X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מושגים
האם הבורסה ליהלומים רשאית לחסום כניסתו של סוחר יהלומים, אך ורק משום שהבניין שבו היא שוכנת מצוי בבעלותה הפרטית? לא, משום שהבורסה ליהלומים היא גוף פרטי בעל אופי ציבורי
▪  ▪  ▪
בורסת היהלומים כגוף פרטי בעל אופי ציבורי [פלאש 90]

הלכת און נ' בורסת היהלומים (עא 3414/93 און נ' מפעלי בורסת היהלומים בע"מ, פ"ד מט(3) 196 (1995) ) היא הלכה מרכזית בתחום הדואליות הנורמטיבית. הלכה זו מהווה ציון דרך מרכזי בהתפתחות דוקטרינת הגופים הדו-מהותיים.
בהלכה זו הועלתה שאלת זכותו של סוחר יהלומים להיכנס לבניין הבורסה, חרף התנגדות הבעלים, וזאת משום שאותו סוחר הפר קוד פנימי של סוחרי יהלומים: הוא סירב לבוררות עם סוחר יהלומים מבלגיה, ובעקבות זאת, הבורסה ליהלומים הישראלית גילתה 'קולגיאליות' עם הבורסה ליהלומים הבלגית, ואסרה על הסוחר - שמחה און, את כניסתו אליה, וזאת כדי להפעיל עליו לחץ לקבל על עצמו את מרות הבורסה הבלגית ולהיכנס לבוררות עם אותו סוחר.
בית המשפט המחוזי פסק כי היות שהבורסה ליהלומים הינה גוף פרטי, והיות ששמחה און אינו שוכר של אחד המשרדים בבורסה ולא הוזמן על-ידי אחד מבעלי המקצועות החופשיים בבורסה לבניין הבורסה, אין להתיר כניסתו. בית המשפט המחוזי פסק כי "בניין הבורסה ליהלומים אינו מקום ציבורי שכל דיכפין יכול להיכנס אליו כאוות נפשו..."
בית המשפט קבע כי בהיות הבורסה ליהלומים "גוף פרטי בעל אופי ציבורי", היא אינה יכולה לנהוג בשרירות בנכס שלה, ועליה לפעול לאור עקרונות של של שוויון וסבירות. פסק דין זה נתפש כציון דרך מכונן בפיתוח דוקטרינת הגופים הדו-מהותיים בפסיקה, והוא אחד מציוני הדרך המרכזיים בהכרה בקיומה של דואליות נורמטיבית, היינו, תחולה מקבילה של דיני המשפט הציבורי והפרטי במקביל על מקרה מסוים ו/או על גוף מסוים.

יהלום לא מלוטש [AP]

"רב הנסתר על הנגלה"

