כתב החשדות בתיק 2000 מציג: נתניהו קורבן לסחיטה מצד מוזס

עיון בכתב החשדות מלמד, כי חבורת הפרקליטים שדנה בתיק זה - כמעט ללא יוצא מן הכלל - הגיעה למסקנות משפטיות הסותרות את הראיות שהובאו. לא-לא, עיניהם של הפרקליטים לא טחו מלראות. אך נראה, כי במקום להפנים את העובדות שנחשפו בפניהם, שאת תוכנן קיבלו ואישרו, ולהסיק את המסקנות המשפטיות ההגיוניות, הם בחרו לקחת את המלצות המשטרה עם רעשי התקשורת צעד אחד קדימה ולהאשים את נתניהו בעבירה פלילית גם בתיק זה: ניצן ובן-ארי לחצו להאשים את נתניהו בעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים; מנדלבליט החליט להסתפק "רק" בעבירה של מרמה והפרת אמונים. שגם היא אינה במקומה, כפי שנבהיר בהמשך. מאופן התנהלות הפרקליטות והיועמ"ש נקל עתה להבין, גם מאחרית דבר, מדוע נתניהו לא השתמש בקלטת השיחות ולא הגיש תלונה רשמית נגד ארנון מוזס בגין איומים וסחיטה באיומים. נתניהו חשש, ובצדק, לא רק מידו הארוכה של מוזס - שיכול היה להמשיך ולפרסם עליו בדותות ועלילות כפי שאכן עשה - אלא גם מהמשטרה ומהפרקליטות, שמיהרו לפתוח נגדו במשך השנים בעשרות חקירות, בעידודם של כלי התקשורת. נתניהו חשש, ובצדק, שישתמשו נגדו גם בקלטת המפלילה את מוזס, במקום לגונן עליו, כקורבן לעבירות. לכן הוא בחר לשמור בחשאיות את דבר קיומה של הקלטת, למקרה שהעניינים יסתבכו עם מוזס (מכשיר הסלולר ובו ההקלטה נתפס במהלך חקירה שהתקיימה נגד ארי הרו, בעבירות אחרות שביצע). נתניהו אינו הקורבן היחידי שבוחר שלא להגיש תלונה מחשש שייפגע מגופי התביעה והחקירה בישראל. סוד גלוי הוא: נפגעות עבירות מין רבות נמנעות מהגשת תלונות מחשש שישמיצו ויאשימו גם אותן באחריות לעבירה נגדן; נשים מוכות נמנעות מהגשת תלונות למשטרה, שמא המשטרה לא תצליח לגונן עליהן ובסופו של דבר יבולע להן, עד כדי רצח. מסקנה מצערת זו עולה, למרבה האבסורד, מכתב החשדות עצמו, המלמד כי ראש הממשלה היה נתון, מצד ארנון מוזס, לעבירות מתמשכות של "איומים" ושל "סחיטה באיומים", כפי שאלה מוגדרות בחוק העונשין. מכתב החשדות עולה עוד, כי גירסתו של נתניהו לאשר אירע, שאותה זעק מרה, התקבלה, אחת לאחת. העבריין - הוא ארנון מוזס, שהשתמש בעיתון ידיעות אחרונות כבמכונת מלחמה וכמכשיר לסחיטה: פרסומים מרושעים, שליליים ושקריים נגדו, נגד רעייתו שרה נתניהו ונגד בנו יאיר נתניהו. בדרך דומה, אגב, נהג מוזס גם כלפי גורמים אחרים - פרקליטים בכירים וחוקרים בשירות המדינה, אישי ציבור, אנשי עסקים, מו"לים ועיתונאים ועוד, שלא סרו למרותו של "הארגון", הוא ידיעות אחרונות.

כתב החשדות מלמד כי ארנון מוזס ביצע עבירות חמורות כלפי הציבור בכלל וכלפי בנימין נתניהו בפרט. נציג להלן את סעיפי החוק הרלוונטיים (ההדגשות הוספו):

• סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע:

• המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים.

• סעיף 427 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע:

• המשתמש שלא כדין בכוח כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; הביא השימוש בכוח לידי עשיית המעשה או המחדל, דינו - מאסר תשע שנים.

• סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע:

• המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים.

- ההדגשות הוספו.

