|
באי-כוחו של מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט, מציגים בעתירה טיעונים המעידים על אפלייתו לטובה של תנ"צ ברכה, ועל ההליכים המחמירים שננקטו, לעומת זאת, נגד מנדלבליט. הטיעונים שאובים מתוך כתבי הטענות שהועלו מצד הצדדים בעתירה שהגישה תנועת אומ"ץ (בדרישתה להעמיד לדין את תנ"צ ברכה בחשד ללקיחת שוחד ו/או מרמה והפרת אמונים). הנה הדברים כסדרם: א) בתגובתה לעתירה טענה הפרקליטות, כי העיקרון המנחה אותה הוא להסיר כל עננה של חשדות אשר מרחפת מעל לראשו של עובד ציבור, ובפרט של קצין משטרה בכיר, וכך פעלו המשיבים גם בעניינו של תנ"צ ברכה. בסופה של בדיקה, קבע צוות הבדיקה, לא נצברה ולוּ "תשתית ראייתית התחלתית המצדיקה פתיחה בחקירה". בית המשפט קיבל את הטענה, וקבע כי "בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, נדרשה בדיקה יסודית ומקיפה, בטרם תתקבל החלטה על פתיחה בחקירה פלילית בעניינו של תנ"צ ברכה". ב) "לצערו הרב של העותר", נאמר בעתירה, "זהירות זו, בה נקטה פרקליטות המדינה בעניינו של תנ"צ ברכה, לא איפיינה את התנהלות המשיב בעניינו (ובמאמר מוסגר נציין: אף לא את התנהלותו של תנ"צ ברכה עצמו, אשר הוא דווקא זה שהמליץ על העמדתו של העותר לדין פלילי בעקבות חקירתו...). חרף העובדה שברור היה כי החקירה לא תוביל להגשת כתב אישום, וחרף ההשלכות הקשות הנלוות לחקירתו של אדם במעמד העותר כחשוד, בחרה המדינה לפתוח בחקירה נגד העותר". ג) "משלא ראוי היה לפתוח בחקירה מלכתחילה", כותבים באי-כוחו של מנדלבליט, "ברי כי האמצעי היחיד לתיקון עוול זה הינו סגירת תיק החקירה באופן אשר ינכה את העותר מכל רבב. יצוין, כי החלטת המדינה שלא לפתוח בחקירה נגד תנ"צ ברכה (שהיא החלטה ראויה), בנסיבות המקרה, מעוררת תהייה מדוע הוחלט לפתוח בחקירה נגד העותר". ד) מנדלבליט "שם אצבע", בעתירתו, על האפליה הפסולה. כידוע, חלק מן הטענות שעלו בעתירה נגד תנ"צ ברכה עוסקות בהודעת משרד המשפטים, לפיה תנ"צ ברכה דיווח לממונים עליו "בזמן אמת" על-כך שקיבל הצעת שוחד, בעוד שבפועל חלפו 8 ימים בין הצעת השוחד לבין מועד הדיווח של תנ"צ ברכה לממונים עליו. ה) בתגובה לעתירה, מציינת פרקליטות המדינה כי הדיווח של תנ"צ ברכה לממונים היה בעל מאפייני "זמן אמת", משום שבעקבות הדיווח היה בידי גורמי החקירה לעקוב ולהקליט את מימוש הצעת השוחד "בזמן אמת". בנוסף, מבהירה פרקליטות המדינה בתגובה, כי חובת הדיווח נתגבשה ברגע הצעת השוחד, "אז נחצה הגבול בין המותר והאסור", וכי לאחר שנחצה הגבול, פעל תנ"צ ברכה כמצופה ממנו, והביא התרחשות חריגה זו לידיעת הממונים עליו. ו) דברים אלו יפים, נאמר בעתירה, "מכוח קל וחומר, ביחס לעניינו של העותר". מנדלבליט מונה ארבעה טעמים (ציטוט): - ראשית, משום שבענייננו, אין המדובר בדיווח אודות חשד לביצוע עבירה, לא כל שכן בדיווח אודות עבירה חמורה כהצעת שוחד – אשר אין חולק כי היא מקימה חובת דיווח מיידית, כי אם בסוגיה רגישה ומורכבת שנוגעת לייעוץ משפטי לרמטכ"ל.
