הכרעה בחיפה (י"ח) - מפקד חיפה הערבית ברח

ב-21 באפריל הודיע בפתאומיות מפקד צפון הארץ, הגנרל סטוקווֶל, על פינוי מייד של הכוח הבריטי מהעיר חיפה ועל היערכות חדשה בנמל ובדרך אליו. פינוי מאחזים בעיר העתיקה החל עוד לפני שנמסרה ההודעה. לאחר קבלת ההודעה נסעו מח"ט "כרמלי", משה כרמל – שכבר קיבל דיווחים על הפינוי מהעיר העתיקה – ואיש המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, טוביה ארזי, לתל אביב. סיפר ארזי: "מסרנו לבן-גוריון את דברי הגנרל סטוקוול. בן-גוריון שאל: 'ומהי תוכניתכם?'. כרמל העלה בפניו שתי תוכניות לכיבוש העיר, אשר אחת מהן הייתה תוכנית 'מספריים', שלפיה יחידות של ה'הגנה', שיורדות מהדר-הכרמל ומנווה-שאנן ויחידות העולות מהמרכז המסחרי, חותכות את העיר במספריים... ניתן לנו האור הירוק להתחיל בה מיד, לפני שהערבים יקדימונו. חזרנו לחיפה במכונית משוריינת דרך ואדי מילק, יגור, וגשר רושמייה, כי דרך החוף נחסמה זמנית על-ידי הכפרים הערביים, ובייחוד טירה".¹ הבריטים התחילו את הפינוי מחיפה בלילה שבין 20 ל-21 באפריל, וסיימו אותו אחרי יממה, בחצות, 22 באפריל. הידיעה הראשונה שרמזה על הפינוי הגיעה למִפקדה של משה כרמל ביום ד' 21 באפריל בשעה 06.40 בבוקר: "בוואדי סאליב תכונה בין הערבים. הם מתכוננים לתקוף את הדר-הכרמל". הידיעה הראשונה על הפינוי הגיעה בטלפון ממפקד-עמדה מהעיר התחתית לקצין התורן במטה גדוד 22: "הצבא הבריטי עוזב את המקום. נראית תכונה גדולה סביב בית התעשיה. מה לעשות?". הקצין התורן ענה: "הכן אנשיך לתפוס את המקום עם פינויו של הצבא". "נכסנו לבית, השתלטנו עליו", דיווח מפקד העמדה לקצין התורן אחרי דקות אחדות. "אנו מתבצרים. הצבא הסתלק". באותו יום בשעה 09.30 בבוקר טילפן קצין המבצעים החטיבתי מרדכי מקלף למפקד גדוד 22 בן-ציון ענבר: "בהול! בתי-מלאכה של 'של'² נתפנו על-ידי הצבא. עשה סידורים לקחתם".³ באותו בוקר נטשו יחידות חטיבת "הגארדס" בראשונה את עמדותיהם בחיפה התחתית ועברו אל הנמל ואל שכונת הכרמל הצרפתי. לימים הסביר סטוקוול כי הורה על צעד זה כדי לשמור את חיי פקודיו בגלל ריבוי התקריות בין יהודים לערבים.⁴

תוך כדי הפינוי נפגש סטוקוול עם משלחות יהודית וערבית והסביר את כוונותיו לזו ולזו. המשלחת היהודית נפגשה איתו בשעה 10 בבוקר. חבריה היו: אבא חושי, הארי ביילין, יעקב סלומון ופיטר וולף, קצין-הקשר בין ה'הגנה' לבריטים. לדברי סלומון, האזינו חברי המשלחת לדברי סטוקוול לא תגובה.