בנק הפועלים עיכב מכירת אחוזת רובינסון למרות הרשעתו וחובותיו

חובותיו הרשמיים של רובינסון לנושים שאושרו מסתכמים בכ-150 מיליון ש"ח. אלא שמדובר בנתון חלקי בהחלט. שכן רובינסון חייב כספים נוספים הנאמדים בכ-150 מיליון ש"ח נוספים. חלק מהם בשוק האפור, בהם לאיש העסקים שלי נרקיס. ברדיצ'ב וגולדבלט, תוך שיתוף פעולה מלא עם רובינסון, ממשיכים לנקוט סחבת מכוונת. הם נמנעים במשך שנים ממכירת נכסיו הפרטיים, למרות שהתחייבו בבית המשפט להעמידם לטובת הנושים, ובכך גורמים נזק עצום לנושים. כפי שדיווחנו כאן: אחד הנכסים העיקריים שטרם מומש, למרות חלוף השנים, הוא אחוזת פאר בתל ברוך שבה מתגורר רובינסון יחד עם רעייתו. שוויה נאמד בכ-15 מיליון דולר. האחוזה משתרעת על שטח בנוי של 1,199 מ"ר (בנויה על 1.44 דונם), שלוש קומות, והיא כוללות: קולנוע ביתי, חדר כושר, חדר טיפולים למסאז'ים ומספרה, מקלט ביולוגי עם מאגר מים, בריכת שחייה וגם אמבטיה לכלב. בנק הפועלים הוא הנושה המרכזי. בידיו הכוח לכפות מכירת האחוזה, בדיוק כפי שנהג הבנק עם חייבים אחרים: אליעזר פישמן, מוטי זיסר, וכן בתיקים של עשרות אם לא מאות חייבים אחרים. למרות זאת, בגלל מחדל או מתוך שיקול פסול, נמנע בנק הפועלים, עד כה, מביצוע הצעדים הנדרשים למכירת האחוזה ולהשבת הכספים לנושים. נושא זה חמק, משום מה, גם מהמפקח על הבנקים בבנק ישראל, האמור להנחות את הבנק לכפות מכירת נכסים אישיים, ובראשם האחוזה היוקרתית, במיוחד לאחר שמחק לרובינסון חובות בסך 300 מיליון ש"ח (!!!). הנה-כי-כן, ובנסיבות אלה: בידיו של מנכ"ל הבנק, אריק פינטו - שהוביל באחרונה את המערכה להכרזה על פישמן כפושט רגל - לדרוש ואף לכפות על הנאמן ובא-כוחו לעשות את הצעדים הנדרשים למכירת האחוזה ולהשבת החובות לנושים, והבנק בתוכם. אחרי הכל, אין חולק על-כך שאין זה מתפקידו של פינטו לשמר עבור רובינסון ומשפחתו בית-מידות, הכולל כאמור: קולנוע ביתי, חדר כושר, חדר טיפולים למסאז'ים ומספרה, מקלט ביולוגי עם מאגר מים, בריכת שחייה וגם אמבטיה לכלב.