כתב החשדות מגלה מפורשות, כי ארנון מוזס הודיע מפורשות לנתניהו: אפעל להפסיק את הפרסומים השליליים נגדך ונגד בני משפחתך, בתנאי שתוביל הצעת חוק להגבלת תפוצת עיתון ישראל היום. ובמילים פשוטות: דע לך, מר נתניהו, נמשיך לפרסם שקרים עליך ועל רעייתך, וגם על בנך יאיר, אלא אם תסייע לי לשוב לקדמת הבמה התקשורתית ולהפוך את ידיעות אחרונות לעיתון המוביל והעשיר במדינה. המדובר באיומים מפורשים ובעבירה של סחיטה באיומים כפי שעולה משלושת סעיפי החיקוק הנ"ל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו זועק מרה במשך עשרות שנים: כלי התקשורת בישראל פוגעים בי. מפרסמים שקרים ועלילות שווא נגדי ונגד רעייתי וילדיי. מנסים להלך עלינו אימים. פועלים כדי להפליל אותי, בכל מחיר, כדי לסלק אותי מתפקידי כראש הממשלה ואת הליכוד לסלק מהשלטון. פועלים באופן מגמתי כדי להכפיש וללכלך ולעשות רצח אופי. נתניהו הצביע על ארנון מוזס כאחד המעוולים, וכמי שהפעיל נגדו מכונת מלחמה אלימה וסחטנית ומרושעת, מכונה שכוללת את ידיעות אחרונות ואתר ynet. נתניהו זעק פומבית ונימק ואמר והתראיין. אך שום גורם לא גונן עליו מפני ההכפשות והאיומים - לא המשטרה, לא הפרקליטות, ולא היועץ המשפטי לממשלה. לא קם איש שירסן את מוזס ויעמידו במקומו, וגם כשהסתבך בעבירות של האזנות סתר ועבירות מס ואיומים ומה לה, נחלצו להגנתו פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל, ופרקליט המדינה שי ניצן, שייצג אז מחלקת הבג"צים וגונן על מוזס מפני העמדתו לדין (על כוחו ועוצמתו ומעשיו הנפשעים ודבר כוחו העצום חשפתי בהרחבה הן בספרי "עגל הזהב", הן בספרי "מחלקה ראשונה", והן בתחקירים שפרסמתי בעיתון מעריב ובאתרנו News1. ראו לדוגמה: "החמקן של המדינה"). סוד גלוי הוא, כי נתניהו היה נתון במשך שנים רבות למתקפות מרושעות מצד ידיעות אחרונות. במיוחד בעשור האחרון, בכוונה תחילה, ובזדון, מתוך מגמה: לאנוס את נתניהו לפעול אצל איל-ההון שלדון אדלסון כדי שיגביל את תפוצת עיתון ישראל היום. מוזס ראה בנתניהו אשם - כמי שגייס את אדלסון, ידידו האישי, להקמת עיתון בשנת 2007 ולהפצתו כחינמון במטרה מוגדרת: להביא לצמצום כוחו של ידיעות אחרונות, שהיה באותה עת מונופול בתחום של העיתונות הכתובה. מטרתו של אדלסון הושגה: מכונת הכסף התהפכה. "הארגון", כפי שמכונה עיתון ידיעות אחרונות, הפסיד מאות מיליוני דולרים משוויו העסקי (בשיא הוערך העיתון בכ-800 מיליון דולר, שוויו עתה לא יותר מ-300 מיליון דולר), ובשנים האחרונות הוא מדמם בקצב של עשרות מיליוני דולרים לשנה.

ככל שהעמיקו הפסדיו של מוזס, כך הוא הפך אלים יותר ויותר כלפי נתניהו. ונתניהו, על-אף עוצמתו הרבה כראש ממשלת ישראל, היה, למרבה הפרדוקס, חסר אונים וחסר הגנה. רשויות התביעה והאכיפה בישראל, שלא עשו מלאכתן ולא גוננו עליו מפני הסחטנות של מוזס, מעזות עתה לבוא עמו חשבון על שניהל שיחות עם מוזס - שתכליתן נועדה להפחית את גובה הלהבות נגדו. כך שבמקום אלפי ידיעות כוזבות, יצטנעו ויפרסמו אנשי ידיעות אחרונות רק כמה עשרות או מאות.

