נזק נפשי של נפגעים משניים

ההכרה בצורך לפצות את הניזוק במעגל המשני גם בגין נזקי גוף לא ממוניים שאינם מוחשיים - לא נולדה ביום אחד. בשלב הראשון, נפרץ המחסום שעניינו היעדר המגע הפיזי בין המזיק לניזוק שגרם לנזק, ולאחר מכן הורחב סוג הנזק בר הפיצוי כך שיכלול גם נזק גוף לא ממוני (הלכת גורדון). בשלב הבא הורחב מעגל הזכאים לפיצוי, כאשר הרחבה זו נעשתה בהלכת אלסוחה. לצד ההכרה בצורך לפסוק פיצוי גם לניזוק משני הוכרה גם הסכנה בהרחבה זו:

• "הרחבת מעגל החבות של חוק פיצויים במצב זה אינה פשוטה. כמו בתופעות נזיקיות אחרות - למשל אחריות לנזק כלכלי בשל מסר מילולי, או אחריות של גופים מפקחים ביחס לנזק פיזי וכלכלי שנגרם עקב מחדלם – להטלת אחריות יכולה להיות השלכה נרחבת, והיא עלולה להטיל נטל כבד על הנתבעים. נהוג להצביע על סיכון של ריבוי תביעות, הגוררות עימן הכבדה כלכלית על המבטחים, כמו גם אפשרות שתובעים מסוימים יבקשו "לקפוץ על העגלה" ויתבעו נזק שאינו תולדה של התאונה שנגרמה. לא פעם נדמתה הטלת אחריות במצבים אלה לאדוות הנוצרות במים. החשש הוא כי מרגע שהושלך דבר מה לתוך המים, לא ניתן למנוע את התפשטותן של האדוות לכל עבר ואת הגעתן למקומות רחוקים.
  ואולם, בכל התופעות הנזיקיות מסוג זה נקבע כי הסיכון להרחבת מעגלי האחריות אינו מונע את עצם הטלת האחריות במקרים המתאימים. לא ניתן למנוע מניזוקים פיצוי הולם בשל עצם הקושי שבאיתור הקשר הסיבתי בין הנזק לבין המזיק. לא ניתן למנוע מניזוקים פיצוי במקרה מתאים בשל הסיכון שיבואו ניזוקים נוספים בעקבותיהם. אילו פסעו דיני הנזיקין או דיני הביטוח בדרך זו - הם לא היו מתקדמים לעולם. על כן, הוכרה - ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דהן, פ"ד מד(3) 397 ("הלכת אלסוחה") - עצם האפשרות כי נזק נפשי שנגרם לקרוב משפחה ייפול לגדרי חוק פיצויים. יחד עם זאת, הסיכון של הרחבת מעגל האחריות מחייב הפעלת מדיניות משפטית מתאימה שתמנע הטלת חבות בהיקפים מופרזים". (ת"א (י-ם) 4199/02 עיזבון המנוחה שרוין מיכל ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] מפי השופט ב' אוקון)".

הלכת אלסוחה קבעה ארבעה תנאים, שרק בהתקיימם ניתן יהיה לפצות ניזוק במעגל המשני בגין נזקי גוף לא מוחשיים:

1. מידת הקרבה של התובע לנפגע - על הנפגע המשני להיות קרוב מדרגה ראשונה של הנפגע העיקרי (קיימת גם אפשרות במקרים חריגים לפצות גם דרגה רחוקה יותר);

2. התרשמות ישירה מן האירוע המזיק - על הנפגע המשני להיות עד לאירוע או לתוצאות המידיות של אירוע - ככל שהניזוק קרוב בזמן ובמקום למקום האירוע כך מתחזקת הצפיות להתהוות הנזק והסיבתיות להיגרמו;

3.מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק;

4. קיומו של נזק נפשי ממשי - חומרת הפגיעה הנפשית הנדרשת היא פגיעה נפשית חמורה.

• "צמצום הנזקים בני פיצוי לתגובות נפשיות מהותיות (במובחן מתגובות אנושיות שליליות אשר מי שחש אותן מסוגל להתמודד ולהתגבר עליהם בכוחות עצמו), למשל, מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) ומקרים ברורים וקשים, ואף משמעותיים מבחינת משכם, של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס), גם אם אינן עולות כדי מחלת נפש. שאלה זו תחזור בוודאי ותתברר בבתי המשפט מעניין לעניין, בשים לב לנסיבותיו ולעדויות מומחים רפואיים אשר יובאו לעניין זה. אולם, ברור כי מקרים שאינם בגדר פסיכוזיס מוכרת יכולים לשמש יסוד לתביעה רק במקרים ברורים וקשים."

