בעת פרסום הכתבה היה רבין ראש ממשלת מעבר, זאת לאחר שבסוף 1976 פירק את ממשלתו ושלח את ישראל לבחירות חדשות. לאחר פירוק הממשלה נבחר רבין בשנית לשמש כיו"ר מפלגת העבודה וכמועמדה לראשות הממשלה בבחירות הקרבות.
לאחר החלטתו של ברק על הגשת תביעה נגד רעייתו, הודיע רבין באפריל 1977 על התפטרותו מתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. מאחר שעמד בראש ממשלת מעבר לא הייתה נתונה בידי רבין האפשרות להתפטר באופן רשמי ממשרת ראש הממשלה, על כן הודיע על פרישה בפועל מתפקיד ראש הממשלה והעברתו לידי
שמעון פרס, יריבו המיתולוגי ומחליפו בעמדת יו"ר המפלגה.
בראיון לטלוויזיה הישראלית בו הודיע על התפטרותו, נימק רבין את החלטתו ברצונו לחלוק באחריות עם רעייתו: "הצהרתי בהזדמנויות רבות שהאחריות היא משותפת, פורמלית ומוסרית. אינני מוכן לכך שרק רעייתי תועמד לדין, אם אכן תהיה זו ההחלטה. אם תהיה זו ההחלטה אני אעמוד איתה ולא אסתתר מאחורי חסינות של ח"כ וכיוצא בכך... ביסודו של דבר איש בתפקיד ציבורי צריך להימדד בשני מישורים: מישור הדרך שבה הוא מבצע את תפקידו והמישור השני הוא ההתנהגות האישית. אין לי ספק שבתחום ההתנהגות האישית היה פה משגה".
לצד דברים אלו פורסמו באותם ימים (ובשנים לאחר מכן) מספר כתבות ופרשנויות, בין היתר על-ידי חושף הפרשה
דן מרגלית, שגרסו כי מניעיו של רבין להתפטרות היו שונים מן המוצהר וכי נבעו מהסכמה שגובשה בינו ובין היועץ המשפטי ברק. על-פי הטענה הוסכם בין השניים כי רבין יתפטר מתפקידו ובתמורה ימנע ברק מלהורות על הגשת תביעה פלילית גם נגדו.
בראיון שהעניק אהרן ברק (אז נשיא בית המשפט העליון בדימוס) ל
עיתון הארץ בשנת 2009, הכחיש האחרון כי הגיע עם רבין להסכמה שכזו. עם זאת הודה ברק במפורש כי לדעתו היה על רבין להתפטר מתפקידו וכי ההתפטרות הייתה הגורם המכריע להחלטה לא להגיש נגדו כתב אישום: "אני חושב שהוא (רבין) היה צריך להתפטר. כך מתחייב מהשוויון של כולם בפני החוק. ראש ממשלה שמחזיק ביודעין 20 אלף דולר בחשבון בחו"ל, שהוא עשה בהם שימוש, בניגוד לחוק אז, הוא עבריין. צריך להעמיד אותו לדין. הוא לא יכול להיות ראש ממשלה. זו לא עבירה של מה בכך". כמו-כן סיפר ברק בראיון כי שר האוצר דאז יהושע רבינוביץ' הפעיל עליו לחץ להותיר את הטיפול בפרשה בתחום המנהלי, לחץ מולו כאמור הצליח לעמוד.