כמו השופט דוד לוין, כך גם השופט זמיר מסכים כי הבורסה ליהלומים הינה גוף דו-מהותי, אשר יש להחיל עליו, לצד כללי המשפט הפרטי, את כללי המשפט הציבורי - אולם באיזה מינון, באיזה הרכב, באיזה אופן, באיזו צורה, באיזו תמהיל?
  • "דרך זאת, המחילה את הדואליות הנורמאטיבית על גופים דו-מהותיים, ניתן לומר כי הכיוון ברור אך הנתיב טרם סומן. הנסתר רב מן הנגלה.
    ראשית, בית המשפט לא קבע עדיין מבחן, ואף לא נתן סימנים, שיאפשרו לזהות בבירור גוף דו-מהותי. על הסוכנות היהודית, למשל, הוא לא ראה לנכון לומר אלא זאת שייתכן כי היא גוף דו-מהותי. אכן, אין די בכך שהגוף ממלא תפקיד שיש בו עניין לציבור או חשיבות ציבורית. גופים רבים מעין אלה פטורים לחלוטין מתחולת המשפט הציבורי. צריך דבר מה נוסף. אך מהו? ראו פרשת קסטנבאום [2], בעמ' .517ראו גם: א' בנבנישתי, "תחולת המשפט המינהלי על גופים פרטיים" משפט וממשל ב (תשנ"ד-נ"ה) 11; ד' ברק-ארז, "תאגידים ציבוריים" עיוני משפט יט (תשנ"ה) 273.
    שנית, בית המשפט לא פסק אילו הם הכללים של המשפט הציבורי שיחולו על גוף דו-מהותי".
הגם שזמיר מודע לכך שהמעבר של כללי המשפט הציבורי מן המתחם הציבורי למתחם הפרטי עשוי לחולל בהם שינויים, הוא אינו יודע מה טיבם של אלו:
  • "המעבר של הכללים מן התחום של המינהל הציבורי אל התחום של המיגזר הפרטי עשוי לחולל בהם שינויים. ראו: פרשת מיקרו דף [1], בעמ' 463; פרשת קסטנבאום [2], בעמ' .531למשל, גם עיקרון השוויון וגם כלל הסבירות עשויים לשנות עורם כשהם עוברים מתחום לתחום: מן הרשות המינהלית אל גוף דו-מהותי. אך תמונת השינויים עדיין רחוקה מבהירות.
    אפשר לשער כי התשובות לשאלות אלה תהיינה מושפעות במידה ניכרת מן המיהות של הגוף ומן המהות של התפקיד. סביר להניח כי ההיקף והעוצמה של כללי המשפט הציבורי החלים על גוף דו-מהותי מסוים יהיו קרובים יותר לאלה החלים על רשות מינהלית ככל שאותו גוף יהיה קרוב יותר במהותו לרשות מינהלית".
דברים אלו של זמיר, היוו, לדבריו של ד"ר אסף הראל, הזמנה לחקר הגופים הדו-מהותיים, חקר שהוביל לכתיבת הספר גופים דו-מהותיים: גופים פרטיים במשפט המנהלי (תשס"ח) ספר במסגרתו נותחו המאפיינים של גופים דו-מהותיים בפסיקה, והוצעה דרך קוהרנטית, לאור הפרמטר של שימוש במשאבי ציבור, 'לאבחן' את מידת 'ציבוריותם' של גופים אלו. השופט זמיר מודע לצורך לכבד את כובעו ה'פרטי' של גוף דו-מהותי:
  • "בכל מקרה צריך להישמר שלא יוטלו על גוף דו-מהותי, שהוא ביסודו גוף פרטי, כבלים של המשפט הציבורי שיכבידו עליו ללא הצדקה לפעול באופן יעיל למילוי תפקידיו ולהשגת מטרותיו. התוויית הדרך לתחולת המשפט הציבורי על גופים דו-מהותיים היא מלאכה עדינה וקשה, אפשר לומר אפילו מסוכנת, שכן היא מאיימת על האוטונומיה של הפרט. מן הראוי להתקדם בדרך זאת בזהירות, ממקרה למקרה, וכך להגיע בהדרגה מן הפרט אל הכלל".
כאמור, בעקבות דברים אלו פיתח ד"ר אסף הראל, בספרו אודות הגופים הדו-מהותיים, פרמטרים מובחנים לסיווג גופים דו-מהותיים, ובין היתר הוא ציין שיש להחיל על כל גוף פרטי את דוקרטינת הגופים הדו-מהותיים לאור עיקרון המידתיות וזאת בכדי לא לפגוע יתר על המידה באוטונומיה של אותו גוף.
כמו לוין, גם השופט זמיר סבר כי יש להשיב את הדיון אל בית המשפט המחוזי בכדי שהלה יברר את היקף כמות ומידת האלמנטים הציבוריים ב'בורסה ליהלומים' טרם יחליט אם לסווגה כגוף דו-מהותי.

