לכבוד
היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד מני מזוז
דחוף א.נ.,
הנדון: פרשת כרמיה – התרעה בהמשך לפניותי הקודמות בדבר עבירות לכאורה שביצע ראש הממשלה מר אהוד אולמרט בפרשת כרמיה, ובהתייחס לתשובתך לפיה ייעשה מאמץ לסיים עד סוף ספטמבר את הטיפול בפרשת כרמיה, וכן לנוכח פרסומן של "ידיעות" בכמה כלי תקשורת – הפועלים בזדון ו/או בשוגג בשירותו של אולמרט, אני מוצא לנכון לפנות אליך כדלקמן על-מנת להעמיד דברים במקומם:
1)
מחלוקת שמאים?? טוענים שליחיו של אולמרט, בהם כתבי/פרשני חצר ו/או באי-כוחו, כי ניתן להסביר את הפערים עליהם הצבעתי בתחקירי וכן את הפערים עליהם הצביע מבקר המדינה, בין השווי הריאלי של הנכס (לפי שווי השוק) לבין המחיר ששילם אולמרט, בפועל, ב"מחלוקת שמאים". לדידם, מדובר במחלוקת לגיטימית שאינה מקימה חשד לעבירה. טיעון זה בשקר יסודו והוא הועלה על-מנת להטעות את היועמ"ש, שכן:
1.1
חוות דעת אובייקטיבית - השמאית לבנה אשד ביצעה
עבודה אובייקטיבית, הן כשנשכרה על-ידי מבקר המדינה והן כשנשכרה באחרונה ע"פ הנחיית היועמ"ש. היא פעלה ביושר ובנאמנות, בדיוק כפי שפעלה כשהוזמנה ליתן חוות דעת בעניין הבית בכ"ט בנובמבר (אולמרט "קפץ" אז על חוות דעתה...). שום הסבר מתחכם מצד אולמרט או אנשיו לא יכול להסביר את ההפרש העצום (480 אלף דולר) שבין השווי הריאלי שנקבע לגבי דירת הגן בפרויקט כרמיה לבין הסכום ששילם בפועל (אחרי קיזוז הנחת מזומנים).
1.2
חוות דעת מוזמנות – לחוות הדעת שנכתבו עבור אולמרט אין ערך ממשי. מכל מקום: לא כזה שראוי ליתן לו משקל משמעותי בבוא היועמ"ש לקבל החלטה בשאלה האם לפתוח בחקירה פלילית. נגלה כאן בהקשר זה: השמאי יוסף זרניצקי שנתן חוות דעת בפרשת כרמיה, נחשב לאחד מידידיו האישיים והקרובים של אולמרט. לראיה: הוא חבר ב"פרלמנט" המקיף את אולמרט, ונפגש לפחות עד 2006, לעיתים קרובות, עם אולמרט, בפגישות בהן השתתף עו"ד יוסי גרוס (חותנו של אולמרט). זו קבוצה מצומצמת של ידידים קרובים מאוד, שחבריה נפגשים בימי שישי/שבת. נוכח רמת קירבה זו, אין איפוא פלא כי אולמרט יכול לקבל חוות דעת כבקשתו...
אגב: אם יטענו אולמרט ורעייתו כי הם הבינו/חשבו שהם משלמים מחיר סביר, אזי מן הראוי להזכיר להם כמה כסף למ"ר קיבלו כשמכרו את ביתם בכ"ט בנובמבר. מאחר שמדובר באנשים מנוסים מאוד, חזקה עליהם שהם מבינים היטב, כי הם רכשו דירת גן מפוארת בפרויקט כרמיה - במיקום יוקרתי ביותר, במחיר הנמוך מהמחיר שקיבלו תמורת ביתם הישן מאוד בכ"ט בנובמבר - המצוי במקום יוקרתי פחות.
1.3
סוגיית המחיר – בניגוד לרושם שאולי נוצר, סוגיית המחיר אינה העיקרית בפרשה. היא
"פרי" העבירה, אך לא העיקר. הבעיה העיקרית הייתה ועודה הדרכים הנלוזות בהן פעלו אולמרט ושליחיו, כדי לשים ידם על הנכס ולהשיג התרים שיאפשרו ליזם להקים למען אולמרט בית מידות.