בשורה ארוכה של פסקי דין אשר ניתנו לאחר הלכת אלסוחה, נכות נפשית בדרגה נמוכה, של 10%-15% הובילה לשלילת ההכרה בנזק נפשי משני. בעניין ע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו (2007) נסקרה פסיקה זו (באותה פרשה בית משפט דחה תביעת הורים שצפו בבנם נורה בטעות בידי שוטרי מג"ב, שכן ההורים לא הוכיחו נכות נפשית כלל):

• "אכן העקרונות כפי שהציבן בית משפט קמא נכונים הם ועולים מן ההלכות שהוזכרו... כפי שנקבע, לא די בפגיעה נפשית - שהיא למרבית הצער נחלתו של כל מי שאיבד מי מיקיריו. נכות נמוכה - בדרך כלל בין 5% ל15% - שהשפעתה על חי יום יום על כושר העבודה ועל אפשרויות התפקוד אינה רבה במיוחד, לא נמצאו עונים על הקריטריון הדורש פגיעה נפשית קשה וחמורה. כפי שנקבע, משמש אותנו קריטריון חומרת הפגיעה הנפשית גם במקרה של קרוב שנוכח בזמן האירוע הטראגי כבענייננו ואין להפעיל כלפי נפגע משני כזה קריטריון המקל בדרישת חומרת הנזק הנפשי (ראו: ע"א 5803/95 ציון שרה נ' צח אברהם ואח' [פורסם בנבו]).
  בכל אותם מקרים בהם לא הוכרה זכאות הנפגע לפיצויים הייתה התמונה הרפואית שונה במידה ניכרת מבעניין שלפנינו והנכות הייתה נמוכה יותר.
  במקרים הקונקרטיים שנבחנו על-ידי בית משפט זה בשנים האחרונות, נדחו תביעות בהן הייתה נכותו הנפשית של הנפגע המשני 10% 5% ואף 15%, תוך קביעה שאין מדובר בפגיעה נפשית חמורה כנדרש במבחנים הנקוטים על ידינו" (ע"א 2935/98 דריז נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] וכן ראו: פרשת אלסוחה הנ"ל בעמ' 436-433; ט' שטרסברג-כהן "נזק נפשי לנפגע משני" ספר שמגר (חלק ג', התשס"ג) 5 בעמ' 12; ע"א 6720/99 פרפרה נ' גולדו, [פורסם בנבו]; ע"א 642/89 עזבון המנוח שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו(1) 470, 476-474 (1992); ע"א 3798/95 הסנה נ' חטיב, פ"ד מט(5) 651, 655-653 (1996); רע"א 5803/95 ציון נ' צח, פ"ד נא(2) 267 (1997); ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו, [פורסם בנבו]; ע"א 4446/90 אליהו חברה לביטוח נ' ברנע, [פורסם בנבו]; ע"א 7836/95 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' עזבון המנוחה קרן (און) תמי ז"ל, פ"ד נב(3) 199 (1998); ע"א 6431/96 בר זאב נ' ג'ומעה, פ"ד נב(3) 557, 575-573 (1998); ע"א 5664/98 ד"ר קאושנסקי נ' מלול, [פורסם בנבו]; רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4)815, 818 (1993))".

כך לדוגמה בע"א 6431/96, 6560/96 בר זאב נ' ג'ומעה מוחמד נדונה פגיעתה של ילדה בת 13 בתאונת דרכים. הורי הילדה נכחו בעת האירוע ותבעו נזק נפשי. נקבע כי לא התקיים התנאי בדבר נזק נפשי בעל עוצמה כנזכר בהלכת אלסוחה, אשר יהיה בו כדי לבסס עילת תביעה לאם ולאב; בת.א. 55469/94 גודלמן נ' צור שמיר חב' לביטוח בע"מ נדונה פגיעתה של תובעת בגין נזקיה הנפשיים, שעל-פי חוות דעת המומחים לא הגיעו לרמה של פסיכוזה או נוירוזה קשה, בהיותה עדה לתאונה בה נהרג אביה; בע"א 4446/90 ברנע ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים, בה נהגה את רכבה והייתה עדה לפגיעה הקשה של בתה, כאשר פניה נחבטים בחוזקה במוט ההילוכים של המכונית שחדר לתוך עינה וגרם לעיוורונה. בית המשפט דחה את תביעת האם, שכן מצבה הנפשי לא הגיע לרמה של פסיכוזה או נוירוזה קשה, על-אף העובדה שנשארה נכה עקב נוירוזה פוסט-טראומטית.

בפרשת ציון צח הוסבר צמצום מעגל הנפגעים המשני בשיקולי מדיניות שיפוטית וכלכלית:

• "מעגל הנפגעים נפשית מפגיעת יקיריהם עשוי להיות רחב ורב היקף והפגיעה הנפשית בהם אמיתית היא והיא מתבטאת בצער, ביגון, באבל ובכאב. זוהי פגיעה נפשית שהיא לצערנו חלק מחיינו, איתה על כל נפגע להתמודד בכוחות עצמו ואין לתרגמה לערכים כספיים אלא אם הגיעה לדרגת פגיעה חמורה. אין החברה ערוכה לשלם פיצויים בגין פגיעה קלה לכל מעגלי הנפגעים הבלתי ישירים. לפיכך, ראוי לסייג בדבר חומרת הפגיעה שישאר על-כנו".