הבורסה ליהלומים כגוף דו מהותי [פלאש 90]

פסק דינו של השופט דוד לוין

בפתח פסק דינו, רמז השופט לוין כי הכרעתו של בית המשפט הגבוה לצדק תהא ערכית, ולא פורמלית: "זה שנים רבות בית משפט זה מעדיף הכרעה בסכסוכים לאור בחינה מהותית של המחלוקות המובאות לפניו, על פני הכרעה המבוססת על הבחנות פורמליות ותו לא", וזאת תוך הפניה לעניין מיקרודף שם נפסק כי ההכרעה אם עניין כפוף לסמכותו של בג"צ תהא מהותית ולא פורמלית.
לשיטתו:
  • "סבורני שייתכן מצב שבו קניין מסוים יירשם (פורמלית) כקניין פרטי, ואולם מבחינה מהותית יהא בעל אופי ציבורי. במצב זה יש ללכת אחר המהות ולא אחר הפורמליסטיקה, ויש מקום להחיל על בעל הקניין מושכלות יסוד של המשפט הציבורי?"
השופט לוין נוטל דוגמה מפסק דין בארצות הברית, שם נפסק כי חרף העובדה כי עיירה מסוימת הייתה כולה בבעלות חברה פרטית, יש לאפשר לחברת כת עדי-יהווה להפגין בשטחי העירה, היות שהקניין הפרטי – אותה עיירה, היה בעל אופי ציבורי מובהק.
עם זאת, השופט לוין אינו סבור שיש להחיל את כללי המשפט הציבורי באופן גורף על הבורסה ליהלומים:
  • "גם הקניין המעין- ציבורי הוא "יצור כלאיים" בין הקניין הפרטי לבין הקניין הציבורי, ואשר-על-כן יש להטיל על בעל "הקניין המעין-ציבורי", לצד חובות מן המשפט הפרטי, גם מושכלות יסוד של המשפט הציבורי, אך לא את כללי המשפט הציבורי כולם, כל תו ותג. מובן שככל שהקניין מתקרב יותר לקוטב הציבורי ומתרחק יותר מן הקוטב הפרטי, יחולו עליו יותר ויותר הגבלות מתחום המשפט הציבורי.
    כך, למשל, נראה לי כי אם ייקבע כי אופיו הציבורי של בית הבורסה ליהלומים מתמצה בכך שהציבור הרחב נכנס ויוצא בו בחופשיות, הרי די יהיה בכך כדי להחיל על המשיבה בענייננו את החובה לנהוג עם המערער בשוויון, שהיא חובה בסיסית במשפט הציבורי, ולקיים לגביו אותם כללים שהיא מיישמת כלפי אחרים"
לאור זאת סבר השופט דוד לוין כי יש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי, שיבדוק מה אחוז המאפיינים הציבוריים בתמהיל הדו-מהותי- הוא הבורסה ליהלומים, ולאור זאת יכריע הכרעתו.

השופט יצחק זמיר [לע"מ]

