מערכת משמר העמק (י"ב) לקחים

ב-14 באפריל לאחר עשרה ימי מערכה קאוקג׳י נטש את מנסי ונסוג עם כוחותיו ללג׳ון ולג׳נין. יצחק שדה, דן לנר ומשה מָן, עדיין לא הבינו שהם ניצחו, והיו מודאגים: רבים מאנשי הפלמ"ח והחי"ש נפגעו, התחמושת אזלה וכלי-נשק רבים נפגמו. הם סברו שקאוקג׳י ימשיך ללחוץ. ביום ראשון (13 באפריל) בשעה 12.45 בצהריים דיווח קצין המבצעים של "גולני", נחום גולן, מג׳וערה, למשה מָן בשריד: מצב התחמושת והסוללות למכשירי-הקשר חמור מאוד. הכרח להשיג תחמושת.¹ ב-7 בערב הודיע מָן לראש מחלקת החימוש באגף האפסנאות של המטכ"ל, אשר פלד, שללוחמי הפלמ"ח שבגזרתו אין כדורים, וביקש ממנו לשלוח אליו מיד שני רובים אנטי-טנקים עם מאה כדורים; עשרים וחמישה אלף כדורים גרמניים לרובים הצ׳כיים; עשרת אלפים כדורים לרובים האנגליים; מאה רימונים, וכמה תת-מקלעים "סטן".² ב-7.45 בערב ביקשו יצחק שדה ומשה מָן במברק ממשה כרמל ומיגאל ידין להשאיל להם את קורס מפקדי-הכיתות של "כרמלי" לשלושה-ארבעה ימים, ונימקו: "הגיע רגע קריטי במערכה על תותחי קאוקג׳י; נאלצנו לסגת לאחר קרב של יום שלם."³ ב-8.10 בערב הבין משה מָן שהוא לא יקבל תגבורת, והכריז על גיוס כללי כמרחב חטיבת "גולני". בטלפון הכתיב הוראה למפקדי הגדודים והנפות: "המערכה עם פאוזי (קאוקג׳י) ותותחיו בהרי-אפרים הגיעה לשלב שלפני ההכרעה. האויב מגייס כוחות גדולים גם מסביבות שכם. זאת המערכה ואסור להחמיצה. למרות חומרת השעה בכל המרחבים, הריני פוקד בזה לגייס מיד כוחות-משלוח מיוחדים, חמושים וערוכים, למערכת הרי- אפרים. כל אחד יקבל הוראה זו כלשונה וימלא את המכסה המוטלת עליו. על הכוח להגיע בתחבורה שלכם לגבעת-כוח (ג׳וערה)."⁴ רק למחרת (ב-14 באפריל) אחרי הצהריים הבין מָן שיד היהודים על העליונה בגזרת משמר- העמק, אבל עדיין לא הבין שקאוקג׳י הובס. במברק ששלח למטכ"ל כתוב: מפקד יחידת התותחנים של קאוקג׳י נהרג. בסך-הכול חמישים מלוחמי האויב. מהיהודים נהרגו שישה ונפצעו ארבעה-עשר. האויב ריכז אלף לוחמים והקרב נמשך שלוש-עשרה שעות רצופות. היום שקט בסביבה.⁵ יבזורי סיפר: "ב-13 באפריל בלילה אמר לי דן לנר: ׳אנחנו עוזבים לג׳וערה, לנוח ולהתארגן. מחר תהיו לבדכם׳. כינסתי את המפקדים ונתתי להם תדריך למקרה שתתחדש היוזמה הערבית. קמנו בבוקר וראינו ערבים חמושים על הגבעות, מעלינו. אמרתי לזאב אשכולות: ׳קח שישה אנשים עם מרגמה 2 אינטש ומכונת-ירייה, צאו ליער ותירו אש רבה ככל האפשר, כדי שהערבים יחשבו שהפלמ"ח עדיין אתנו ומסתער עליהם׳. הם פתחו באש והערבים ברחו. הודענו על כך לדן לנר במכשיר-הקשר, והוא השיב שאנשיו מחרבת בית-ראס דיווחו לו על בריחת ערבים, והוא מזנב בהם".⁶ שקט השתרר בגזרת משמר העמק, אבל מפקדי החזית גייסו כוחות. הם סברו שקאוקג׳י יחדש את המיתקפה. הפלוגה מהגדוד השלישי של הפלמ"ח בפיקוד ראובן נצר הגיעה לג׳וערה ממגדל,⁷ ומשה מָן פקד על שלושה גדודים מחטיבת "גולני" – הגדודים 13,12 ו-14 – לשלוח כל אחד שתי מחלקות עם נשק לחזית משמר-העמק.⁸ באותו יום (14 באפריל) ולמחרת, המשיכו לוחמי ה"הגנה" לפוצץ את בתי הכפרים ולרכז את השלל; חלק מן השלל נבזז. יחידות של ההגנה פוצצו בתים בכפר מנסי, תפסו את תל מגידו, את הכפר לג'ון ואת המשטרה בצומת מגידו בפתח ואדי ערה כך נסוגו משם.⁹. אפרים בן-נתן סיפר שלוחמי ה"הגנה" נטלו מצלמות ורכוש אחר של חברי המשלחת הארכיאולוגית בתל-מגידו, ושמפקד הכוח לקח מצלמה אחת לעצמו. כשביקש ממנו בן-נתן להפסיק את הביזה ולהחזיר את הרכוש, ענה לו: "אם לא אקח מצלמה לא יפסיקו ללעוג לי שנה שלמה."¹⁰