גם בפרשת שוויקי הוצג החשש מ'אפקט דומינו' ומהצפת מערכת בתי המשפט:

• "המגמה היא ליצור איזון בין האינטרסים השונים של הצדדים תוך לקיחה בחשבון של שיקולי מדיניות. האינטרס האחד הוא השבת מצב הנפגע לקדמותו והגנה על השלמות הנפשית של הנפגע המשני. האינטרס האחר הוא, כאמור, האינטרס הציבורי שלא להרחיב יתר על המידה את מעגל הנפגעים המשניים הזכאים לפיצוי. השיקול מאחורי הצרת האפשרות לפיצוי הוא מניעת ה- ripple effect- בו הנזק העקיף הנגרם לצד ג' (הניזוק העקיף) גורם נזק לאדם רביעי והנזק של הרביעי גורם נזק לאדם חמישי וכן הלאה כתגובת שרשרת, או דומינו. היקף נזק רחב מעין זה יכול להביא לאחריות בלתי מוגבלת כמעט. ומכאן לחשש שפעילויות בהן יש פוטנציאל לגרימת נזק כה רחב יִפָּגעו באופן קשה. קיים גם חשש מפני הצפת בתי המשפט, לרבות בתביעות סרק, בהתחשב בנזילות ובאי הודאות המאפיינים את הנזקים הנפשיים. דרישת נזק נפשי חמור, עשויה על כן להיות גם מדד לבחינת אמיתותה של התביעה".

בית המשפט מציין בעניין שוויקי, כי הדרישות שהוצגו בהלכת אלסוחה אינן רשימה סגורה, וכי "אין בהן כדי לפסול את האפשרות ליצירת קטיגוריות ביניים עתידית נוספת של ניזוקים משניים חריגים, הכל כפי שיתברר מעניין לעניין ובנסיבות כל מקרה לגופו":

• "במסגרת תהליך קביעתה של חובת הזהירות המושגית, נדרשת, אפוא, פעולת סינון אשר תבור מבין כלל הנזקים הנפשיים הצפויים את אלה אשר ראוי כי יכללו בתוך גבולות מעגל האחריות. ניתן לנסות ולמנות את מערכת השיקולים על פיהם יש לבדוק דבר קיומה של אחריות לפיצוי בגין נזקים נפשיים. כמובן אין זו רשימה ממצה, והיא תעמוד במבחן העשייה השיפוטית והתפתחות ההלכה מעניין לעניין".

האפשרות לראות בכללי אלסוחה מורי-דרך בלבד בהבדל מרשימה סגורה באה לידי ביטוי בת"א 4199/02 עזבון המנוחה שרוין מיכל ז"ל נ' אליהו- חברה לביטוח בע"מ, שם נפסק כי:

• "יוצא שבקביעת האחריות הנזיקית אין מקום ללכת שבי אחרי תנאים מוקדמים שנועדו להגביל את מעגלי האחריות. על תנאים אלה יש להשקיף כעל מורי דרך יעילים, אך אין הם תחליף ל"מצפן הנזיקי". החוגה של מצפן זה תלויה בערכים החברתיים. ערכים אלה הם מרכיב בציוד האנושי שלנו ובאמצעותם אנו מסגלים את עצמנו לסביבה ואת הסביבה אלינו. השימוש בתנאים או במבחני משנה נובע מנטיה "אנליטית" שיסודה בהנחה שקל יותר להתיר חוט בודד בתמונה מאשר להתחקות אחרי תמונה המורכבת מחוטים רבים. הנחה מקלה זו היא גם שורש החולשה של השיטה. בכל מקרה, שומה עלינו להשקיף גם על התמונה בכללותה, לאחר שנבחנו התנאים בזה אחר זה. לעיתים, תנאי אחד לא יתקיים או יתקיים באופן גבולי, אך עוצמת התנאים האחרים תוביל לגיבושה של אחריות נזיקית. אכן, תכליתם של התנאים היא להגביל את אפשרות יצירתם של מעגלים בלתי מסוימים של ניזוקים, תוך חשיפת המבטחים לסיכונים בלתי אפשריים של ביטוח ופיצוי. יש לקרוא את התנאים ברוח זו. כפי שאין להפוך אותם למילים ריקות, כך אין להיתלות בהם כדי ליצור מחסומים פורמאליים במקרים המתאימים".

בפרשת לבנה לוי, נעשה שימוש בפתח שהותירה הלכת אלסוחה "לעשייה שיפוטית והתפתחות ההלכה מעניין לעניין" ולהכרה באפשרות של "מקרים ברורים וקשים", שלגביהם לא יחולו כללי אלסוחה, או לפחות לא במלואם. באותה פרשה הונמך רף הנכות הנפשית אשר מצדיק פיצוי, במקרה בו אישה איבדה את עוברה. עם זאת, יש לזכור כי במקרה כזה ההורים אינם נפגעים משניים, אלא ראשוניים, ועל כן לא ניתן בהכרח להשליך מהלכה זו למקרים אחרים.