בא לא מתוקף תפיסה מוסרית הרי מדובר באופנה. אם הוא נובע מתפיסה מוסרית זו משמיטה את בסיס טעוני אלפר. אלפר מפליג רחוק בטענו ש"משטר הנאצי היה טבעוני ברוחו", הגם שהייתה בו התייחסות ותחיקה להגנת בעלי חיים, אך לא בהכרח בצורה שניתן להצביע על טבעונות מוסרית. הדוגמה המובהקת לכך במאמרו היא איסור שהוטל על יהודים בשנת 1942 להחזיק חיות מחמד. הוא מסביר ש"כלבים וחתולים בבעלות יהודים נאספו ונשלחו להמתת חסד. בלי סבל. בעליהם נשלחו לאושוויץ וטרבליקנה". לא סתם נלקחו חיות המחמד להמתת חסד, אלא זו הייתה ללא סבל בניגוד כמובן לבעליהם היהודים. אולם מי שמצדד בזכויות בעלי חיים רואה את מעשי הנאצים כרצח של בעלי חיים שהוא פסול מכל וכל, שלא לדבר על רצח בני האדם. הנקודה המרכזית היא שהצמחוניים ועוד יותר הטבעוניים מרחיבים את תפיסת המסור האנושית מעבר לאדם. הנאצים, לעומתם, הגבילו את בני האדם לגזעים מסוימים, כך שיש תתי-אדם שאין להם כלל זכות קיום. אגב, הציון שהיטלר היה צמחוני אינו מדויק באשר הוא סבל מבעית במערכת העיכול ולכן היה במשטר דיאטטי.