"הסיבה היחידה שמנעה מאתנו להמשיך להילחם הייתה החשש שתאזל תחמושתנו המעטה", כתב קאוקג׳י בזיכרונותיו. "לא קיבלנו שום תגבורת מן הפיקוד העליון." כשנאמר לו שהפיקוד העליון הערבי אינו יכול לספק לו תחמושת צרפתית, נתמלא חימה ושלח מברק לדמשק: "אנו לוחמים באזור זה נגד מיטב הכוחות של ה"הגנה", המנסים להכריע את הקרב לטובתם, כדי להשפיע על מהלך שיחות שביתת-הנשק בתחום הפוליטי. יש קרבות שאפשר לוותר עליהם. אך יש קרבות שהכרח ללחום... אם אין לכם תחמושת ואינכם יכולים להבטיח תחמושת, כיצד אתם מצפים מאתנו שנחזיק מעמד בקרב? הליגה החליטה לעשות מלחמה, וחובתה לספק את האמצעים להילחם." ¹¹  

שני שלבים היו במערכת משמר העמק. בשלב הראשון התגוננו חברי משמר העמק שהיו לוחמים מיליציוניים ואזרחים חסרי אימון צבאי מול התקפה של צבא סדיר ובלמו אותו. את הצלחת הבלימה יש לזקוף לשני גורמים:

• רוחם של חברי הקיבוץ לא נשברה נוכח המטח הארטילרי שנחת עליהם בפרוץ המערכה ובהמשכה. פה נכונה לקאוקג'י הפתעה ראשונה שכן הוא העריך שירי תותחים, מרגמות ומקלעים על אזרחים לרבות נשים, זקנים וילדים יגרום להם לברוח או להיכנע. זאת הייתה טעותם היסודית של כל הצבאות הערביים, מחוץ לצבא הירדני שמפקדיו היו בריטים, במשך כל מלחמת העצמאות. הסתבר שהנאמנות האידיאולוגית והתרבות הקולקטיביסטית של חברי הקיבוץ היוו אמצעי לחימה יעיל שהפתיע את האויב. להתקפה על משמר העמק קדמו התקפות של צבא ההצלה על קיבוץ יחיעם בינואר ועל קיבוץ טירת צבי בפברואר. שתי התקפות קודמו אלה נערכו באותה שיטה ושתיהן נבלמו. אחרי הקמת המדינה נהגו כך גם צבאות מצרים וסוריה וברוב מוחלט של הפעמים נבלמו. מכאן שלושה לקחים: הראשון: ההכנה האידיאולוגית של מקימי הקיבוצים וחבריהם התאימה לנסיבות. השני: כוח האש של הצבאות הערבים במלחמת העצמאות היה מוגבל בעזרתו בלבד ללא תמרון לא ניתן היה להכריע את היהודים. השלישי: המפקדים הערבים לא הפיקו לקחים ולא התאמו את תפקוד גייסותיהם לנסיבות.

