העברת עסקים כפויה מבעלות יהודית לבעלות של "ארים" בגרמניה ובאוסטריה. בשנים 1938-1933 נמכרו עסקים יהודיים מרצון, אם כי לרוב בשל הלחץ הגובר על יהודי גרמניה, שבמרכזו עמד חרם מאורגן על בעלי עסקים יהודיים, ולפיכך העסקאות נעשו במחיר שהיה נמוך בהרבה מערכם האמיתי של העסקים. בחלק מהמקרים הופקעו עסקים יהודיים ללא כל פיצוי. עד אביב 1938 חוסלו 70%-60% מ-100,000 העסקים היהודיים בגרמניה (כולל בעלי מקצועות חופשיים).
האריזציה הכפויה החלה לאחר ליל הבדולח (נובמבר 1938), לאור התקנות שאסרו על היהודים כל פעילות כלכלית למעט כמה יוצאים מן הכלל לצורכי היהודים עצמם. השלטונות מינו "נאמנים" לעסקים היהודיים, אשר ניהלו את העסק ומכרו אותו תוך גזירת עמלה לעצמם והעברת מס למדינה. הרוב המכריע של ההון היהודי בגרמניה ובאוסטריה, שהוערך באפריל 1938 ב-8.5 מיליארד רייכסמארק, אבד בצורה זו, במיוחד כאשר הבעלים עזבו את גרמניה.