במסגרת חוק ההסדרים לשנת 1998, תוקן
חוק הבזק, התשמ"ב - 1982 באמצעות הוספת סעיף 3(7) לחוק. בתמצית, התיקון לחוק מעניק רשיון וזיכיון להפעלת תחנת שידור לשידורי רדיו למי שהפעיל במשך חמש שנים רצופות תחנה כזו אשר שידוריה נקלטו במרבית שטחי ישראל.
מספר חברי כנסת, תחנות רדיו שקופחו עקב ההסדר ועמותת אמית"י (למען מנהל תקין) עתרו כנגד החוק. לטענתם, תוכן התיקון לחוק סותר את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכן את הוראות חוק יסוד חופש העיסוק.
יוזמי החוק התכוונו לאפשר הקמת ערוצים ארציים ייעודיים אשר יוגדרו באופן שיפנו לפלח מסוים באוכלוסיה, בהתחשב בין היתר בהשקפת עולמה, אורח חייה, ערכי תרבותה, שיעורה באוכלוסיה הכללית והיעדר חלופות בכלי תקשורת אחרים; נקבע כי הענקת זיכיון לערוץ ייעודי תהיה בדרך של מכרז וכן יותקנו תקנות אשר במסגרתן ייקבעו סדרי עדיפויות בין המתמודדים השונים לאור מגבלת התדרים.
כן הוצע להוסיף לחוק הרשות השנייה פרק אשר יסדיר את שידורי הרדיו הארציים ייעודיים, לצד הסדרת שידורי הרדיו האזורי.
במסגרת ההצעה, נקבעו, בין היתר, אמות מידה להענקת זכיונות לתחנות רדיו ייעודיות בהתאם לקריטריונים כגון צורכי האוכלוסיה, שיקולים כלכליים וכיוצא באלה; נקבעו סדרי עדיפויות לפיהם יוענקו זכיונות לתחנות הרדיו הייעודיות השונות בהתחשב, בין היתר, בכמות התדרים שניתן להקצות לתחנות רדיו ארציות; הוטלו הגבלות שונות על קבלת הזיכיון וכן נקבעו הוראות בנוגע למכרזים אשר במסגרתם תיערך התמודדות על הזכייה בו.
בסופו של יום התקבל בכנסת התיקון לחוק הבזק אשר הוסיף, כאמור, את סעיף משנה (7) לסעיף 3 לחוק. סעיף 3 לחוק הבזק קובע פטורים וסייגים להוראה הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק, המטילה חובת רישוי לפעולות ושירותי בזק. סעיף 3(7) הוסיף פטור נוסף מחובת הרישוי וכך נאמר בו: "3. הוראות סעיף 2(ב) לא יחולו על - ... (7) מי שהקים או שהפעיל במשך חמש שנים רצופות לפני יג' בטבת התשנ"ט (1 בינואר 1999), תחנת שידור לשידורי רדיו המיועדים בעיקרם לציבור בישראל, באופן ששידורים אלה נקלטו במרבית שטחי ישראל, והמשיך לעשות כן גם לאחר התאריך האמור, יראו אותו כמי שקיבל רשיון לפי חוק זה, לפי סעיף 5(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ז - 1977, וכמי שקיבל זיכיון לפי סעיף 32(א) לחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן - 1990".