כבוד הנשיא ביטל את השתתפותו של עמרי בניון על שיר אחד. הנה מכתב גלוי אליו.
מכובדנו הנשיא שלום!
בניון יכול להסביר ששירו הוא מטאפורי, על אותו ערבי שנהנה מכל העולמות ולא התכוון לאותם ערבים שקשרו את גורלם עם מדינת ישראל.
אבל מה יגיד כבוד הנשיא על המפגשים שעושה עם ערבים שרוצים בקביעות להיפגש עם המחבלים בכלא (הרשימה אצלי)?
האם יימנע לעתיד להיפגש למשל עם
אחמד טיבי שבעיניו זריקת אבנים בהר הזיתים אינה חמורה כלשונו אלי אחרי שנפצעתי - "מה יש לך לחפש שם?!", (לכבודו יש גישה לפרוטוקול הדיון בוועדות הכנסת..)
נכון שמכבסת המילים של אנשי הציבור הערבים מתוחכמת יותר, אבל פגישותיהם, השיח הציבורי שלהם, וחלק ניכר מאורחות חייהם הצבוריים מקיף ומשיק עם השהידים ועם האסירים ה"ביטחוניים". חבל שכבודו לא נוכח בדיוני הוועדות בכנסת היכן שמתחוללץ מלחמה של ממש של הח"כים הערבים -נגד רשויות הביטחון. אולי אז הוא יחליט להדיר את עצמו משיחות ומפגשים עם כל תומכי ומאדירי הטרור בדרגותיהם השונות. מה עוד שבדיעבד, ברגע המבחן של הבחירות לנשיאות, כבודו לא קיבל את התמיכה שלהם. יען ציפורניהם נשלפו ברגע המתאים.
אמנם יפה שכבודו ישר עם עצמו ולא תולה את המשך החברות איתם בבגידתם בו והוא מתעלה על השיקולים של כבוד פרטי. אבל מה עם הכבוד הלאומי, מכובדנו הנשיא, הכבוד וההדר הביתרי?!
שלך, בחביבות רבה, מאיר אינדור