סוד גלוי הוא, כי כשאדם סביר מבקש להתגורר במקום מבוקש, הוא מוכן לשלם אפילו יותר משווי הנכס בשוק. אולמרט פעל אחרת: הוא ביקש וקיבל מחיר מיוחד, ובמילים פשוטות: שוחד. תמורת זאת הוא סייע בקידום הפרויקט. מאליו מובן, כי בלעדי אולמרט היה היזם מתקשה להשיג את ההתרים, אם בכלל (וזמן פירושו כסף), כפי שיזמים קודמים כשלו. זהות האינטרסים שבין היזם לאולמרט, ונגישותו אולמרט ואנשיו להנהלת עיריית ירושלים, הן שהולידו את הפרויקט. נבהיר זאת בדוגמה שלהלן:
גב' מזוז מבקשת להתגורר ברחוב רוטשילד בתל אביב, במיקום שבו מצוי מבנה בשימור. קדמו לה רבים וטובים, ואלה נדחו על-ידי הנהלת עיריית תל אביב (המבנה בשימור, נאמר להם...), למרות שהציעו לבעלי הנכס עסקות קומבינציה נאות ולמרות שהציעו גם לעיריה לשלם בפיתוח הסביבה. אך לא גב' מזוז שתוותר. היא מתעקשת להתגורר ברוטשילד, באותו מיקום (כפי שביקשה עליזה...). סמוך ל"הבימה". בלב העיר. ויש לכך גם צד כלכלי: היא ובעלה, ספסרי נדל"ן ותיקים, יודעים היטב: ברגע שמתקבל רשמית התר הבנייה, ולו באופן עקרוני, מחיר הנכס קופץ. לכן צריך לסגור עם הקבלן לפני ולחתום על הסכם פרטני רק אחרי, כשיש מסמך "ביד". כדי לקדם זאת, היזם "פותח ערוץ" לבכירי הנהלת העיריה ומוצגות בפניהם טיוטות של תוכניות. במקביל, פועלים אנשי מזוז בערוץ נפרד, חשאי. הבעל, מני, פועל להשגת המטרה. אנשיו/שליחיו מקיימים שיחות עם בכירים בעיריית תל אביב, מפעילים את הפקידות הבכירה תוך אזכור הדבר שמדובר בעזרה עבור מני. כמו-כן הם מפעילים גם את מהנדס העיר (הידיד האישי) וגם את יו"ר הוועדה לתכנון ובנייה (המקורב, עימו משוחח העוזר הנאמן, נזרי...). בעזרתם מקבל היזם אישור עקרוני להסכמת הנהלת העיריה לפירוק ולהרכבת הנכס – מה שמאפשר למזוז ולרעייתו להשיג את מבוקשם ולחתום זאת בהסכם לרכישת דירת הגן. מה שנותר עתה הוא עניינים פרוצדוראליים... שגם הם מטופלים באמצעות החברים בוועדת השימור ובוועדת הבנייה...
קיצורו של דבר: שורש הרע הוא ניצול לרעה של קשרי אולמרט ומעמדו האישי כשר בכיר בממשלה, כיו"ר מנהל מקרקעי ישראל ובתפקידים נוספים. גם אם יצליח אולמרט לשכנע שהוא שילם מחיר "מלא" או אפילו מחיר גבוה יותר משווי הנכס באותה עת (דבר המופרך, מכל וכל), הרי שעדיין הוא ואנשיו חייבים ליתן את הדין, מחמת זאת שניצלו לרעה את מעמדם כדי להשיג, שלא כדין, את ההתרים להקמת פרויקט כרמיה.
2)
השימוש הבלתי חוקי בפקידים הבכירים:
כאמור, אולמרט ניצל לרעה את מעמדו וקשריו כדי להשיג לעצמו דירת גן במחיר מגוחך יחסית. היזם קיבל גם הוא את מבוקשו: ההתרים שסידרו אולמרט ואנשיו השביחו את הפרויקט, איפשרו לו למכור את שתי הדירות האחרות במחיר טוב; ועיקר העיקרים: בפני היזם נסללה הדרך לקבל התר גם לבניית מבנה-תאום על הקרקע הצמודה, מבנה שיכלול לפחות שלוש יחידות דיור (ואכן, היזם כבר הגיש תוכנית...). זו "הבוננזה" שמאפשרת ליזם "לממן" במקביל את כספי השוחד לאולמרט, שהיטיב להשתמש, בין היתר, באישים שלהלן, כדי להשיג את מבוקשו:
2.1
עו"ד אורי מסר – הוא שגיבש את ההסכם שעל-פניו מצביע על השוחד לאולמרט;
2.2
אורי שטרית, מהנדס העיר – הוא שעשה את המלאכה הבלתי חוקית כשהנחה ואף שידל פקידים בכירים בעיריית ירושלים לעזור לאולמרט;
2.3
עובד יחזקאל – עוזרו של אולמרט שוחח ישירות עם יו"ר ועדת השימור (המכהן במקביל כיו"ר ועדת התכנון והבנייה בעיר ירושלים) ושידלו לאשר את תוכניות הבנייה וליתן את ההתרים המבוקשים (מבקר המדינה לא גבה את עדותו של עובד יחזקאל).
3)
שיבוש מהלכי הבדיקה במהלך הבדיקה, שנערכה על-ידי אנשי מבקר המדינה (בתיאום עם היועמ"ש), פעלו אולמרט ואנשיו ועשו ככל יכולתם כדי לשבש את מהלכי הבדיקה ולסכל חקר האמת:
3.1 אולמרט דחה שוב ושוב, במשך שבועות רבים, את מתן עדותו.
3.2 אולמרט תיעתע באנשי מבקר המדינה, כאשר מנע מהם מלהקליט את עדותו, ומאוחר יותר נמנעו הוא ואנשי לשכתו מהעברת הקלטות, בתואנה שההקלטה כשלה.
