השירה יצאה מתל אביב לחולדה לא ב-29 אלא ב-30 במארס, והפלוגה של אורי בן-ארי לא יצאה איתה. פקודיו של זריז (מאתיים ועשרים איש, רובם ימאים) יצאו מחולדה לשער-הגיא, ב-30 במארס בשעה עשר וחצי בלילה, בשבע-עשרה מכוניות משוריינות, ומשוריינים אחדים, בפיקודו של, אברהם לב מהפלוגה של סטוצקי, אבטחו אותם. מיכאל גור סיפר: "לפני שיצאו לדרך השמיע בני מרשק נאום ציוני ואמר שזה כבוד למות בעד ירושלים". חבר חולדה, צבי בוטניק, סיפר שהמסדר היה על מגרש הספורט של הקבוצה ושבני מרשק אמר ליוצאים: "לעיני כל עם ישראל, ירושלים צופיה בכם". ¹ ביציאה מחולדה התהפך אחד המשוריינים. המאבטחים ותשעה חיילים נפצעו וקיבלו טיפול במרפאה של חולדה (המשוריין ההפוך נשאר על הדרך, ללא שמירה, וערבים שרפו אותו). המכוניות המשוריינות והמשוריינים האחרים נסעו באורות מלאים והגיעו לקבר השייח' שבמעלה שער-הגיא. שם ירדו מהם פקודיו של זריז. ערבים ירו בהם מכמה מארבים, וחייל אחד נפצע. כשהתמקמו פקודיו של זריז בעמדותיהם, חזרו המכוניות והמשוריינים עם המאבטחים לחולדה, ואז ביקש עמוס חורב מיצחק רבין ומיגאל ידין אישור להוציא מיד לדרך את שיירת האספקה. רבין דיווח על כך ליגאל אלון (שהיה תקוע בגוש-עציון אחרי קרב שיירת נבי-דניאל). בשיחת טלפון דרש אלון מרבין להגדיל את הכוח שיעלה לירושלים, וידין החליט לצרף לשיירה עוד משאיות. חורב לא קיבל אישור לצאת לדרך, אף כי ביקש ממפקדיו לא לעכב את השיירה, והזהיר אותם שהיא עלולה להיות טרף קל לתוקפים, אם תיסע באור היום.² בפקודת רבין יצאו אורי בן-ארי ופלוגתו לחולדה, ובפקודת ידין נשלחו אליה משאיות עמוסות מצרכים. ידין דיווח לבן-גוריון: "אתמול רוכזו (בחולדה) עשרים ושבע מכוניות-משא מהגליל העליון, מהנגב ומרחובות. הקשר מקריית-ענבים למעלה-החמישה נתקלקל, לכן... המשוריינים, שהיו צריכים לצאת להרים, נשארו בחולדה. מאה איש כבר יש בהרים. מלבד אלה שבחולדה, יישלחו עד מחר או מחרתיים מאתיים איש." בן-גוריון כתב ביומנו: "יש, לדעתי, לשלוח יותר, כי האויב ירכז וידרבן כוחותיו נגד תחבורתנו לירושלים, ועלינו להתכונן לקרב מכריע בשלב זה."³

בלילה שבין 30 ל-31 במרץ פשט כוח מגדוד 52 של "גבעתי", בפיקודו של שלמה להט (צ'יץ),⁴ על הכפר הערבי הגדול אבו-שושא,⁵ במרחק ארבעה וחצי קילומטרים מצפון-מזרח לחולדה. בכפר זה התגוררו כחמשת אלפים איש. הייתה זאת פעולת-גמול: ב-20 במארס נחטף שומר השדות של קיבוץ גזר, זרובבל פבזנר, ושוביו רצחו אותו והתעללו בגווייתו. בפשיטה על אבו-שושא השתתפו שתי כיתות מקיבוץ נען, וכיתה מקיבוץ גזר. הפושטים פוצצו באר ואת ביתו של מפקד הכפר, אבו חלמה, ופגעו בערבים מהכפרים שבסביבה שחשו לעזרת המותקפים. חמישה-עשר ערבים נהרגו (איש "גבעתי" יהושע בורגין נפצע, ומת מפצעיו אחרי שלושה שבועות).⁶ קצין בריטי ששירת במשטרת אבו-גוש קיבל הודעה על השיירה היהודית העומדת לעבור בכביש, ומסר את המידע לתושבי הכפר הערבי בית-מחסיר, ואלה פוצצו מעביר-מים על הכביש (על כך נודע לש"י לאחר כמה ימים).⁷