תיק 2000 הוא תיק של סחיטה באיומים. פשוטו כמשמעו. הנסחט הוא נתניהו - כן-כן, ראש הממשלה שידע לפעול בגבורה גם מול הנשיא ברק אובמה במאמץ לסכל את פרויקט הגרעין של אירן, התקשה לעמוד במכבש הסחטנות, הלחצים והפרסומים הכוזבים מצד קבוצת ידיעות אחרונות, בהובלת מוזס. בנסיבות אלה, נאנס נתניהו להיפגש עם מוזס בניסיון לרצותו - גם אם בהבטחות שווא (שהוכרו ככאלה על-ידי היועמ"ש). נתניהו מסר בחקירתו, כי הוא דאג להקליט את השיחות בגלל אמצעי הסחיטה הפליליים שהפעיל מוזס נגדו. והרי ברור, אין אדם משים עצמו רשע/עבריין ומקליט עצמו. כך בדיוק יש לראות את פעולותיו של נתניהו, גם אם הן מעוררות קושי ושאלות אחרות, וגם אם עולה מהן כי נתניהו עשה שימוש בעורמה פוליטית כדי לשרוד תחת איום מוחשי ומתמשך. לכן אין מקום ליחס לו שום עבירה פלילית בתיק 1000, גם לא עבירת מחדל "קלה" כביכול של הפרת אמונים.

