צעיר ומבטיח כבש
נפתלי בנט את הבית היהודי בסערה, וגם שינוי החוקה המאפשר לו שלטון ללא מצרים במפלגה עבר עם קצת קשיים, אולם עבר. עכשיו פניו לראשות הממשלה ובדרך הוא החליט לאמץ את דרכיו של איווט האיום מפעם הוא
אביגדור ליברמן.
והנה נקרתה לו ההזדמנות - צוק איתן, שאפשר לו לדרוש את כיבוש עזה כולה ועל הדרך לשבור כל כלל מנהלי תקין, הוצאת דברים מהקבינט הביטחוני, וקבלת אינפורמציה ישירות מהשטח על-מנת לנגח את הממשלה בה הוא יושב.
והנה הגיעה ההזדמנות השנייה - מוסלמים שגדלו פרא ברחבי ישראל (הפלג הצפוני של ראאד סאלח), תנועת החמאס על שלוחותיה, הסכם הפיוס של אבו מאזן שבעקבותיו הוא הקצין את ההתבטאויות שלו כלפי ישראל ולמעשה קרא למלחמת קודש על הר-הבית שהיהודים הטמאים עולים עליו. ומנגד הקיצוניים שלנו, נאמני הר-הבית וכל מיני גורמים קיצוניים אחרים.
ראה נפתלי כי טוב והחליט לרכוב על הגל העכור והקצין את ההתבטאויות. ראה שבעקבות שני ארועי הדריסה ברכבת הקלה שמים בטונדות על-מנת להגן על הנושאים ולאפשר איזושהי שגרת חיים. מיד יצא בהצהרה כי ממשלה שמתחבאת אחרי בטונים אינה ראויה לשלוט. אבל הוא נשאר בממשלה.
קריאה נוספת לשנות את הסטטוס קוו בהר-הבית. אומנם הוא מתקיים כבר מאז מלחמת ששת הימים ובתמיכת הרבנים הראשיים, אולם מה זה לעומת עוד מנדט בקלפי.
קריאותיו מביאות להסלמה הן ברחוב הערבי והן ברחוב היהודי. בתי ספר מבטלים הגעתם לטיולים בירושלים, אבל מי כמו בוגר סיירת מטכ"ל יירתע מכך, הוא הרי גבר גבר.
קריאותיו מביאות להחמרת יחסינו בכל העולם ובעיקר עם ארה"ב, אבל מה זה לעומת השאיפות הפופוליסטיות שלו.
אני קורא לך, אדוני השר, תתעשת בטרם תהיה כאן מלחמת גוג ומגוג. תצא בקריאה שפויה לקהל התומכים שלך להירגע. זה הזמן להפגין קור רוח ולאפשר לכוחות הביטחון לעשות מה שהם יודעים לעשות הכי טוב.