- שנית, בענייננו אין המדובר בשוטר בכיר אוכף חוק המדווח על פעילותו של חשוד בעבירה, כי אם ביועץ משפטי אשר הובא לידיעתו מידע על-ידי מי שאינו חשוד בדבר באותה עת, ואשר כפוף לחובת הסודיות והחיסיון הנובעת מתפקידו.
- שלישית, בענייננו, פרק הזמן שחלף עד לדיווח הינו קצר בהרבה. ברי כי לא ניתן להעלות על הדעת כי בעניינו של תנ"ץ ברכה יוגדר פרק זמן של 8 ימים כ"דיווח בזמן אמת" (על הצעת שוחד), ואילו בעניינו של העותר יוגדר פרק זמן קצר מ-24 שעות כעבירה פלילית של אי-דיווח כביכול (אודות מידע שיש לגביו טענת חיסיון עו"ד-לקוח).
- רביעית, אף בענייננו לא נגרם כל נזק לחקירה. כשם שבעניינו של תנ"ץ ברכה דיווח באיחור של 8 ימים הוגדר כדיווח "בזמן אמת", משום שהאיחור לא הביא לפגיעה כלשהי בחקירה, הרי שאף בענייננו העובדה כי הרמטכ"ל דיווח ליועץ המשפטי לממשלה על כך שעותק מן המסמך מצוי בידיו בבוקרו של יום למחרת השיחה שלו עם העותר, בוודאי שלא הביאה לפגיעה כלשהי בחקירה.
הנה-כי-כן, קובל העותר-מנדלבליט, ברי כי במקרים המתאימים – "מן הראוי שהמדינה תתייצב לימינם של אנשי מערכת אכיפת החוק ותבהיר כי בהתנהלותם לא נפל כל דופי. כך ראוי לעשות אף בעניינו של העותר, שהיה בשר מבשרה של מערכת המשפט, ואשר לא נפל כל דופי במעשיו". בעניינו של מנדלבליט, כאמור לעיל, מי שהמליץ להעמידו לדין בעבירה של הפרת אמונים, בגלל עיכוב של פחות מ-24 שעות בדיווח, הוא, אוי לבושה ולשחיתות, אותו ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, תנ"צ אפרים ברכה. היועמ"ש וינשטיין הוא שהטיל על תנ"צ ברכה לחקור את מנדלבליט - למרות שתנ"צ ברכה לקה בעצמו בעבירה חמורה של הפרת אמונים אותה ביצע בזדון, כשדיווח על "הצעת" השוחד, כביכול, מהרב פינטו, רק בחלוף שמונה (8) ימים. עכשיו נדרש וינשטיין להסביר לבג"ץ את פשר התנהלותו: כיצד ניתן לומר על עיכוב מכוון מצד תנ"צ ברכה, במשך שמונה ימים, למרות החשד לעבירת שוחד, כי מדובר בדיווח "בזמן אמת" שאינו מצריך חקירה ואף מוציא את ברכה "צדיק", לפי וינשטיין; ומאידך-גיסא - עיכוב של פחות מ-24 שעות לצורך ייעוץ, שהתבקש מנדלבליט ליתן לרמטכ"ל גבי אשכנזי - שיהוי העלול לעלות כדי ליקוי משמעתי, לכל היותר, ואם בכלל, מחייב חקירה פלילית והכתמת איש רב-זכויות כמו מנדלבליט בסגירת תיק בנימוק של העדר ראיות ולא בחוסר אשמה.
|