כתב החשדות המחזיק 57 עמודים, מקבל בפועל, בפרק העוסק בפרשת נתניהו-מוזס, את גרסת נתניהו, לפיה הוא אוים ונסחט ולדידו לא התכוון לעשות מאומה למען מוזס, כתמורה להצעת השוחד ממוזס. למרות זאת, כתב החשדות מאשים את נתניהו בעבירה של מרמה והפרת אמונים. כתב החשדות מיחס לנתניהו ניהול סדרות של שיחות עם מוזס, יריבו המר, במטרה לשכך את האש העזה נגדו מצד ידיעות אחרונות ולמנוע פרסומים שליליים נגדו ונגד בני משפחתו. בניגוד לפרסומים בכלי התקשורת, המציגים את אותן שיחות כמו בין שני אנשי עסקים, כתב החשדות מתאר פגישות בין עבריין שמאיים וסוחט, לבין קורבן פשיעה. למרות זאת, עולם הפוך: היועמ"ש החליט להעמיד את נתניהו לדין בכפוף לשימוע בעבירה של מרמה והפרת אמונים, בשל-זאת שלא קטע את המשך השיחות עם מוזס, ומחמת זאת שהשתמש במעמדו ובכוחו כראש הממשלה כדי להטעות את מוזס, וליצור אצלו מצג שווא כאילו הוא אכן פועל למענו כדי להגביל תפוצת ישראל היום. בניגוד לרושם הראשונים שנוצר, כתב החשדות בפרשה זו, המחזיק שבעה (7) עמודים, מהווה בפועל מעין כתב הגנה עבור נתניהו, ומציג אותו כמי שפעל, ככל שפעל, מכוח איומים וסחיטה באיומים מצד מוזס. נביא להלן לקט מאותם סעיפים שהוצגו בכתב החשדות: 1) כתב החשדות (סעיף 40) מכיר בכך שהקמת עיתון ישראל היום בשנת 2007 על-ידי אדלסון גרמה לפגיעה כלכלית ניכרת בעיתון ידיעות אחרונות. 2) כתב החשדות (סעיף 41) מכיר בכך שבמשך השנים שררה בין נתניהו למוזס "יריבות עמוקה", וכי כל אחד מהם פעל למען האינטרסים שלו: נתניהו - לשפר את אופן הסיקור שלו ולמנוע פרסומים שליליים ופוגעניים נגדו ונגד רעייתו וילדיו; מוזס - להביא להטלת מגבלות על ישראל היום "על-מנת להיטיב עמו כלכלית באופן משמעותי". 3) כתב החשדות (סעיף 43) מתאר את הצעת השוחד שהעלה מוזס בפני נתניהו ביום 04.12.14, לקראת מערכת הבחירות לכנסת ה-20: "הציע לך מוזס שוחד, בכך שיביא לשינוי ניכר לטובה באופן הסיקור שלך בכלי התקשורת מקבוצת ידיעות אחרונות, בתמורה לכך שתפעל במסגרת תפקידך הציבורי לקדם חקיקה שתטיל מגבלות על ישראל היום, בגרסה מרוככת של הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת על-ידי ח"כ איתן כבל". 4) כתב החשדות (סעיף 43, פסקה שנייה) קובע כי מלכתחילה לא ביקש נתניהו שוחד ולא התכוון לתת מאומה למוזס: "עוד על-פי החשד, בפגישה זו, למרות שלא ביקשת ולא התנית שוחד, הרי שלא סירבת להצעתו של מוזס, אלא המשכת לנהל עמו שיחה ארוכה ומפורטת על מרכיבי הצעת השוחד שהביא בפניך. כלומר, דנתם בשיפור הסיקור. כמו-כן, קיימתם דיון בנוגע לקידום החקיקה האמורה, לרבות רעיונות שהעלית לגבי האופן שבו ניתן להביא אותה לכדי יישום בתקופת הבחירות, אף שלמעשה לא התכוונת לקדם את החקיקה האמורה". כתב החשדות מתאר כיצד ערך נתניהו בירור עם יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין, ויו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין, בנוגע להיתכנות קידום החקיקה בתקופת בחירות, מבלי שאמר להם דבר לגבי שיחותיו עם מוזס. 5) כתב החשדות (סעיף 44) עשוי לשמש את נתניהו לא רק ככתב הגנה, אלא גם כמסמך המטהרו מהעבירות המיוחסות לו: "הגם שלא נענית להצעת השוחד, עשית את הפעולות המפורטות לעיל, על-מנת לגרום למוזס להשפיע על אופן סיקורך בכלי התקשורת בקבוצת ידיעות אחרונות ולהימנע מפרסומים שליליים שייפגעו בך או במשפחתך, למצער כל עוד השיחות ביניכם נמשכות. עשית כאמור תוך ניצול מובהק של תפקידך הציבורי, אשר בגינו פנה אליך מוזס בהצעת שוחד, והצגת בפניו לבחון את האפשרות שתעשה שימוש בכוחך השלטוני על-מנת לקדם את החקיקה המיטיבה עמו, גם אם לא התכוונת לעשות כן". 6) כתב החשדות (סעיף 66) קובע כי נתניהו, שחשש ממוזס, פעל כדי להונות אותו בעניין הצעת החוק וליצור אצלו את הרושם כאילו הם פועלים לקדמה, בעוד שלאמיתו של דבר פעלו נתניהו ואלקין כדי "לתקוע" את הצעת החוק: "בפגישה השלישית מיום 1.11.14, אמרת למוזס כי תפעל למתן חופש הצבעה בוועדת השרים בנוגע להצעת החוק, וזאת על-מנת לאפשר את אישורה. בתוך-כך הסתרת ממוזס את התוכנית שאלקין הציג לך לפיה ככל שההצעה תאושר בקריאה הטרומית, היא תנותב לוועדת הכנסת, על-מנת ש"תתקע" שם". 7) כתב החשדות (סעיף 69) מאשר במשתמע את החשיפה ב-News1, לפיה נתניהו התייעץ עם עו"ד דוד שמרון בדבר האיומים וניסיונו של מוזס לסחוט אותו: "... נפגשת עם שמרון לקראת המשך המפגשים עם מוזס והכוונה שלך להקליטם". 8) כתב החשדות (סעיף 72) מתיחס לפגישה הרביעית של נתניהו עם מוזס, שנערכה ערב הבחירות לכנסת ה-20. "במהלך הפגישה הרביעית הציע לך מוזס הצעת שוחד. במסגרת הצעה זו מוזס הבטיח כי יפעל לשינוי ניכר לטובה באופן הסיקור שלך ושל בני משפחתך בכלי התקשורת בקבוצת ידיעות אחרונות ולשינוי לרעה באופן הסיקור של יריבים פוליטיים שלך... מוזס התנה את המתת המוצעת בכך שתנצל את השפעתך כראש ממשלה לקידום החוק במתווה המוסכם שיגביל את ישראל היום, ובכך יטיב כלכלית עמו באופן משמעותי. מוזס הבטיח לך את המתת בעד קידום החוק במתווה המוסכם מספר פעמים לאורך הפגישה, ובין היתר בדברים הבאים:

• "בהנחה שיש חוק שאתה ואני הסכמנו עליו, I Will do my efforts, שאתה תהיה פה כמה זמן שתרצה. אני אמרתי לך את זה ואני חוזר ומסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה".