• אף שלרשות קאוקג'י עמדו יחידות עירקיות וסוריות סדירות, מפקדיהם הקרביים היו ברמה נמוכה מאוד והלוחמים היו חסרי מוטיבציה. כמו קאוקג'י, גם הם האמינו שלא יהיה להם קושי לחדור לקיבוץ אחרי הריכוך הארטילרי. משהם נתקלו בירי דליל, המפקדים והחילים נרתעו ולא דבקו במשימה. לאחר שנכשל פעמיים הבין קאוקג'י שעל החי"ר שלו לא תהיה תפארתו וניסה לתקוף את הקיבוץ שוב ושוב בעזרת שריוניות חמושות בתותחים מרגמות ומקלעים דרך הכביש. גם אש השריוניות לא שברה את רוח חברי הקיבוץ ומתגבריהם מגדוד 14 של "גולני". השריוניות נבלמו בקלות באש מן המארב בנשק קל. הסתבר שהחיילים ובייחוד המפקדים הקרביים של הצבאות הערביים הסדירים אינם מקצועיים לא בתפקודם ולא בדבקות במשימה. מאפיינים אלה של הצבאות הערביים חזרו על עצמם במשך כל מלחמת העצמאות במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים וזה אחד מסודות ההצלחה בשלושת המלחמות. לקראת מלחמת יום הכיפורים.