ביום 29.10.16 חשפנו כאן, כי רו"ח חן ברדיצ'ב - הנאמן לקבוצת מילומור-לנדקו, בסיוע בא-כוחו, עו"ד גולדבלט, פעל לנטילת הלוואה מאיש השוק האפור, רון יאיר פלד, בסכום של 36 מיליון ש"ח, ובתנאים דרקוניים, למימון פרויקט המרכז המסחרי בבית שמש. הסכם ההלוואה הובא לאישור, ובסופו של דבר נדחה. האשמנו כאן את השניים בפעילות זדונית ומגמתית, לטובת רובינסון ולטובת עצמם, בכך שהם מסכנים עוד יותר את כספם של הנושים, וזאת במקום להעמיד למכירה את הבטוחה הקיימת: אחוזתו של רובינסון, ששוויה נאמד ביותר מ-15 מיליון דולר. האשמנו עוד את הצמד בכך שהם פועלים בעורמה ובתחבולה, ובמקום למכור את פרויקט "המרכז המסחרי" בבית שמש, המוחזק על-ידי חברת מצפה בית שמש בע"מ, ולהקצות את התמורה לפרעון חלק מהחובות לנושים, הם בוחרים בנטילת הלוואה, בתנאים דרקוניים כאמור - כספים שנועדו, לגישתם, למימון מסלול של השבחה, ייזום ובנייה; ובפועל, לפי מבחן התוצאה, הם מנציחים את תפקידו של ברדיצ'ב, מזה, כנאמן הקבוצה, ואת האינטרסים האישיים של רובינסון, מזה, כחייב. שני גורמים אלה, אגב, פועלים במתכונת המוכרת: יד-רוחצת-יד. על-חשבון הנושים, כמובן, שרובן ככולם נושים קטנים. המהלך הנ"ל נמנע. המרכז המסחרי נמכר, הן בעקבות החשיפה ב-News1 והן נוכח הקשיים שהערים כונס הנכסים הרשמי. והנה, ביום 06.06.17 פנה הנאמן שוב לבית המשפט, באמצעות ב"כ גולדבלט. הפעם עם "בקשה למתן הוראות" חדשות, שתכליתה: להכשיר הסכם הלוואה מיום 22.05.17, המוצע עתה בתנאים טובים יותר, לפיו חברת רסידו פי.בי. (מקבוצת מילומר-לנדקו) תקבל הלוואה חדשה בסך 11 מיליון ש"ח מחברת Scintilla Fund (Cayman) LP. כונס הנכסים הרשמי, שנציגיו אחראים לא במעט להפקרות בתיק זה, נתן את הסכמתו, אם כי בדוחק. אלא שאין מדובר בהסכם ראוי. מההסכם שהוגש לבית המשפט עולה כי הנאמן ובא-כוחו מנסים שוב לתעתע בנושים ובבית המשפט, תוך שהם מצניעים את הנתון המרכזי: עלות ההלוואה הינה 7.5 מיליון ש"ח בגין הלוואה בסך 11 מיליון ש"ח. שוק שחור כבר אמרנו? חמור מכך: הנאמן ובא-כוחו נמנעים ממתן הסבר נכון והוגן: מדוע יש לאשר העמסת הלוואה נוספת על קופת הפירוק, וזאת במקום למכור את אחוזתו של רובינסון ולשלם לנושים את מלוא כספם - בלי ליטול סיכונים נוספים. השופט חגי ברנר החל להפנים, כפי הנראה, כי ברדיצ'ב וגולדבלט מנסים להשתמש בו כבחותמת גומי. זו אולי הסיבה שהוא התעורר להתערב בתהליכים בתיק. הנה, בענייננו: ברנר הוציא החלטה (17.06.17), שבה קבע: "נוכח עלותו של הסכם ההלוואה ביחס לסכום ההלוואה (7.5 מיליון ש"ח ביחס להלוואה בסך של 11 מיליון ש"ח), יש להעמיד את ההסכם להצבעת הנושים, ולדווח לבית המשפט מה היו תוצאות ההצבעה". למרות הוראתו המפורשת של השופט, נמנעים ברדיצ'ב-גולדבלט מביצוע החלטתו, כפשוטה. לראיה: במקום לזמן אסיפת נושים, כראוי, ולהביא בפניהם את ההסכם, וגם לקיים דיון ולהשיב על שאלות הנושים, לרבות: מתי תשיבו לנושים את כספם, בחרו השניים לפעול באופן נכלולי: הם פרסמו ב"אתר ההסדר" (milomor-geports.co.il) הודעה, ובמסגרתה הזמינו את הנושים ליתן, בתוך שבעה ימים, "הסכמה/התנגדות נושה לאישור הסכם". בדרך זו ביקשו השניים לגרוף קולות מצד כמה נושים המשתפים עימם פעולה, ובמיוחד את אי-הצבעתם של המתנגדים - שלא יספיקו לשקול את ההצעה ולקבל החלטה תוך שבעה ימים; ואף לא מצד נושים שלא ידעו כלל-וכלל על ההצעה החדשה.

נושא זה, בכללותו, מצוי עתה בידיו של השופט ברנר. חזקה עליו שיבחן היטב: האם ניתנה לנושים שהות מספקת לשקול ולקבל החלטה מושכלת בעניין ההלוואה; האם הודעה מתאימה הועברה לכל אחד מהנושים; מדוע לא לחייב עכשיו את ברדיצ'ב ובא-כוחו לפעול למכירת אחוזתו של רובינסון; והאם לא הגיע הזמן לקצוב זמנים ברורים לתשלום החובות ו/או לסיום תפקידם של ברדיצ'ב וגולדבלט.