השיירה יצאה מחולדה ב-31 במארס בשעה 10:30 בבוקר. היו בה עשרים ושש משאיות עמוסות, ארבעה אוטובוסים עם פקודיו של בן-ארי מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח, ושבעה משוריינים בפיקוד יעקב סטוצקי, עם שלושים ושישה מלווים ומאבטחים מהגדוד החמישי של הפלמ"ח.⁸ חורב מונה למפקד השיירה, לפני שהגיע שאול יפה לחולדה, אבל יפה היה מפקד בכיר ממנו; גם מפקד הגדוד הרביעי, יוסף טבנקין, הצטרף לשיירה כ"טרמפיסט", ופקודיו תגברו את היחידות של נרקיס, חורב, ויפה. טבנקין ישב במשוריין הפיקוד של שאול יפה. יפה היה המפקד הבכיר ביותר בשיירה, אבל לטבנקין הייתה יותר השפעה על אנשי הפלמ"ח.⁹ אברהם לב ופקודיו נסעו בשלושה משוריינים, לפני השיירה, וראו ערבים רבים ניצבים על הגבעות וצופים בפעולות היהודים. תנועת השיירה נעצרה זמן קצר אחרי היציאה, עקב הבוץ מהגשמים שירדו בלילה על דרך העפר. שאול יפה פקד על אברהם לב במכשיר-הקשר לאבטח את קטע הדרך שבין חולדה ובין המחנה הצבאי בוואדי צראר (נחל שורק),¹⁰ שהבריטים כבר פינו אותו, וכמאה עריקים מ"צבא ההצלה" משבט כשדי מעירק, בפיקודו של הסורי עבד אל גאבר שומרי, התמקמו בו. הכשדים הסתפחו לכוחות של עבד אל-קאדר אל-חוסייני ושל חסן סלאמה, אבל עד אז לא פגעו ביהודים. הם מכרו נשק ותחמושת לכפרים הערביים, והציעו את מרכולתם גם לחברי קבוצת חולדה.¹¹ תפקיד המשוריינים של לב היה לחסום את הדרך מפני הכשדים שבמחנה. הם לא ידעו שחלק מן הנשק שלהם הם מכרו לקיבוץ חולדה. חברי חולדה לא דיווחו על כך לאיש, ולא סיפרו גם לאנשי הפלמ"ח ששהו במקום, מחשש שמא יוחרם הנשק מהם.¹² שלושת הקילומטרים שבין חולדה לכביש מסמיה-לטרון היו מלאים בוץ. (ארבעת אלפים לירות מתקציב המלחמה הוקצו לסלילת הדרך שבין חולדה לכביש) . ב-15 במארס קיבל זאב שרף, מזכיר "ועדת המצב" היישובית דוח "העבודה (סלילת הדרך) נגמרה". ב-15 במארס הסתיימה הכנת תשתית כביש על הדרך הזאת, אבל הכביש לא זופת. מאיר גירון, שהיה גזבר בכמה מוסדות מרכזיים באותה תקופה, אמר למחבר שהכסף הועבר להקמת מועדונים למפלגת מפא"י)¹³ משאית עמוסה בשקי סוכר של השיירה נתקעה בבוץ והחליקה לשולי הדרך. משאיות שנהגיהן ניסו לחלץ אותה ומשאיות שניסו לעקוף אותן, שקעו אף הן. לבסוף שקע בבוץ משוריין הפיקוד של השיירה. רץ נשלח לחולדה, והביא טרקטור, ופקודיו של סטוצקי חילצו משאיות אחדות. אורי בן-ארי ופקודיו ישבו באוטובוסים, במשאיות ובמשוריינים ולא השתתפו בחילוץ (לפני שיצאו לדרך אמר להם יפה: "אם יהיו חילופי-יריות אתם תישארו בכלי-הרכב. החבר'ה של סטוצקי ולב יפתרו את הבעיות").¹⁴

אז התקרב אל השיירה אוטובוס-נוסעים ערבי שנסע למסמיה.¹⁵ לב ופקודיו היו אז על כביש מסמיה-לטרון. אחדים מהם ירו על האוטובוס. הנהג נהרג ונוסעים אחדים נפצעו. בנימין ליפשיץ סיפר: "חסמנו את דרכו של האוטובוס ודפקנו אותו. הוא נעצר, וברחו ממנו הרבה אנשים"; בהודעת ה"הגנה" לעיתונות נכתב: "אוטובוס מלא ערבים מזוינים נפגע והתהפך. רק שישה ערבים נמלטו מהאוטובוס"; בדוח ששלח רבין ליגאל ידין כתוב: "אוטובוס ערבי מלא נוסעים נפגע". תושבי הכפרים הערביים נזעקו (עד אז נשמרה בגזרת חולדה התחייבות הדדית של-אנשי הש"י ונכבדי הכפרים, לא לפגוע בכלי-רכב, ובפקודה ששלח רבין ב-23 במארס לצבי זמיר, לשאול יפה ולמכבי מוצרי, כתוב: "אין לפעול נגד התחבורה הערבית בכביש מסמיה-לטרון"). רבים מן הכפריים התכוונו גם לנקום את דם קרוביהם שנהרגו בלילה באבו-שושא. לעזרתם באו העריקים מ"צבא ההצלה" ממחנה ואדי צראר; חיילי הלגיון העבר-ירדני שחנו בלוד וברמלה, ואנשי חסן סלאמה שחנו בחולדה הערבית. בדוח של המשטרה הבריטית מאותו יום נכתב: "שלוש מאות ערבים תקפו את השיירה על הכביש¹⁶ ובדרך-העפר המובילה אל הכביש, אחרי שאנשי השיירה ירו על אוטובוס." מלחמת הערבים נגד השיירות לא התחילה עם הפיגוע באוטובוס הערבי שנסע למסמיה, ואפשר להניח שערבים היו תוקפים את שיירת חולדה גם ללא פיגוע זה (ידוע שלוחמים ערבים חיכו לה בשער הגיא ותקפו את פלוגת נרקיס), אבל הקרב של שיירת חולדה התחיל עם הפגיעה באוטובוס. זאת עובדה! עד אז לא הותקפו שיירות בגזרה ההיא. גם זאת עובדה. האחראי על מלחמת הדרכים והשיירות במטכ"ל, מישאל שחם, העיד: "הסכם אי-ההתקפה בין ה"הגנה" ובין הכפר מסמיה ויתר הכפרים בסביבה, שאותו השגתי בדי עמל, נשמר עד אותו יום".¹⁷ הערבים, שנזעקו מחולדה הערבית, משייח'-חליד ומדיר-מוחסיין, תפסו עמדות במרחק מאה ומאתיים מטרים מהכביש, והטרידו ביריות את לב ופקודיו. במכשיר-הקשר דיווח לב מהכביש לשאול יפה בדרך-העפר. יפה לא נתן לו הוראות. משוריינים של העריקים מוואדי צראר התקדמו אל הכביש. פקודיו של לב ירו על המשוריינים. שניים מהם נפגעו, והאחרים ברחו. לב לא רדף אחריהם, מפני שיוסף טבנקין – שקיבל מיפה את הפיקוד על השיירה – הורה לו במכשיר-הקשר לחזור לדרך-העפר ולאבטח את המכוניות של השיירה שתחזורנה לחולדה. לימים אמר לב שלולא הפקודה שקיבל היה מחסל את העריקים מ"צבא ההצלה" ומבריח את כל הערבים שהתאספו מהכפרים.¹⁸ לפי עדותו של יוסף טבנקין הייתה תחילתה של ההתקפה "התנגשות אטית עם שישה ערבים בלבד." הוא סיפר שאחרי שעות אחדות של ניסיונות לחלץ את המשאיות התקועות "ביקש ממני שאול לקבל את הפיקוד על הכוח הצבאי, שהיה מפוזר", ושיפה השגיח – מקרוב ותחת אש – על חילוץ המשאיות מהבוץ. היריות גברו ומשוריינים ערביים התקרבו אל דרך-העפר ואל השיירה.¹⁹

1. ראיון עם מיכאל גור. 2. א"צ אל מטכ"ל מאת בולגרים, דוח עוזי נרקיס ממשלט, 1 באפריל 1948, 6 באפריל 1948. א"צ, עדות מס' 16 של עמוס חורב, עדות מס' 87 של עוזי נרקיס ועדות מס' 19 של יצחק רבין; ראיונות עם עמוס חורב, עוזי נרקיס, יצחק רבין, יצחק תנחומא, עמי פורר, אליהו שחר, מיכאל גור, יוחנן זריז, אברהם לב, צבי בוטניק וגרשון אגמון. רב שיח עם חברי חולדה: שמעון רונן, שבתאי צוקרמן, אליהו פרידמן, צבי סלס, אריה ארנון ואמוץ פלג, שקרא קטעים מיומנו של אביו, זלמן פלג, מפקד חולדה ב-1948. 3. יומן דב"ג, 30 במארס 1948. 4. לימים אלוף בצה"ל וראש עיריית תל אביב 5. כיום היישוב כרמי יוסף שבין רמלה לבית שמש. 6. א"צ, אל חנוך מאת יחיעם: פעולת אבו-שושא, 31 במארס 1948; אברהם אילון "חטיבת גבעתי במלחמת הקוממות", עמ' 260--256. 7. א"צ, ידיעות טנא. 8. א"צ, "תיק נס גדול", ארכיון המחבר, יומן הגדוד הרביעי, ראיונות עם וסף טבנקין ועם אורי בן-ארי 9. ראיונות עם יוסף טבנקין. 10. ראיון עם אברהם לב. 11. הרב-שיח הנ"ל עם חברי חולדה; א"צ, טנא, ידיעות אויב, זרובבל. 12. שם. 13. א"צ, כבישי ביטחון; מב"ג, אגם/מטכ"ל, סיכום מצב, 19 בדצמבר 1947; ג"מ, 41/284, לזאב שרף, 15 במארס 1948; ראיון עם מאיר גירון. 14. ראיונות עם אברהם לב, הרברט ברגר אורי בן-ארי; שושנה בקר ישעיהו (שוקי) שחר ואורי שלם. 15. ישוב ערבי ליד גדרה של היום. 16. כביש מסמיה-לטרון. 17. ראיון עם מישאל שחם. 18. ראיונות עם אברהם לב ויוסף טבנקין. 19. א"צ עדות מס' 54 של יוסף טבנקין וראיונות עם יוסף טבנקין וישעיהו שחר.