אהוד אולמרט הוא אדם חכם, ומן הסתם מבין שהציבור יתקשה להאמין שכל מערכות החוק יצאו דווקא נגדו. לכן, הוא שוזר בסיפורו האישי אמירות כוזבות המתייחסות למערכת בכלל, כולל כאלו שהן הזויות במיוחד.
אולמרט: "בשנת 2005 הגיע שיעור ההרשעות ל-99.9 אחוז!" (עמוד 50).
האמת: מדובר בנתון מוטעה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר הפסיקה לפרסם אותו בשל הביקורת עליו (מחקר של הרשות השופטת, מאי 2012, עמוד 5).
אולמרט: "בעידן [מני] מזוז החדש נפתחו חקירות נגד שרים וחברי כנסת יותר מאשר בתקופת כהונתו של יועץ משפטי אחר. ברוב המקרים התיקים נסגרו" (עמוד 60).
האמת: בחקירות שנפתחו בתקופתו של מזוז הורשעו אולמרט,
משה קצב,
אברהם הירשזון,
שלמה בניזרי,
עמרי שרון,
חיים רמון,
יחיאל חזן,
מיכאל גורלובסקי,
יאיר פרץ ו
ג'קי מצא. מזוז סגר את התיק נגד
אריאל שרון;
צחי הנגבי זוכה.
אולמרט: דעת המיעוט בבג"ץ בנושא משה קצב הייתה שיש ראיות להרשעתו באונס, אך שלושת שופטי המחוזי קיבלו דווקא את דעת המיעוט (עמוד 81).
האמת: המסכת הראייתית השתנתה בין הסדר הטיעון המוצע עם קצב לבין העמדתו לדין. גם בית המשפט העליון אישר פה אחד את הרשעתו.
אולמרט: "גם בפרשת הרצח של תאיר ראדה נחשפו פרטים מעוררי חלחלה על התנהגות הפרקליטות ועל האמצעים שננקטו נגד אנשי מקצוע, כולל פתולוגים, שחוות דעתם לא תאמה את הציפיות" (עמוד 96).
האמת: אין בסיס לדברים.
רומן זדורוב הורשע פעמיים בבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה בידי בית המשפט העליון.
אולמרט: "[חיים] רמון לא היה צריך כלל לעמוד לדין. כתב האישום נגדו היה חלק מקונספירציה. רקמו אותה גורמים משפטיים בכירים במשטרה ובפרקליטות" (עמוד 123).
האמת: חיים רמון הורשע בידי שלושה שופטים. הוא לא ערער.
אולמרט: היו שופטים לא-רבים שפסקו "נגד המצופה מהם על-ידי התביעה. רובם פרשו משיפוט, או נאלצו לפרוש, משום שהפרקליטות דאגה למרר את חייהם ולסכל את שליחותם" (עמוד 159).
האמת: אין כל בדל ראיה לטענה זו, אולמרט אינו מציין שמות, הפרקליטות אינה יכולה למרר חיים של שופטים, חלק ניכר מהתיקים כלל אינם נוגעים לפרקליטות, מספר השופטים הפורשים לפני גיל הפנסיה הוא קטן ביותר.
