כבר למחרת ההסכם על פתיחת הדרכים נודע לש"י שהערבים מתכוונים לפגוע בשיירות למרות ההסכם. ב-25 במארס סיפר דרוזי מן הכפר ינוח לשייח' צאלח חנפס משפרעם שמפקד "גדוד הירמוך השני" מכין מארב, והשייח, מסר את הידיעה בו בלילה לאיש הש"י, מרדכי שכביץ, שהעביר אותה למפקדו בחיפה.
8 לאחר מעשה נודע לש"י שתושבי תמרה התכוננו לתקוף את השיירה ולנקום ביהודים על הפשיטה של יחידה מגדוד 21 על כפרם ב-19 בינואר, ושבכפרים תרשיחא וכברי חיכו לשיירה מאה וחמישים לוחמים ערבים מ"צבא ההצלה", שהסיתו את הכפריים לסייע להם ולזכות בשלל.
9 לפני שיצאה השיירה מקריית-מוצקין ביקר בן-עמי פחטר בביתו של מרדכי שכביץ ולקח ממנו אקדח "קולט" בהשאלה. בלב כבד נפרד שכביץ מהאקדח, ואמר לידידו: "בן-עמי, מחכים לכם. לא צריך לצאת." המג"ד השיב: "מזמן לא ראיתי את החבר'ה. הם אומרים, בן-עמי מבסוט, יושב ליד אשתו בקריית- חיים, לא חסר לו כלום, שכח אותנו."
10 "הערבים מתכוננים לתקוף את נהריה ואת השיירות העוברות בסביבתה. ההתקפה תתקיים בפיקודו של מפקד כוח המשלוח של "צבא ההצלה", אדיב שישאקלי, בצירוף ערביי סביבת נהריה." ידיעה זאת נתקבלה במפקדת חטיבת "כרמלי" ביום ו', 26 במארס. עוד נודע ששישאקלי בא לעכו וששלוש מאות ערבים התאספו בסביבת תרשיחא כדי לתקוף את קיבוץ יחיעם. קצין-המודיעין של גדוד 21 קיבל את הידיעות האלה אחרי שהשיירה עברה את עכו והגיעה לנהריה. בן-עמי פחטר קיבל את המידע הזה בטלפון למחרת, בשבת, 27 במארס, כשהייתה השיירה מוכנה לצאת משבי-ציון ליחיעם.
11 האיחור בהעברת המידע היה אחד מגורמי האסון, אף שפחטר יכול היה עדיין למנוע את יציאת השיירה ליחיעם, ולא רק בגלל ידיעה זאת שקיבל.
גם לאיש הש"י, חיים שדמי, תושב נהריה, נודע על המארב, והוא סיפר על כך לבן-עמי פחטר כשחזר מחניתה לנהריה. "עזוב שטויות," אמר לו המג"ד. "יש לנו די כוח להתגבר עליהם.
12איתן זייץ ידע על המארב ואמר למפקדי המחלקות שחנו בשבי-ציון, יהודה רשף וירמיהו אפלבוים: "יהיה חם. לא כדאי ששניכם תסתכנו." השניים הטילו מטבע, ובגורלו של רשף עלה לנסוע ליחיעם עם השיירה."
13 נראה שזייץ הבין את חומרת הסכנה, אבל לא הוא שארגן את השיירה, אלא המג"ד.
על-אף האתראות (ואולי בגללן) לא מילא בן-עמי פחטר את הוראת הקבע: לתפוס משלט על הדרך ליד מקום מסוכן. הוראה כזאת נכללה גם ב"תוכנית גלים" וגם בהוראות המטה הכללי למובילי השיירות. פחטר סיפר על תוכניתו לאבני ולפונדק, בליל שבת, כשהסיעם במכוניתו מנהריה לאילון ולמצובה, והם דיברו על לבו לא לסטות מהנוהל. פונדק סבר שפחטר השתכנע והתכונן לתפוס את המשלט בחצות הלילה: אבני היה מודאג. בשעת לילה מאוחרת התקשר אבני בטלפון מאילון לחניתה, כדי לשכנע את בן-עמי, ולא השיג אותו. בשעה 11 בלילה עזבו אנשי גדוד 21, שחנו במצובה, את מסיבת-הפורים של הקיבוץ, לבשו את החגור והתכוננו לצאת ולתפוס את המשלט, ואז קיבל פונדק הוראה בטלפון מהמג"ד: "לא לצאת. מחר בבוקר תאסוף מכונית את החיילים ותצרף אותם לשיירה".
