פרשת יואב גלנט

ראשיתה של פרשת גלנט מתוארך לשלהי 2008, אז פרסם עיתון מעריב כתבת תחקיר מאת העיתונאי קלמן ליבסקינד אשר עסקה בהתנהלותו הנדל"נית של גלנט אל מול חוקי התכנון והבנייה. בין היתר הוצגו בכתבה טענות כי גלנט השתלט שלא כדין על שטחי ציבור במושב עמיקם אשר גבלו בנחלתו. על שטחים אלה סלל גלנט דרך גישה פרטית המגיעה לביתו ומגרש חניה, שתל עצים, התקין תשתיות שונות, הרחיב את גינת ביתו ועוד. כל זאת, כך על-פי ממצאי התחקיר, ללא קבלת היתרים תכנוניים ובניגוד לחוק. על-פי המידע שהוצג בתחקיר, את פעולותיו אלה החל גלנט זמן קצר לאחר שרכש נחלה במושב בשלהי שנות ה-90 ורק כעבור מספר שנים, עקב התנגדות מצד שכניו, החל בניסיונות להסדיר את המצב אל מול רשויות התכנון ומנהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל). בהקשר זה יש לציין כי אדמות מושב עמיקם (מושב סמוך לבנימינה), בדומה למרבית המושבים בישראל, נמצאות בבעלות המדינה ורק מוחכרות לתושבים. מצב זה נושא עימו שורה של תקנות ומגבלות חוקיות נוספות לאלה הנוגעות לקרקעות בבעלות פרטית. בתחקיר שפרסם ליבסקינד, תואר כיצד (החל בשנת 2004 לערך) נהגו בעלי תפקידים ברשויות התכנון בגישה פייסנית וגמישה כלפי פעולותיו של גלנט, זאת על-אף שהיו מודעים להיותן עבירות בנייה ותכנון. במקום לפתוח כנהוג בהליכי אכיפה, עסקו אותם בעלי תפקידים בניסיונות להכשיר בדיעבד את שליטתו של גלנט באותם שטחים, זאת, כך על-פי הטענה, בשל מעמדו כאיש צבא בכיר וקשריו לראשי המערכת הפוליטית (גלנט שימש בין היתר כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון). כמו-כן נטען, כי במסגרת נסיונותיו להכשיר את פעולותיו, השפיע גלנט על גורמים צבאיים לנפק חוות דעת על-פיה סלילת הדרך הנוספת לביתו נדרשת מטעמי אבטחה, כך שתשמש עבור כדרך מילוט במקרה חרום. בהקשר זה יש לציין, כי ככל הידוע דרכי מילוט דומות לא נסללו עבור אישים בכירים במערכת הביטחון, המתגוררים אף הם בישובים כפריים סמוכים לקו הירוק. בשנת 2009 פרסם קלמן ליבסקינד תחקיר נוסף בו הציג טענות כי מנהל מקרקעי ישראל נהג באופן חריג, ובניגוד לנהלים מקובלים החכיר לגלנט באופן ישיר 35 דונם של קרקע חקלאית על-מנת שזה יעבדם. יתר על כן, נטען כי בנוסף לאותם 35 דונמים השתלט גלנט על 28 דונם נוספים של אדמות מדינה, נטע בהן עצי זית ובמשך מספר שנים נמנע מלמלא אחר דרישת המנהל לפנות את הקרקע, עד שננקטו נגדו הליכים משפטיים (בשנת 2009 פינה גלנט את השטח ועקר את עצי הזית). למרות הממצאים שהוצגו בתחקירים המדוברים והיעדרה של תגובה עניינית מצד גלנט, ההד הציבורי לטענות שהועלו בהם שכך במהירות יחסית ולא הוביל להליך משמעותי נגד גלנט הן מצד רשויות התכנון והן מצד המערכת הצבאית.