⁵ סביר להניח שהם לא הופתעו. עם הערבים הוא נפגש אחרי שעה, ב-11 לפני הצהריים. נכחו בפגישה מפקד חיפה הערבית עז א-דין, סגנו יונס נפעא וחבר הוועדה הלאומית ג'ורג' מועמר. יום לפני כן הוזמן קצין בריטי בכיר, ידיד הערבים, לארוחת צהריים עם חברי "הוועדה הלאומית" שלא ברחו ועם המפקדים הצבאיים הערביים, ואמר להם שפקודיו ימנעו בכוח כל פעולה תוקפנית עד שיסתיים המנדט. ב-21 באפריל בבוקר טילפן אותו קצין לחאג' ראשיד אל אברהים והודיע לו כי הבריטים החליטו לפנות את העיר. שלושת חברי המשלחת הערבים שנפגשו עם סטוקוול היו מופתעים ומרי-נפש. לימים סיפר אליאס קוסה, חבר "הוועדה הלאומית", לחביב כנען: "הודעת הגנרל סטוקוול עשתה רושם מזעזע על המשלחת הערבית. הקצינים שלנו הבינו מיד שפירוש הדבר קנוניה בין הבריטים ובין ה'הגנה'. היה ברור להם כי ברגע שעזבו החיילים הבריטים את עמדותיהם החיוניות באזור המזרחי נתפסו עמדות אלה בידי ה'הגנה', ואמנם נודע שהיהודים השתלטו על בית מרכזיית הטלפונים, שהיה עשוי לשמש כמבצר ושחלש על שכונות ערביות. עמדות-רחוב שהיו בידי הבריטים נהרסו על-ידם בלי שהדבר הפריע ל'הגנה' להתבצר במקומות אלה. "ראשון התאושש עז א-דין, שהשיב לגנרל סטוקוול: 'איננו מקבלים את החלטתך. הצבא הבריטי חייב לשאת באחריות לשלום תושבי העיר עד 1 באוגוסט 1948, בהתאם להכרזות בריטניה. זה התאריך לפינוי הסופי של הצבא הבריטי את חיפה. אינני רואה אפשרות לעמוד מול הכוחות היהודיים. אנו מוחים על החלוקה השרירותית הזאת של העיר שאינה אלא הפקרת חיפה הערבית בידי יהודים'. גנרל סטוקוול השיב: 'אין ברצוני להסתיר כי הכוחות העומדים לרשותי לא יוכלו לבלום את הסתערות היהודים".⁶

ראש שירות הידיעות החיפאי של ה'הגנה', אברהם קדרון, דיווח מיד לכרמל על הפגישה של סטוקוול עם הערבים וצירף לדיווח הערכה: "לערבים נראה כי מעולם לא הראו האנגלים ידידות כזאת ונכונות לעזור כמו עכשיו".⁷ אחר כך דיווח שוב, על-פי ידיעות מעודכנות יותר שקיבל מסוכניו: "הערבים סבורים שהאנגלים מסרו את העיר לידי היהודים... הוצע לחסל את משרד-הקשר עם הבריטים, מאחר שהוא משרת יותר את הבריטים מאשר את הערבים".⁸ מייג'ור בריטי שנכח בפגישה סיפר לפיטר וולף כי הערבים התלוננו מרה על שלא ניתנה להם התראה והציעו לסטוקוול שינויים בתוכנית, אך הוא סירב וכי סטוקוול מעריך שהיהודים יכבשו את חיפה.⁹ יעקב סלומון כתב שעז א-דין הפגין שחצנות בפגישה ואמר לסטוקוול: אם כך, עלי לכבוש את חיפה מייד.¹⁰ השחצנות של מפקד חיפה הערבית הסתוותה חרדה. באותו יום אחר-הצהריים נכנס א-דין בחשאי לנמל, עלה על אוניה צרפתית והפליג לביירות בלי ברכת פרידה. למקורביו אמר שהוא נוסע להזעיק עזרה.¹¹ באותו יום ארגנה ה'הגנה' בחשאי את יציאתם של כמה אישים ערבים בולטים, ביניהם שופט השלום אחמד ח'ליל, שעסק בתיווך חשאי בין ערבים ליהודים, ועוזרו עומר טהא. יעקב סלומון ארגן את בריחתו. הוא סיפק לח'ליל את המסמך הבא: "בזה ניתנו הוראות בשם מפקד העיר להרשות מעבר חופשי בדרך לעכו ומשם לבירות לנוסעים ולמכוניות דלקמן: מכונית מס' 738. נוסעיה: מחמוד אל-ח'ליל...