14 גם בחניתה נחוגה מסיבת פורים. במהלך המסיבה סיפר פחטר למא"ז, בנימין בן-ברק (אחיו של איתמר), שהוא עומד להצטרף למחרת לשיירה הנוסעת ליחיעם. בן-ברק התנגד, ובן-עמי התעקש: הוא ייסע עם פקודיו, ואין ספק שהכול יעבור בשלום."
15 איתמר בן-ברק ובן-עמי פחטר, ידידים ותיקים, יצאו יחד מחדר-האוכל תוך-כדי שיחה.
"איך הייתה הנסיעה?" שאל בן-ברק.
"תשמע, רק הגענו לשערי עכו והם ברחו כמו אספסוף," ענה פחטר. על הסכם אי-ההתקפה לא סיפר.
"ומה עושים מחר"?
"נוסעים ליחיעם".
"הגעת הנה. חכה. תנוח. אולי מחר יכינו לך מארב"?
"איש לא יעמוד בפנינו."
16 בשבת בבוקר חזרו אנשי גדוד 21 ממצובה ומחניתה לשבי-ציון. במקום פונדק בא ממצובה משה שיינרמן. הייתה לו חברה בנהריה. שיינרמן היה פצוע ברגלו, ופונדק לא רצה לצרפו לשיירה, אך הוא התעקש: הרי לא הולכים ברגל, והוא מתגעגע לנערתו.
17 לימים טען מי שטען שאילו נסעה השיירה ליחיעם ביום בו נסעו השיירות לחניתה, מצובה ואילון, לא היו הערבים מספיקים להתארגן להתקפה והאסון היה נמנע. התעודות שנחשפו אינן עונות לשאלה מדוע איחרה השיירה לצאת, ובן-עמי פחטר ואיתן זייץ כבר לא יכלו לענות עליה. קצין המודיעין של "כרמלי" גרשון גלעד שיער אחר-כך ששישאקלי היה האיש שהטעה את היהודים: על-פי עצתו לא כללו ערביי הגליל את יחיעם בהסכם, והוא שיער מראש שהיהודים ינסו לשלוח שיירה ליחיעם, ותכנן את השמדתה.
18 על השערה זאת העיר
יגאל ידין שאין להעלות על הדעת מהלך מתוחכם כזה של שישאקלי.
19 תפקודם של משה כרמל ואנשי מטהו בשלב ההוא מעורר תמיהות. האם המג"ד התייעץ עם המח"ט, דיווח לו וקיבל ממנו אישור להחלטותיו? לדברי יגאל ידין אישר אגף המבצעים את הפעולה כולה, ואילו התכנון והביצוע היו באחריותו של משה כרמל. כשנשאל כרמל מי תכנן את מהלכי השיירה ענה: "הכול היה בעצה אחת עם מטה החטיבה ובתיאום אתו, אבל היה תחום לפרטים, ובו היה התכנון של הגדוד בלבד." לשאלה איזה פרטים תוכננו בגדוד? השיב כרמל: "הצבת הנשק. מיקום התצפיות, בחירת הרכב וכדומה." ולשאלה אם פרטי התכנון היו ידועים לו, השיב: "איני יכול לענות על כך עכשיו כמדויק. כמובן, יש פרטים שנשארים בסמכות מפקדים יותר נמוכים."
20 המכוניות, הנהגים, הנוסעים והמאבטחים, בנהריה ובשבי-ציון, היו מוכנים לצאת לדרך בשבת (27 במארס) בבוקר השכם, אבל השיירה יצאה לדרך רק בשעה 2 אחרי הצהריים. גם לולא תכננו הערבים את המארב מבעוד יום, היה להם פנאי להתכונן להתקפה בשעות אלה; ההכנות ליציאת השיירה לא הוסוו.
