תיקון 113 לחוק העונשין נושא את הכותרת "הבניית שיקול הדעת בענישה". מטרתו המוצהרת היא להביא ליתר אחידות בגזירת דינם של מורשעים בפלילים, על ידי יצירת תהליך מובנה ומסודר לפיו פועלים כל הצדדים. עקרון היסוד שלו הוא ההלימה - דהיינו: קביעת עונש הולם לעבירה - דבר שלפי רוב הדעות נועד להחמיר את הענישה.
לפי התיקון, על בית המשפט לקבוע תחילה את מתחם הענישה הראוי לעבירה, בהתחשב בנסיבות ביצועה ובחומרת פגיעתו של המורשע בערך החברתי עליו נועדה העבירה להגן. לאחר מכן עליו לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך המתחם, תוך שהוא מביא בחשבון נסיבות אישיות ואחרות שאינן קשורות לביצוע העבירה.
על תיקון 113 נמתחת ביקורת רבה, בעיקר מצידם של שופטים ואקדמאים. לטענתם, הוא מכניס את בית המשפט לסד ושולל ממנו חלק משיקול דעתו, תוך הפיכת הענישה מאינדיבידואלית ל"טכנית". עוד נטען, כי התיקון אינו מאפשר להביא לידי ביטוי שיקולים כגון מצב רפואי קשה או נסיבות אישיות טרגיות, ובכך הוא מאלץ את השופטים למצוא פתרונות יצירתיים כדי לעקוף אותו.
