תלונה נגד היועמ"ש יהודה וינשטיין

לכבוד: שר המשפטים ד"ר יעקב נאמן: נציב שירות המדינה עו"ד משה דיין א.נ.,

תלונה נגד היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין

בקשה לפתוח בחקירה ולהעמידו לדין בגין עבירות משמעת לפי:

חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963

1) מוגשת בזאת תלונה מצד הח"מ נגד היועץ המשפטי לממשלה,עו"ד יהודה וינשטיין (להלן: היועמ"ש), בדרישה לפתוח נגדו בחקירה ולהעמידו לדין בבית הדין למשמעת בגין עבירות שביצע על חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, וזאת מחמת אופן טיפולו ו/או מחדלו ו/או התנהגותו בפרשת השופט החשוד בהכאת ילדיו. 2) התלונה מוגשת אל שר המשפטים ואל נציב שירות המדינה כדי שייפעלו, איש-איש כפי תפקידו וסמכויותיו, לקיום חקירה דחופה נגד היועמ"ש ולמיצוי הדין המשמעתי. להלן נימוקי התלונה: 3) היועמ"ש הוא הגורם היחיד המוסמך על-פי חוק להתיר חקירת שופט. 4) בחודש ינואר 2011 פנתה המשטרה אל היועמ"ש בבקשה להתיר חקירת השופט, וזאת בעקבות החשד לפיו היכה השופט את ילדיו. 5) במקום להתיר חקירת השופט בתוך ימים ספורים לכל היותר, נמנע היועמ"ש במשך יותר משנתיים ממתן היתר לחקירת השופט. 6) רק לאחר חשיפת הפרשה ביום 27.02.13 בקול ישראל (רשת ב') על-ידי העיתונאית עדי מאירי, ולאחר הסערה הציבורית והתקשורתית שהתעוררה, התיר היועמ"ש את חקירת השופט. 7) עם חשיפת הפרשה, טען היועמ"ש בהודעתו הרשמית, כי לא הורה על חקירת השופט בשל טובת הילדים (27.02.13). יממה לאחר מכן טען בהודעה רשמית, כי מדובר ב"תקלה משרדית" (28.02.13). אין זאת אלא כי עסקינן ביועמ"ש שניסה לטייח ולתרץ שלא כיאות את מחדלו והתנהגותו הפסולים, וביועמ"ש אשר במקום להסיק מסקנות ולשאת באחריות, בחר לפרסם ברבים נימוקים שאינם אמת . 8) סעיף 17 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 קובע: עובד מדינה שעשה בישראל או בחוץ-לארץ אחת מאלה אשם בעבירת משמעת:

• (1) עשה מעשה, או התנהג, באופן שפגע במשמעת שירות המדינה;
  (2) לא קיים את המוטל עליו כעובד המדינה על-פי נוהג, חוק או תקנה, או הוראה כללית או מיוחדת שניתנו לו כדין, או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור;
  (3) התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה;
  (4) התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו;

9) במעשיו ובמחדליו הנ"ל ובאופן התנהלותו ביצע היועמ"ש עבירות משמעת:

• 9.1 בניגוד לחובתו – נמנע היועמ"ש ממתן היתר מידי לחקירת השופט;
  9.2 בניגוד לחובתו – עיכב היועמ"ש את החלטתו במשך כשנתיים ורק עם חשיפת הפרשה בקול ישראל הוא נאלץ להתיר חקירת השופט;
  9.3 בניגוד לחובתו - היועמ"ש לא פעל כנדרש כדי לברר את האמת על-אף שידע כי המדובר בשופט מכהן ובילדים חסרי ישע.
  9.4 בניגוד לחובתו – היועמ"ש נמנע ו/או לא יזם העברת דיווח/הודעות בהתאם לגורמים הרלוונטיים לעניין זה, ובהם: נשיא בית המשפט העליון, מנהל מערכת בית המשפט, נשית בית המשפט בו מכהן השופט, הוועדה לבחירת שופטים, ולעומד בראשה שר המשפטים. בכך גרם לתקלה חמורה: החשוד המשיך לכהן כשופט במשך כשנתיים ואף לדון בתיקים רגישים הנוגעים לאלימות.

10) חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, מחייב פתיחת חקירה נגד היועמ"ש והעמדתו לדין משמעתי בפני ועדת משמעת או בפני בית דין למשמעת. כמו-כן נדרשת חקירה נגד גורמים נוספים בלשכתו של היועמ"ש ו/או אחרים המעורבים בעיכוב חקירתו של השופט. 11) החוק הנ"ל מתיר עונש נזיפה, התראה או הפסקת כהונתו של עובד מדינה שביצע עבירות כנ"ל. הנכם מתבקשים בזאת לפעול בהקדם למיצוי הדין עם היועמ"ש. 12) למעלה מן הצורך יודגש: חובתכם לפעול לאלתר כדי למצות את הדין עם הנילון, שכן מאופן התנהגותו, התנהלותו ומחדליו, עולה חשד סביר ולפיו הנילון אינו מבין ואינו כשיר להוסיף ולכהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. 13) העמדתו לדין מתחייבת גם נוכח זאת שאין מדובר במקרה ראשון ופעוט ערך. תפקודו הכושל של הנילון בא-לידי ביטוי גם באופן טיפולו הלקוי והמתמשך בשורה של עניינים, ובהם: פרשת הרפז ופרשת ליברמן. 14) אני מבקש את תגובתכם בתוך 14 ימים. בברכה, יואב יצחק