העיסוק בהתנהלותו הנדל"נית של גלנט התעורר מחדש באוגוסט 2010, או אז סומן גלנט כאחד המועמדים הבולטים לרמטכ"לות (שהייתה נתונה אז בידי גבי אשכנזי). לאחר שהצליח להתגבר על הדי פרשה נוספת אליה שמו נקשר באותה עת (פרשת "מסמך הרפז") שב ומוקם גלנט כמועמד המוביל במרוץ לתפקיד. באותה עת שב ופרסם עיתון מעריב את הממצאים שנחשפו בתחקיריו של ליבסקינד והביא לחידוש הדיון הציבורי בשאלה האם הטענות נגד גלנט מבוססות והאם הן פוסלות אותו מלשרת כרמטכ"ל. עיקרי הטענות והחשדות שנאספו ופורסמו נגד גלנט עד אותה עת היו:

• כי השתלט על שטחי ציבור בסמוך לשטח ביתו וסלל לעצמו מגרש חניה ודרך גישה פרטית;

• כי זכה שלא כדין להקצאת 35 דונם של קרקע חקלאית ממנהל מקרקעי ישראל;

• כי השתלט על 28 דונם נוספים של אדמות מדינה חקלאיות, נטע עליהן עצי זית ומשך מספר שנים סירב לפנותן כאשר נדרש לעשות על-ידי המנהל.

• כי מסר לידי רשויות התכנון והמשפט מידע שגוי ולא מדויק במטרה להכשיר בדיעבד את פעולותיו.

• כי עשה שימוש במעמדו כאיש צבא בכיר ומקושר על-מנת לזכות ביחס מיוחד מרשויות התכנון, מהרשויות המקומיות וממנהל מקרקעי ישראל.

המתנגדים למינוי טענו כי התנהלותו של גלנט והחשדות נגדו בתחום טוהר המידות פוסלות אותו מלכהן כרמטכ"ל. המצדדים בגלנט לעומתם טענו כי פעולותיו של הרמטכ"ל המיועד מסתכמות לכל היותר בשגיאות ביורוקרטיות שנעשו בתום לב, כי הן אינן חורגות מן ההתנהלות הנפוצה בישובים חקלאיים כפריים בישראל וכי המתנגדים למינוי עושים זאת מטעמים פוליטיים ואחרים, בין היתר כנגזרת ממאבק הכוחות בין שר הביטחון דאז אהוד ברק לרמטכ"ל המכהן גבי אשכנזי. ב-20 באוגוסט 2010 הודיע שר הביטחון ברק כי אלוף גלנט הוא מועמדו לרמטכ"לות. במקביל, הועבר המינוי המתוכנן לבחינתה של ועדת טירקל (הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל). בסוף אוגוסט העבירה הוועדה את מסקנותיה לשר הביטחון על פיהן אין מניעה למנות את גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. ב-5 בספטמבר 2010 אישרה הממשלה בראשות בנימין נתניהו, את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. מבין חברי הממשלה שר אחד בלבד הצביע נגד המינוי - מיכאל איתן. את התנגדותו נימק איתן בחשדות שהועלו נגד גלנט סביב התנהלותו הנדל"נית. גם לאחר אישור המינוי המשיך השר איתן בניהול מאבק ציבורי ותקשורתי בדרישה לביטול מינויו של גלנט או לכל הפחות לבחינתו מחדש. במסגרת מאבקו, טען איתן כי גלנט מסר מידע לא מדויק לוועדת טירקל אשר בחנה את כשרות מינויו. במקביל, ארגון סביבתי-פוליטי בשם "התנועה הירוקה" הגיש עתירה לבג"ץ נגד המדינה בדרישה שזו תעביר את מינויו של גלנט לבחינה מחודשת של ועדת טירקל. בהתייחס לעתירה, ביקש בג"ץ מן היועץ המשפטי לממשלה כי זה ימציא "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי".

הדי הדיון הציבורי הניעו את מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס להודיע, כי בכוונתו לבדוק את התנהלותו של גלנט ביחס לטענות שהועלו כנגדו. במסגרת הבדיקה זומן גלנט לשימוע והציג את תגובותיו לטענות. על-פי גרסתו של גלנט: ביחס לטענות על סלילת הדרך הנוספת לביתו והשתלטות על שטחי ציבור, ענה גלנט כי סלילת הדרך נעשתה על-פי דרישת היחידה הצה"לית הממונה על אבטחת אישים וכי לא מעולם לא מנע גישה לשטחי ציבור מעבר לכך. ביחס לטענות על הקצאת הקרקעות החקלאיות על-ידי המנהל, ענה גלנט כי הקצאת הקרקעות נעשתה כדין וכי לא זכה ליחס מועדף. כמו-כן טען גלנט כי נטיעת עצי הזית על השטח הנוסף בן 28 הדונמים נעשתה בתום לב וכי כאשר נדרש על-ידי המנהל לפנות את השטח עשה זאת בעיכוב מסוים עקב רצונו לתרום את העצים לבסיס צה"ל. בסוף ינואר 2011 פרסם מבקר המדינה את עיקרי דוח סיכום הבדיקה בעניינו של גלנט, דוח אשר כלל כמה קביעות קשות לגבי זה האחרון.

