מונח שטבע בינואר 2014 שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, בהתייחסו לתחקירים עיתונאיים בנושאים פליליים ולבעייתיות שהם עלולים ליצור.
הנדל נדרש לשאלה, האם כאשר תחקיר עיתונאי חושף חשדות לפלילים, עשוי הנאשם ליהנות מהגנה מן הצדק בשל פגיעה בזכויותיו. הנדל עמד, לצד חשיבותה של העיתונות החוקרת, על כך שהיא אינה כפופה להוראות החוקיות והאתיות החלות על רשויות החקירה הרשמיות, דבר שאכן עלול להביא לפגיעה קשה בזכויותיו של החשוד/הנאשם.
מסקנתו של הנדל הייתה, כי ייתכנו מקרים בהם התחקירן העיתונאי יהפוך ל"סוכן מדיח" - מונח מן התחום הפלילי, המתייחס לסוכן משטרתי שגורם בפועל לכך שהחשוד יבצע את העבירה המיוחסת לו. ההלכה היא, שהפללה בידי סוכן מדיח אינה מאפשרת העמדה לדין, ולפיכך גם תחקיר עיתונאי עשוי להוביל לאותו מצב. הנדל הדגיש, כי מובן שכל מקרה ייבדק לגופו בידי בית המשפט, אשר יצטרך לפסוק האם הייתה פגיעה בזכויות הנאשם, ואם כן - האם במידה המצדיקה לזכותו מחמת הגנה מן הצדק, לפי הכללים שנקבעו בפסיקה לשימוש בכלי זה.
השופט
יורם דנציגר אימץ את המונח של הנדל, והצטרף גם הוא לאזהרה מפני חציית גבולות המותר במסגרת תחקיר עיתונאי. בכך הציב לראשונה בית המשפט העליון תמרור אזהרה בפני מי שעלולים ליצור בומרנג בו התחקיר שביצעו דווקא יביא לזיכוי הנאשם.