מוזס העלה את הצעת השוחד הזו, כשהוא עצמו לחוץ כלכלית ובניסיון לסחוט את נתניהו: אתה תעזור לי ותפעל להציל את ידיעות אחרונות מנזקים של מאות מיליוני דולרים; אני אעשה ככל-יכולתי כדי שאתה תמשיך להיות ראש ממשלה.

9) בכתב החשדות (סעיף 73) שב היועמ"ש ומדגיש, כי נתניהו לא התכוון אף-לא לרגע להיענות להצעות של מוזס, וכי כל מבוקשו היה: להרוויח זמן, לסכל פגיעה בו ובבני משפחתו. ברי כי זה אנושי, זה מתחייב וגם לגיטימי: "לאחר שמוזס הציע לך את הצעת השוחד כאמור, הגם שלא התכוונת לקדם את הצעת החוק, לא סירבת להצעתו, לא סיימת עמו את השיחה, אלא הצגת בפניו כי יש אפשרות של ממש שתעשה שימוש בכוחך השלטוני על-מנת לקדם את החקיקה המיטיבה עמו בהתאם להצעת השוחד... פעלת כאמור על-מנת להמשיך את השיח ובכך לגרום למוזס להשפיע על אופן סיקורך בכלי התקשורת בקבוצת ידיעות אחרונות ולהימנע מפרסומים שליליים שיפגעו בן או במשפחתך, לפחות כל עוד השיחות ביניכם נמשכות". 10) כתב החשדות (סעיף 78) מגולל שוב את הילוכיו של נתניהו: לשמור על קו פתוח עם מוזס, מבלי להיענות לדרישותיו. בסעיף זה מציין כתב החשדות, כי בשיחה של נתניהו עם אלקין ולוין הם הביעו עמדתם כי לא ניתן יהיה למלא את דרישתו של מוזס. פגישה זו התקיימה, בהמשך לשיחות עם מוזס, שלא על-מנת להיענות לדרישתו: "הגם שלא התכוונת לקדם את החקיקה, קיימת פגישה זו כדי לטעת במוזס את התחושה שאתה בוחן את היתכנות קידום החקיקה אותה ביקש מוזס בהצעת השוחד שהעלה בפניך". 11) בכתב החשדות (סעיף 79) נאמר, כי יום לאחר הפגישה עם אלקין ולוין, נפגש נתניהו ביזמתו עם מוזס, כדי לעדכנו כי לפי אלקין ולוין - נבצר ממנו לקדם את המתווה בתקופת בחירות. מהאמור לעיל עולה: נתניהו חשש ממוזס, ולכן טרח לעדכנו. 12) כתב החשדות (סעיף 80) מלמד כי נתניהו חשש מאוד ממוזס, פשוטו כמשמעו, ופעל להרוויח זמן כדי שמוזס לא יפעל נגדו: "מוזס הביע אכזבה מדברים אלה והביע חוסר אמון באפשרות להגיע עמך להסכמות משעה שלא ניתן לחוקק את החוק באופן מיידי. אתה מצדך ניסית לשכנעו שבכל זאת לא יפרסם פרסומים שליליים על-אודותיך ועל-אודות משפחתך. לשם-כך, מאחר שרצית שהשיח ביניכם יימשך, הצגת לו מצד לפיו אתה תומך במתווה החוק המוסכם, אמרת כי תפעל לקדמו ואחר הבחירות, והפצרת בו להמשיך לקיים שיח על-אודות הצעתו. כמו-כן, ולתכלית זו, מסרת לו כי בפגישה קרובה שלך עם אדלסון (שאכן התקיימה מאוחר יותר) תדבר אתו, בין היתר, על האפשרות שיגביל מרצון את תפוצת ישראל היום עד שניתן יהיה להעביר חקיקה".