פסק דינו של השופט יצחק זמיר

גם זמיר, כלוין, אינו מאמץ באופן גורף את דוקטרינת הגופים הדו-מהותיים וקובע כי יש להכיר בקיומם של גווני ביניים:
  • ..."אולם טעות היא לחלק את הקניין באופן חד בין קניין פרטי לבין קניין ציורי. לא כל הנכסים נופלים בגדר "דירה פרטית" או בגדר "בניין ציבורי.
    המציאות מורכבת יותר.
    יש בה גוונים וגוני גוונים. היא מכירה גם בנכסים שיש בהם יסודות של קניין פרטי המעורבים, במינון גדול או קטן, עם יסודות של קניין ציבורי. לדוגמה, כיצד יש למיין קמפוס של אוניברסיטה, איצטדיון של אגודת ספורט או חנות כל-בו? כשם שהקניין אינו מתחלק באופן חד לקניין פרטי מזה ולקניין ציבורי מזה, כך גם הדין החל על הקניין: הקניין הפרטי, אף שהוא מצוי בתחום של המשפט הפרטי, אינו מצוי מחוץ לתחום של המשפט הציבורי. הוא כפוף, למשל, לדיני תכנון ובנייה. לעומת זאת, יש סוגים של קניין פרטי הכפופים לעקרונות יסוד של המשפט הציבורי כאילו הם קניין ציבורי. אכן, ההבחנה בין משפט פרטי לבין משפט ציבורי, בתחום הקניין כמו בתחומים אחרים, אינה חדה. המשפט הציבורי מחלחל אל המשפט הפרטי. כדברי השופט ברק:
    "....עקרונות היסוד של השיטה בכלל וזכויות היסוד של האדם בפרט אינם מוגבלים אך למשפט הציבורי. ההבחנה בין משפט ציבורי לבין משפט פרטי אינה כה חריפה. שיטת משפט אינה קונפדרציה של תחומי משפט. היא מהווה אחדות של שיטה ומשפט. אכן, עקרונות היסוד הם עקרונות של השיטה כולה, ולא של המשפט הציבורי בלבד" (פרשת קסטנבאום [2], בעמ' 530).
    בגבול שבין המשפט הפרטי לבין המשפט הציבורי קיים אזור דמדומים, שבו המשפט הפרטי והמשפט הציבורי משמשים בערבוביה, לעתים זה לצד זה ולעתים זה בתוך זה. באזור זה קיימת דואליות נורמאטיבית, כלומר, דו-קיום של המשפט הפרטי והמשפט הציבורי".
זמיר סוקר את התפחות הדואליות הנורמטיבית בפסיקה:
  • .."האזור של דואליות נורמאטיבית התרחב בהדרגה. תחילה קנתה לה הדואליות הנורמאטיבית שביתה אצל גופים מובהקים של המינהל הציבורי, שמקובל לקרוא להם גופים שלטוניים, כמו הממשלה או עירייה. כאשר גוף כזה פועל בתחום המשפט הפרטי, כגון כאשר הוא משכיר נכס, חלים עליו, בצד כללים של המשפט הפרטי, גם כללים מסוימים של המשפט הציבורי, כגון עיקרון השוויון. ראו, לדוגמה: בג"צ 262/62 י' פרץ ואח' נ' המועצה המקומית כפר-שמריהו [3]; ע"א 15/87 מדינת ישראל נ' וייס ואח' [4] . ראו גם ד' ברק-ארז, "אחריות אזרחית של גופים ציבוריים: דואליות נורמטיבית" משפט וממשל א (תשנ"ג-נ"ד) .275
    לאחר מכן התפשטה הדואליות הנורמאטיבית לעבר גופים של המינהל הציבורי כאשר הם פועלים במתכונת של גופים פרטיים, כמו חברות ממשלתיות. חברה ממשלתית שוכנת על קו הגבול שבין גופים ציבוריים לבין גופים פרטיים. מצד אחד היא חברה, שאף כי היא מוקמת לפי חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, הרי היא פועלת בעיקר לפי פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, ויתר הכללים של המשפט הפרטי. אך מצד שני היא נשלטת, באופן מלא או באופן חלקי, על-ידי הממשלה. מכאן שהיא משמשת חלק מן המינהל הציבורי, והיא עשויה לשמש גם מכשיר בידי המינהל הציבורי להשגת מטרותיו. יש חברות ממשלתיות שהצד הציבורי בולט בהן לא פחות מן הצד הפרטי.
    חברת החשמל היא דוגמה בולטת. מה מייחד אותה? בית המשפט השיב: "קיומן של סמכויות שלטוניות, הענקת זיכיון בלעדי מהמדינה והשליטה על אמצעי ייצור חיוני..." (פרשת מיקרו דף [1], בעמ' 462, השופט ברק). ניתן לומר עליה כי היא "יצור כלאיים" (שם, בעמ' 463). לפיכך חלה עליה הדואליות הנורמאטיבית. כלשון בית המשפט -
    "...חברת החשמל כמוה כרשות הציבור. על-כן עליה לפעול בהגינות ובסבירות, מתוך שוויון וללא הפליה..." (שם, 462)".
השופט זמיר מציין כי בעוד באופן היסטורי, המונח 'דואליות נורמאטיבית' בפסיקה, התייחס לגופים ציבוריים שלטוניים הפועלים בתחומי המשפט הפרטי, הרי שבהמשך הדרך העתיקה ה'דואליות הנורמאטיבית' את זירת פעילותה אל עבר גופים אשר נטועים מטבע הולדתם במשפט הפרטי אך הם מקיימים מאפיינים של משפט ציבורי:
  • .."לאחרונה עשתה הדואליות הנורמאטיבית צעד נוסף, גדול וחשוב. היא פרצה מן התחום של המינהל הציבורי אל התחום של המיגזר הפרטי. בית המשפט פסק שהיא עשויה לחול גם על גוף פרטי שלא הוקם על-ידי חוק, שאין לו סמכויות מכוח חוק ושאינו משתייך, להלכה או למעשה, למינהל הציבורי. כזאת היא, לדוגמה, עמותה העוסקת בקבורה. מצד אחד, עמותה כזאת היא גוף של המשפט הפרטי, כמו אגודת ספורט או ארגון צדקה. אך מן הצד השני, כפי שבית המשפט פסק, יש לה גם מהות של גוף ציבורי. ראו פרשת קסטנבאום. הנשיא שמגר הצביע על כך שהתפקיד המבוצע על-ידי חברה קדישא "...הוא בעיקרו ציבורי, הן מן הבחינה הפורמאלית והן מן הבחינה המהותית" (שם, בעמ' 484). הקבורה היא פעולה ציבורית חיונית; חברה קדישא עושה פעולה זאת לא למען מטרות רווח, אלא כקיום מצווה או חובה ציבורית; ברוב היישובים בארץ יש רק חברה קדישא אחת, בעלת מעמד בלעדי; היחסים בין חברה קדישא לבין מי שבא ביגונו להסדיר קבורת יקירו אינם דומים ליחסים רגילים בין ספק לבין לקוח (שם). השופט ברק הוסיף כי לחברה קדישא נתונה סמכות סטטוטורית מסוימת, קרי, "'...לעשות כל פעולה סבירה הדרושה למען קבורת נפטר יהודי...'", שבהפעלתה היא נתונה לפיקוח של מועצת בתי העלמין היהודיים, והיא אף מוסמכת להטיל אגרה על הקמת מצבה (שם, בעמ' 518). והמשנה לנשיא אלון (שהיה בדעת מיעוט לגוף העניין הנדון) סיכם ואמר כי -
    "החברה קדישא היא דו-מהותית. שתי מהויות, מינהלית ופרטית, משמשות בה כאחד, ומדרכו של עולם יש שמתוך כך משמשות בה שתי מהויות אלה בערבוביה" (שם, בעמ' 490)".
השופט זמיר מציין כי על גוף דו-מהותי יפעלו במקביל כללי המשפט הציבורי והפרטי.