הידיעות על הערבים הרבים המתכוננים לתקוף את השיירה זרמו אל חיים שדמי. ב-1988 ראיין כתב העיתון מעריב את הקפטן פטריק פילו, ששירת ב-1948 בגליל המערבי ב"רויאל מידלסקס רג'ימנט". פילו אמר למראיין שהוא הציע למארגני השיירה לא לצאת לדרך, ואף נפגש עם בן-עמי פחטר ואמר לו שמארבים ערביים מחכים לשיירה שתנסה לפרוץ לקיבוץ יחיעם הנצור.
21 ב-10 בבוקר ביקש בן-עמי פחטר מיהודה רשף לספר לו פרטים על השמדת שיירת-הפרי הערבית. זאת הייתה שיחתו הראשונה של רשף עם פחטר. במהלך השיחה זאת ניגשו אליהם חיים שדמי והמודיע – דרוזי ממשפחת אל-אטרש, שהיגר לארץ-ישראל בימי המלחמה, מהר-הדרוזים שבסוריה, התגורר בחניתה ואסף מידע בכפרים הערביים והדרוזיים – ושדמי ביקש מהמג"ד לשמוע את דברי המודיע ותרגם את הדברים לעברית: "שש מאות ערבים חמושים, לרבות יחידה סדירה של שישאקלי, מחכים לשיירה. בשם אללה, אל תצאו, ישחטו אתכם," אמר המודיע בבכי והשתטח על האדמה לרגלי בן-עמי.
"אני לא מאמין לש"י ולמודיעים שלו." אמר בן-עמי. "אני אראה לכם איך מעבירים שיירה. אם שישאקלי יתקוף, אתגבר עליו."
22 הוא האמין שעם שמונים ותשעה האנשים שברשותו – ששים ושבעה מהם חיילים סדירים מגדודו, וגם האחרים חמושים ומאומנים – יפרוץ כל מחסום. אחרי הפגישה עם המודיע החליט סופית לנסוע עם השיירה ולהסתכן בהחמצת ההדגמה של פעולת ה"דווידקה" בכפר המכבי. ליתר ביטחון טלפן אל סגנו, צבי בן-ארי, וביקש ממנו למלא את מקומו בהדגמה."
23 יגאל ידין אמר אחר-כך כי אין זה סביר שבן-עמי פחטר לא דיווח על המידע החדש שקיבל למח"ט, משה כרמל, ולא קיבל ממנו אישור ליציאת השיירה ולהצטרפותו אליה.
24 לעמנואל הראובני. שחקר את הפרשה, אמר כרמל: "אינני יכול להאמין שבן-עמי קיבל הודעה על המארב לפני צאת השיירה ולא טרח להודיע לי על כך... ידיעה כזאת לא הגיעה אלי. אילו הייתי מקבל ידיעה כזאת הייתי בודק אותה לפני הביצוע. הכרתי היטב את בן-עמי, וקשה לי להאמין שהוא היה מקבל עליו אחריות כזאת בלי להתקשר אתי ובלי להודיע לי ולהיוועץ אתי... בן-עמי הצטרף לשיירה ויצא עמה בלי ידיעתי. זאת הייתה שגיאה שלו. התפלאתי מאוד כאשר נודע לי שבן-עמי יצא עם השיירה... הוא היה מפקד השיירה."
25 תשובה זאת אינה מיישבת את כל התמיהות.
בבוקר ההוא יצאה מקיבוץ יחיעם מחלקת טירונים עם טרקטור, לערוץ הגעתון, ומילאה אותו בעפר. המחלקה חזרה לקיבוץ, עם הטרקטור, ב-11 לפני הצהריים, ואין ספק שהשכנים הערבים הבינו ששיירה עומדת לבוא. מפקד הקיבוץ, צבי גרשון, הודיע במכשיר-הקשר למפקדה בנהריה שהנחל כבר נסתם ואפשר לעבור אותו בלי להתקין גשר.
26 ואף-על-פי-כן הוטען גשר נייד על אחת המשאיות של השיירה.