בשלב השני תקפו לוחמי פלמ"ח, "גולני" וחניכי קורסים של ההגנה את חטיבתו של קאוקג'י. מדובר בהתקפה גדודית ראשנה של היהודים במלחמת העצמאות ובכך הייתה מערכת משמר העמק שלב במעבר של ארגון ההגנה ממיליצית גרילה לצבא מיליציוני סדיר. היחידות הקרביות היו עדיין מחלקתיות אך הפיקוד על ההתקפה היה גדודי. אז התגלתה עליונות של מפקד המערכה יצחק שדה ושל המג"ד דן לנר על מקביליהם הערביים בהפעלת הכוח תוך ניצול תנאי השטח. בהיות אנשי "ההגנה" לוחמי מיליציה וגרילה שהתאמנו ופעלו עד אז במחלקות מצוידים בנשק אישי הם השתלטו על כפרי הערבים בסביבה בלילות. הכפריים ברחו מפחד טבח וחיילי צבא ההצלה נסוגו לאחר שהותקפו. ביום נסוגו היהודים מן הכפרים אך תפסו עמדות שולטות על הרסים וירו מן האגף על הריכוזים של צבא ההגנה. הסביר יצחק שדה: "פעמים נטשנו את רוביה ופעמיים כבשנוה בקרב לילה. הכיבוש עלה לנו במספר פצועים, ואינני זוכר אם היה לנו הרוג או שניים במבצעים הללו ואילו האויב תקף את העמדה הזאת ביום פיזר את חלליו ופצועים לעשרות בגישה לעמדה זו"¹² נכנסו "יחידות קטנות (לא יותר ממחלקה) לוואדיות הניצבים לציר התנועה של צבא קאוקג'י"¹³ התפתחה מלחמת התשה שבה ליהודים היה יתרון לוגיסטי בגלל קיבוצי הסביבה ובסיס ההדרכה בג'וערה. לעומת זאת הכפרים הערבים שנעזבו, רכושם נבזז ובתיהם פוצצו לא יכלו לסייע לקאוקג'י שכל הכנותיו התבססו על מהלך מהיר.¹⁴ בגלל היכולת האישית הגבוהה יותר של הלוחמים יהודים נפגעו לוחמים ערביים והמורל של אחרים ירד מאוד. לקאוקג'י לא הייתה ברירה אלא לנטוש את שדה המערכה ולחזור לבסיסיו בשומרון. יצחק שדה סיכם: "נראה לי קרב משמר העמק כראי רטרוספקטיבי (במבט לאחור) שקווי אופי רבים של מלחמתנו כולה משתקפים בו".¹⁵ ב-18 באפריל חזר יצחק שדה לתל אביב ודיווח לבן גוריון: "קאוקג'י הוכה כהוגן אם כי יחידותינו עייפות מאוד. (לא הייתה כלל רזרבה). למפלת קאוקג'י גרמו: חוסר מחשבה צבאית, חוסר יכולת הערבים לעמוד במערכה צבאית. עמדנו (בכוח אדם) 1 נגד 3, בכוח אש – 1 נגד 8. לקאוקג'י היו 7 תותחים, 12 מכוניות משוריינות. לקאוקג'י יש שלושה גדודים – בכל אחד 900-700 איש. לנו היו בפלמ"ח 340 מהם 70 בשירותים, ובחי"ש 300.¹⁶ במערכת משמר העמק נהרגו חמישה חברי הקיבוץ וארבעה עשר לוחמים ¹⁷. קצין המבצעים של "הכוחות הערבים בפלשתין" איש הצבא הירדני ולימים ראש ממשלתה, וספי א-תל כתב: "המערכה הראשונה של קאוקג'י נחלה מפלה מרה. נשללה מ'צבא ההצלה' היוזמה ומלחמת ההתקפה הפכה למלחמת מגן עלובה"¹⁸. אף שהגענו למלחמה בלתי מוכנים הערבים היו מוכנים עוד פחות. __________________ בשבוע הבא אתחיל לפרסם סדרת פרקים חדשה: "דרוזים מובסים ברמת יוחנן". עיקרי הפרק ראשון: ראשית העדה הדרוזית בעולם ; פריסת הדרוזים בעולם; מרכזי הדרוזים; המשפחות השולטות על הדרוזים; דומיננטיות משפחת אל אטרש; הדרוזים בארץ ישראל; תחילת הידידות בין יהודים לדרוזים; תחילת ברית הדמים; מרכזיות משפחת אבו רוקון מאוספיה בתהליך התקרבת הדרוזים ליהודים; רעיון להקים מדינה דרוזית ריבונית בהר הדרוזים בסוריה. שיתוף פעולה מודיעיני בין דרוזים ליהודים.

1. א"צ, מנחום לגולני, 13 באפריל 1948, שעה 10.45. 2. א"צ, מגולני לפלד, 13 באפריל 1948, שעה 19.00. 3. א"צ, מגולני לכרמלי וידין, 13 באפריל 1948, שעה 19.45. 4. א"צ, אל מגיירים, מפ״נים, מטה גולני (העתק לכנסת וידיו), 13 באפריל 1948, שעת 2010. 5. א"צ, מגולני, תיק "נס גדולי', 14 באפריל 1948, שעה 15.30. 6. רב השיח הנ"ל; ראיון עם יהודה יבזורי. 7. א"צ, אל יורם מאת המועצה, 14 באפריל 1948; ראיון עם ראובן נצר. 8. א״צ, אל המג״דים מאת גולני, 14 באפריל 1948. 9. אלחנן אורן, עמ' 88. 10. ראיון עם אפריים בן נתן. 11. א"צ, זיכרונות קאוקג'י 12. יצחק שדה, "ההגנה הגמישה לאור קרב משמר העמק" מערכות ס"ב-ס"ג, עמ' 32. 13. יצחק שדה, מה חידש הפלמ"ח – טקטיקה בהגנה, מרחביה 1950, עמ' 83. 14.יצחק שדה "ההגנה..." שם, שם. 15. יצחק שדה, "קרב משמר העמק" בתוך " משמר העמק במערכה" שם עמ' 90. 16. יומן דב"ג א' עמ' 356. 17. אזוב עמ' 276-273. 18. שם, עמ' 258.