• ביחס לטענות כי גלנט השתלט על שטחי ציבור קבע המבקר: "בפרשת השימוש בשטח הציבורי הפתוח שבסמוך לביתו למטרת יצירת דרכי גישה שנבנו ללא היתרי בנייה: נמצא, כי האלוף גלנט עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו. אין חולק, כי שטח ציבורי פתוח שייך לכלל הציבור, ובמקרה זה עשה האלוף גלנט שימוש בשטח לא לו. השימוש החורג נמשך שנים ארוכות".

• ביחס לטענה כי גלנט השתלט על 28 דונם של קרקע חקלאית ונמנע מלפנותם קבע המבקר: "אין למעשה מחלוקת על כך שהאלוף גלנט לא פינה את השטח במשך כארבע שנים. על-פי ההסבר שנתן בנושא זה, הוא העביר את הטיפול בעניין לבא-כוחו, עו"ד מיכאל תשבי, שפתח במגעים עם גורמי המינהל והמושב".

• ביחס לטיפול רשויות החוק והתכנון בטענות נגד גלנט קבע מבקר המדינה: "מהממצאים עולה חשש לכך שרשויות שונות נהגו בעניינו של האלוף גלנט בדרך מקלה ולפנים משורת הדין, ולכך מצטרף חשש שהדבר אף נבע מרום מעמדו".

כמו-כן קבע המבקר כי מצא סתירות עובדתיות בין מספר תצהירים שהגיש גלנט במסגרת הליכים משפטיים סביב הכשרת פעולותיו. ממצאי דוח מבקר המדינה הועברו על ידו לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. לדיון הציבורי שהתנהל סביב מינויו של גלנט באותה העת נוספו גם צילומי אוויר של ביתו, בהם התגלה בית מגורים גדול ממדים אשר נבנה ברמת פאר גבוהה יחסית.

בראשית פברואר 2011 כחלק מתשובת המדינה לעתירת התנועה הירוקה לבג"ץ מסר היועץ המשפטי לממשלה כי "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל", בנוסף קבע היועץ המשפטי כי "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה, החליטו רה"מ נתניהו ושר הביטחון ברק על ביטול מינויו של גלנט כרמטכ"ל. סמוך להודעה על ביטול המינוי הגיב גלנט לטענות נגדו: "העזו לומר שאני לא דובר אמת. אני אומר זאת בצורה הנחרצת ביותר - לא שיקרתי ולא הולכתי שולל. כל חיי אני מוליך חיילים בשדה הקרב. אין דרך שבה הם ילכו אחריך אם הם לא מאמינים לך. אתה לא יכול להיות גם מפקד צוות, מפקד פלוגה, מפקד אוגדה, ושהאנשים האלה יחשבו שאתה לא אומר להם את האמת". זמן קצר אחר מכן החליטה הממשלה על מינויו של האלוף בני גנץ לתפקיד הרמטכ"ל. בעקבות ביטול מינויו פרש האלוף גלנט מצה"ל.

בשנת 2012 אישרה הוועדה המקומית מנשה-אלונה תשריט גבולות חדש לשטח נחלתה של משפחת גלנט (נחלה 33) במושב עמיקם. התשריט החדש הכניס לגבולות הנחלה את השטח הציבורי אליו נטען כי גלנט פלש. בהחלטת הוועדה נקבע כי "בתשריט חלוקה להרחבה שהוגש על-ידי ועד מושב עמיקם ואושר ב-11.9.98, התשריט כלל גם את הנחלה וגם חלק מהשצ"פ (שטח ציבורי פתוח). בתשריט החלוקה נפלה טעות בגבול בין נחלה 33 לשצ"פ וחלק מהשצ"פ סופח לנחלה". בתגובה להחלטת הוועדה המקומית מסר גלנט: "אני מברך על החלטת רשויות התכנון ועל כך שתיקנו את הטעות שעשו בעבר, אשר גרמה לי ולמשפחתי לעוגמת נפש מיותרת. טוב שהנושא הגיע לסיומו - מוטב מאוחר מאשר בכלל". יש לציין כי החלטת הוועדה המקומית לא התייחסה ליתר הטענות שהועלו נגד גלנט. במאי 2015 עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בדרישה למניעת מינויו של גלנט למשרת שר השיכון והבינוי. את דרישתה נימקו העותרים בממצאי פרשת גלנט. בג"ץ דחה את העתירה.