3.3 החברה היזמית נמנעה מהעברת "דוח 0" לידי אנשי מבקר המדינה (דוח זה שברגיל נמסר לבנק לצורך השגת ליווי פיננסי, עשוי ללמד איזה מחיר, במקור, ציפה היזם לקבל בגין אותה יחידת דיור).
3.4 גם לאחר שהועברה לאולמרט טיוטת הדוח, הוא נמנע ממסירת גירסתו הסופית ותשובותיו לשאלות שהועלו על-ידי הביקורת.
3.5 אולמרט, אנשיו ו/או מקורביהם ניסו לפגוע, אישית, בשורה של גורמים המעורבים בבדיקת פרשת כרמיה, ובראשם מבקר המדינה השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, יועצו הבכיר ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, וגם בח"מ ובבני משפחתו.
4)
ההכרח להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד ראש הממשלה 4.1 המידע שהוצג בפני היועמ"ש, הן במסגרת התחקיר שערכתי, הן בבדיקה המקיפה שנערכה על-ידי מבקר המדינה וצוותו – שאימתו את ממצאי התחקיר והוסיפו עליו מידע רב, והן המידע שהוגש ליועמ"ש, בנוסף, מעלים חשד לביצוע עבירות פליליות חמורות ביותר, לרבות: קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה.
4.2 בכל הכבוד, בדיקת היועמ"ש, יהא מקצועי ככל שיהא, אינה יכולה לבוא במקום חקירה פלילית הצריכה להתבצע עם כלים מתאימים, היינו: הוצאת צווי גילוי וחיפוש, חקירת חשודים באזהרה, חיוב עדים נוספים למסור את גירסתם ועוד ועוד.
4.3
אם חלילה יחליט היועמ"ש להימנע מפתיחת חקירה בפרשת כרמיה, יהא בכך, למעשה, משום מתן גושפנקא לשיטה שבה נקט אולמרט: 4.3.1 קבלת שוחד בצורת רכישת נדל"ן במחיר נמוך ביותר תוך ניצול מעמדו לרעה ומתן תמורה על-חשבון הציבור; 4.3.2 הלבנת השוחד בדרך של יצירת כיסוי מקצועי כביכול באמצעות חוות דעת מוזמנת מצד שמאים מקורבים; 4.3.3 הצגת "אליבי" לפיו הפערים הנטענים הינם לכל היותר "מחלוקת שמאים". 4.4 אם יחליט היועמ"ש להימנע מפתיחת חקירה, יהא בכך משום מתן הכשר לספסרות בנכסים תוך ניצול מעמדם של אישי ציבור. במקרה כזה, יחגגו כל אותם גורמים הנגישים לוועדות השימור ו/או התכנון והבניה. כל מקורב ו/או חבר בוועדות אלה יוכל לרכוש מקבלן/יזם נכס במחיר מיוחד, להשיג חוות דעת מוזמנת משמאי שייתן גושפנקא למחיר (המופחת) המבוקש, ולאחר מכן לסייע ליזם לסדר את העניינים בוועדות השונות. אני משוכנע שלא לכך מכוון היועמ"ש. 4.5 הסיכון שבו אנו עומדים הינו פשוט וברור: ההפקרות החוגגת עתה, תואץ. אישי ציבור יילמדו מניסיונו של אולמרט: סדר לעצמך בעלי מקצוע שיכינו חוות דעת מוזמנות, ודי יהא בכך כדי להשפיע על היועמ"ש וליצור ספק משל מדובר במחלוקת שמאים ו/או רואה חשבון ו/או עורכי דין ו/או מנהלים. 4.6 היועמ"ש התחייב בפני הציבור לפעול, ללא דיחוי, לביעור השחיתות במערכת הפוליטית. למרות זאת, במקרה של אולמרט ננקטה סחבת ממושכת. אולמרט מנצל זאת לתועלתו ואינו מהסס לפעול על-מנת לבצע דה-לגיטימציה לרשויות החוק. 4.7 בכל הכבוד, אם חפצים אנו במערכת ציבורית ופוליטית נקייה משחיתות – המסכנת את התשתית המוסרית והערכית של החברה בישראל, אזי נראה שאין מנוס מפתיחת חקירה בפרשת כרמיה, ובהקדם, על-אף המצב הביטחוני והמדיני הרגישים. 4.8 מכל מקום, חובתו של היועמ"ש למצות את הדין עם חשודים בעבירות פליליות – ובכלל זה עם ראש הממשלה, על-אף התוצאה הפוליטית העשויה/עלולה לנבוע מכך. מאליו מובן כי לא אלמן ישראל; ואם יבחר היועמ"ש להימנע מפתיחת חקירה בשל המצב המדיני והביטחוני, לדוגמה, או מסיבה אחרת, עליו להודיע פומבית, לציבור, כי ההימנעות נובעת מטעמים אלה ("חוסר עניין לציבור"...). 4.9 כך או כך: זו העת לקבל החלטות, ללא דיחוי נוסף. אני מבקש מהיועמ"ש להורות על פתיחת חקירה ולהודיעני בהקדם דבר החלטתו.
בברכת שנה טובה,
יואב יצחק