תאריך:  02/08/2010   |   עודכן:  03/08/2010
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
רשימות קודמות
ענבל בר-און
ישנם גופים פרטיים, אשר עליהם חלים דיני המשפט הפרטי, וישנם גופים ציבוריים, אשר כפופים לכללי המשפט הציבורי והמנהלי    וישנם אי אלו יצורי כלאיים אשר כפוםים ל'דואליות נורמטיבית'
ענבל בר-און
האם רשאית חברה קדישא לאסור על קרובי משפחת הנפטר שבאו מארה"ב לחרוט כיתוב לועזי על המצבה?    שאלה זו נדונה בפרשת קסטנבאום המפורסמת, והתשובה קשורה בכבוד האדם, בתקנת הציבור, בתניה מקפחת בחוזה אחיד ובאופייה הציבורי של חברה קדישא
ענבל בר-און
כוחה של הרשות השלטונית ביחס לפרט הוא עצום    היא יכולה להביא למאסרו, לגבות ממנו קנסות ולהפקיע ממנו קרקעות    מי יעמוד בפתח כשומר ראש וירסן את כוחה? דיני המשפט המנהלי
ענבל בר-און
האם חברת החשמל, קק"ל, הסוכנות היהודית, הטכניון הם גופים פרטיים? לכאורה כן - אך הם ממלאים פונקציה ציבורית אשר מכוחה- יש להחיל עליהם במקביל גם את דיני המשפט המנהלי    הכל על גופים דו-מהותיים
ענבל בר-און
לכל אדם שניזק או הופר כנגדו חיקוק עומדת הזכות להגיש תביעה    בכפוף להתיישנות    ההתיישנות בחוק עומדת על שבע שנים    אלא אם מדובר בדיני עבודה או בחוקים סוציאלים    על השעון המתקתק של מגישי התביעות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il