חשיפה ב-News1:
בנק לאומי, בתקופתה של המנכ"לית
גליה מאור, התנהל באופן בעייתי ופלילי גם בברזיל במשך עשרות שנים. כספים שחורים הועברו במזוודות. השיחות לביצוע התיאומים שנדרשו בוצעו מטלפונים ציבוריים. הדבר עולה מפורשות מכתבי טענות הנדונים, בימים אלה, בשני הליכי גישור המתנהלים בפני שופט בית המשפט העליון (בדימ.) פרופ'
יצחק זמיר, שפרטיהם הגיעו ל-News1. התובעים הם: יוסף גבעון, ששימש נציג הבנק בריו דה ז'נרו בברזיל ועבודתו הופסקה ב-2014; וארנסטו סיגל, שפעל גם בברזיל, בשם הבנק. לשניהם טענות קשות, במיוחד לאחר שהסתבכו בפלילים בגין פעילותם עבור בנק לאומי ונזנחו לדבריהם על-ידי הבנק.
בנק לאומי נאלץ לשלם 400 מיליון דולר לרשויות המס בארה"ב, בגלל התנהלות בלתי חוקית וסיוע ללקוחות להתחמק מתשלום מיסים בארה"ב ולהלבין הון. היושב-ראש לשעבר
איתן רף, המנכ"ל לשעבר גליה מאור, ומנהל החטיבה לבנקאות פרטית לשעבר
צבי איצקוביץ', חשופים להליכים פליליים מצד רשויות המס בארה"ב. עתה אנו חושפים, כאמור, כי בנק לאומי פעל גם בברזיל באופן בעייתי ופלילי. המידע שלהלן טעון בירור מעמיק מצד רשויות הבדיקה והחקירה בישראל.
נקדים ונאמר: בורר/מגשר מחויב, על-פי הדין בישראל, להימנע ממתן כיסוי ו/או חיפוי לעבירות פליליות שנגלו בפניו. למרות זאת, פרופ' יצחק זמיר, שלא נרתע מאנשי השב"כ ומראש הממשלה בפרשת קו 300, בחר הפעם לשתף פעולה בעצם קיום ההליך באופן חשאי ובהסכם השתיקה. וזה עניין מהותי לעסוק בו.
הדרישה המרכזית הועלתה מצד יוסף גבעון. לטענתו, בשנת 1980 הוא גויס ביוזמת יוסף ברגסון (שנמנה אז עם צמרת הבנק) לעבוד עם בנק לאומי. ומאז, במשך 35 שנים, הוא פעל בשם הבנק להקמה ותפעול נציגות בריו דה ז'נרו שבברזיל והיה חלק בלתי נפרד מפעילות העסקית הבינלאומית של בנק לאומי. במסגרת תפקידו, הוא עסק בגיוס לקוחות ושימורם, בגיוס כספים והשקעתם, בהעברות כספים, במכירת מוצרים פיננסיים, והכל "בהתאם להוראות שקיבל מהגורמים הבכירים ביותר בהנהלה הראשית של הבנק בישראל - אז והיום". עבודתו הופסקה ב-2014. בגין תקופת עבודתו הוא דורש פיצויים ותשלומים מיוחדים בסכום כולל של 672 אלף דולר, וכן הטבות נוספות ומתנות שניתנו לעובדי הבנק.
הגילויים הבעייתיים ב"עיקרי טענותיו" מגלה יוסף גבעון, באמצעות בא-כוחו עו"ד
אילן שביט, פרטים מדהימים על מהלכיו הפליליים, בשליחות הבנק. הנה כמה מהם (ציטוט):
- "עבודת מר גבעון הייתה כרוכה במידה לא מבוטלת של חשיפה ונטילת סיכונים אישיים, נוכח העובדה כי לבנק אסור היה ליתן שירותים בנקאיים בברזיל. כך, מר גבעון היה נוהג להעביר בהוראת מנהלי הבנק ועבור הבנק, באופן תדיר, מזוודות כסף מזומן בין ישראל לברזיל תוך סיכון אישי ועבירה על החוק. את ההוראות לביצוע למנהלי הבנק בארץ היה מבצע מר גבעון מטלפון ציבורי" - (גבעון מכוון לכספים שחורים, י.י.).
- "כך גם כאשר עובדי השלוחה הסתבכו נוכח פעילותם עבור הבנק עם המשטרה הפדראלית הברזילאית, נדרש מר גבעון, לבקשת הבנק, להפעיל את קשריו עבור הבנק (והמבין יבין) ולפעול לביטול ההליכים הפליליים נגדם ולסגירת התיק (שלא לומר העלמתו)" - (גבעון מכוון לתשלומי שוחד, י.י.).
