מתחם הענישה הוא חידוש מרכזי שנכנס לפעולה עם תיקון 113 לחוק העונשין. מדובר בקביעת מתחם כללי לעונש הראוי לאותה עבירה ולאותו נאשם, כאשר לאחר מכן נקבע העונש בתוכו.
בקביעת המתחם על השופט להביא בחשבון את חומרת פגיעתו של המעשה בערך המוגן עליו נועדה העבירה להגן ואת נסיבות ביצוע העבירה. לאחר מכן עליו לגזור את העונש בתוך המתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. החוק מאפשר לחרוג מן המתחם רק מסיבות הקבועות בו, ובראשן שיקולי שיקום.
קיומו של המתחם הוא המוקד לביקורת הנשמעת על תיקון 113. שופטים ואקדמאים טוענים, כי התיקון אינו מאפשר לחרוג מן המתחם בנסיבות כגון מצב בריאותי קשה, והוא מאלץ את השופטים למצוא פתרונות יצירתיים כדי לעקוף אותו.