מן האמור לעיל עולה: נתניהו חשש ממוזס. נתניהו היה מאוים. לכן פעל לרצותו, בהבטחות שווא. הכל על-מנת להרוויח זמן. למרות זאת, במקום לגונן על נתניהו ולהגיש כתב אישום נגד מוזס בגין איומים וסחיטה באיומים, בוחרים הפרקליטות, ובראשה פרקליט המדינה שי ניצן, וכן היועץ המשפטי לממשלה, להוציא תחת ידיהם כתב חשדות מסובב שתכליתו הפללת נתניהו גם בפרשה זו.

כתב החשדות מתעלם מהעובדות דלעיל, ועיקרן: התנהלותו האלימה והסחטנית של מוס כלפי נתניהו. כתב החשדות (סעיף 82) מייחס לנתניהו מה שמוגדר: מעשי הפרת אמונים. "עשית במילוי כתב החשדות מעשי הפרת אמונים הפוגעים פגיעה מהותית בטוהר המידות ובאמון הציבור. זאת, בכך שלאחר שמוזס הציע לך הצעת שוחד לא חדלת מהשיח עמו... כלומר, הגם שלא ביקשת או התנית שוחד, ניצלת את הצעתו של מוזס ואת הבנתו כי יש בכוחך להשפיע באופן מהותי על קידום החקיקה, כדי להמשיך את השיח עמו זאת במטרה לגרום למוזס להשפיע על אופן סיקורך בכלי התקשורת בקבוצת ידיעות אחרונות בתקופת הבחירות, ולהימנע מפרסומים שליליים שיפגעו בך או במשפחתך, לפחות כל עוד השיחות ביניכם נמשכות...".

כתב החשדות מציג חלק ממסכת העובדות. הוא מבטא תמונה חלקית בלבד. לאמיתו של דבר, כתב החשדות מלמד על העיוות הנורא שיצא תחת ידיהם של היועץ המשפטי לממשלה וצוות הפרקליטים שעבד עמו, בעניין תיק 2000 שבו עסקינן:

• מוזס הילך אימים על נתניהו. נמשיך לפרסם עליך ועל משפחתך פרסומים שליליים, כולל שקרים, ונסבך ונפעל להרוס אותך, בכל הזדמנות, אלא אם תפעל להגביל את תפוצת עיתון ישראל היום. מדובר בעבירות של איומים וסחיטה באיומים. חד-וחלק. מעניין מדוע מסתפקים היועמ"ש ו-23 הפרקליטים בהגשת כתב אישום נגד מוזס, בכפוף לשימוע, רק על עבירה של הצעת שוחד, ולא על עבירות של איומים וסחיטה באיומים, שהיא העבירה הקולעת בנושא זה;

• נתניהו פעל כשהוא נתון לאיומים. כל שביקש אותה תקופה: סיקור נכון והוגן בענייני ממשלתו ומפלגתו (הליכוד), ובמיוחד הפסקת הפרסומים השקריים והמגמתיים נגדו ונגד רעייתו וילדיו. שיחותיו עם מוזס היו מנקודת מוצא של אדם שמתגונן, לא אדם שמוביל לדבר עבירה.

היועץ המשפטי לממשלה ועמו 23 הפרקליטים נמנעו, משום מה, מלהפנים את העוברות/הראיות כהוויתן, למרות שנתניהו פעל כאדם סביר: לגונן על עצמו ועל משפחתו. העובדה שנתניהו המשיך את השיחות עם מוזס ואף הקליט את השיחות - לשם תיעוד השיחות ולהגנתו האישית - ולא מיהר להיפגש בחשאי עם היועמ"ש ו/או פרקליט המדינה ו/או מפכ"ל המשטרה בתלונה נגד ארנון מוזס, מלמדת כי הוא ידע שאין לו על מי לסמוך. גם לאחר מכן חשש נתניהו שיהפכו את הקערה על-פיה, ולכן לא גילה דבר הקלטת. נתניהו ידע להעריך כי איש מגורמי האכיפה לא יאמין לו שלא הייתה לו כוונה פלילית; וכי עלולים להתגולל עליו, לעוות את הדברים וליחס לו עבירות שלא ביצע. בדיוק כפי שאכן אירע, ובדיוק כפי שקורה לא אחת לנפגעת עבירת מין - מרגע שגורמי חקירה פולשים בדורסנות ובאקראי והופכים את כאבה הפרטי לחקירה פומבית - שדמה מותר ונשפך כאילו שיתפה פעולה, כביכול, עם העבריין.