- "כך גם זכור מקרה בו הסתבר כי עובד השלוחה מטעם הבנק שכנע במסגרת פעילות לקוחה של הבנק להשקיע כספים בעסק מפוקפק. הכספים ירדו לטמיון ואותה אישה התלוננה להנהלת הבנק בארץ. בתגובה פנתה ההנהלה למר גבעון על-מנת שיסייע בידה לפתור את העניין. מר גבעון נאלץ, שוב, להפעיל את קשריו באמצעות עורך דין מקומי שדאג "לסדר" את העניין ולשכנע את הלקוחה להעלים את התלונה. במסגרת ההסדר להעלמת התלונה, הבנק שילם את הכסף ללקוחה ודאג שהעובד ימשכן את הבית שלו לטובת החזרת הכסף ללקוחה" - (גבעון מכוון לתרמית בכספי הלקוחה, תרמית שלא דווחה כחוק על-ידי הבנק והוסתרה מהרשויות, י.י.).
לטענת גבעון, באמצעות בא-כוחו, "
דוגמאות אלה מהוות רק חלק קטן מפעילותו של מר גבעון בהוראת הבנק ולמענו, כאשר הפעולות שנאלץ מר גבעון לבצע דמו באופיין ובהתנהלות לפעילות ארגון ביון".
גבעון מלין בתביעתו גם נגד מאיר חסון, הממונה מטעם הבנק על אזור אמריקה הלטינית, ונגד מנכ"לית הבנק רקפת רוסק. לטענתו, על-אף מחויבות הבנק כלפיו, הם מתנערים ממנו ופועלים נגדו בחוסר תום לב, תוך שלילת זכויותיו הבסיסיות.
ההכחשה, דמי השתיקה בנק לאומי מתכחש, מטבע הדברים, לכל הטענות והחשדות שהועלו בפניו. באמצעות באי-כוחו, עורכי הדין נחום פינברג ושחר פישביין, טען הבנק כי גבעון וארנסטו סיגל פעלו באופן עצמאי תמורת עמלות ששולמו להם, מזמן לזמן. על-אף זאת, ובהתאם לעצת פרופ' יצחק זמיר, ולאחר כמה דיונים שנערכו בפני המגשר, כולל בחודש מרס 2016, הסכים הבנק להגיש את הצעתו לסיום הסכסוך. במסמך שהועבר ביום 28.06.16 על-ידי עו"ד פינברג, למגשר זמיר, הוצע, בין היתר, כדלקמן:
בשני התיקים תהיה כפירה מוחלטת של הבנק לכל טענה ויוצהר כי התשלומים הינם לפנים משורת הדין. 1)
יוסף גבעון - הבנק ישלם 400 אלף ש"ח ברוטו כולל מע"מ (כנגד חשבונית) ו-20 אלף דולר + מע"מ תמורת השתתפות בתשלום שכר טירחה; יינתן לגבעון כתב שיפוי מטעם הבנק לתביעה אזרחית, ככל שתוגש, בנושאים בהם פעל עבור הבנק ובידיעתו; תינתן התחייבות מצד גבעון למיצוי סופי ומוחלט של כל הטענות והתחייבות לשמירה על סודיות ההסכם;
2)
ארנסטו סיגל - הבנק ישלם הפרש הקנס שהוטל על ארנסטו בהליך פלילי בחו"ל בערכאה השנייה (132 אלף דולר); הבנק ישלם 200 אלף ש"ח ברוטו בגין עוגמת נפש לארנסטו "עקב סיום עבודתו בבנק ועונש עבודות השירות שהוטל עליו במסגרת ההליכים בברזיל, גם זאת בכפירת הבנק לגבי עצם הזכאות וייחוס העילה"; הבנק ישלם 20 אלף דולר + מע"מ כהשתתפות בשכר טירחה; התשלומים יבוצעו כנגד "התחייבותו של ארנסטו למיצוי סופי ומוחלט של כל תביעה כנגד הבנק, ומי מטעמו, תוך התחייבותו לשמירה על סודיות ההסכם"; הסכם השיפוי שניתן לארנסטו במסגרת סיום עבודתו בבנק יעמוד בתוקפו.
הגילויים שפורטו לעיל, כמו גם "הסכם השתיקה" המוצע, מדברים בעדם: בנק לאומי התנהל, בתקופתה של גליה מאור, תוך ביצוע עבירות פליליות חמורות, ועתה נאלץ הבנק לשלם "דמי שתיקה". בנק לאומי נשלט אז, כמו גם עתה, על-ידי המדינה, דבר המצביע על חומרת יתרה. מדיניות הבנק - גם אם זו נתמכה אז, ולו בשתיקה, מצד כמה גורמים ממלכתיים: לסייע ליהודים להבריח כספים מחו"ל לישראל, חשפה ואז סיבכה את הבנק ואת עובדיו בביצוע עבירות פליליות חמורות. 