יש לתת להם את רשות המעבר החופשית והמהירה והבטחה מתאמת".¹² אחרי יומיים נשלח מברק מחיפה לביירות ובו נכתב כי ח'ליל משתף פעולה עם היהודים ויש לשפטו ולהענישו.¹³ כתב סוכנות הידיעות האמריקנית "יונייטד פרס" דיווח מחיפה לעולם: "הצבא הבריטי החל היום לפנות את חיפה. דובר בריטי הודה שבפינוי מפתיע זה יש הזמנה גלויה לערבים וליהודים להשתלט על העיר תוך קרבות ... הבריטים מאמינים שהיהודים יוכלו להשתלט על העיר ללא קשיים יתרים. דובר בריטי אחר אמר שהיהודים עלולים לבקש מן הערבים לפנות את העיר ולהציע לערבים שירצו, אזרחות מלאה תחת שלטון יהודי בתנאי שימסרו את נשקם".¹⁴ ראש הוועדה הלאומית הערבית בחיפה ויקטור כיאט, מעשירי העיר, אמר לימים: "אחמד ביי ח'ליל ידע שבחיפה עלול להתרחש משהו. בהתאם לכך הוא עשה את כל הסידורים לעזיבתו ללבנון. אילו אחמד ביי היה מוסר את האינפורמציה הזו למנהיגים הערביים הם היו משתדלים לבוא במגע עם היהודים כדי לכרות שביתת נשק או לכל הפחות היו עושים מאמצים לארגון כוחותיהם. עקב אי-מסירת האינפורמציה הזו, האחריות לבריחת הערבים מחיפה נופלת על אחמד בי... עובדה נבזית היא שהוא השתמש באינפורמציה הזאת לביטחונו הפרטי וברח מן הארץ יחד עם מפקד הכנופיות (אמין עז אל-דין).¹⁵ __________________ בשבוע הבא: לערביי חיפה לא הייתה מנהיגות ביטחונית והבנה אסטרטגית; תפיסת שדה התעופה ותחנת הרכבת; שליחת מחלקה לתפוס את "בית הנג׳אדה"; מאפיינים חיוביים ומאפיינים שליליים של תפקוד הפיקוד הבכיר בחיפה הממשיכים לאפיין את צה"ל בכל מלחמותיו; אחת הסיבות שבמשך 72 שנים צה"ל מתַפקד כמיליציה ולא כצבא מקצועי.

1. טוביה ארזי, "הלחימה הפסיכולוגית שלנו לפני שחרור חיפה", הארץ, 4 באפריל 1972; משה כרמל, מערכות, עמ' 87. 2. חברת אנרגיה אנגלית-הולנדית רב-לאומית העוסקת בנפט ובגז טבעי. נוסדה ב-1907. היא הייתה חברת הדלק הגדולה ביותר בארץ-ישראל. חברת הנפט "פז" הישראלית רכשה את פעילותה של "של" לפני קום המדינה וסמל חברת פז עוצב בהשראת סמל חברת "של". 3. א"צ, תיקי כרמלי, מברקים על הפינוי הבריטי, 21 באפריל 1948; יוסף אלמוגי, "פרשת שחרור חיפה", "הצופה", 9 במאי 1948. 4. בני מוריס, 1948, עמ' 162. 5. סולומון, עמ' 126. 6. חביב כנען, "בצאת הבריטים", עמ' 1940-1939. 7. א"צ, אל כרמלי מחירם, 21 באפריל 1948. 8. שם, שם. 9. שם, 23 באפריל 1948. 10. סולומון, עמ' 126. 11. משרד החוץ הבריטי, 371/68505; א"צ, יומן ידיעות, 21 באפריל 1948; חביב כנען, עמ' 140. 12. תמיר גורן, "חיפה הערבית בתש"ח – עוצמת המאבק וממדי ההתמוטטות", מכון בן-גוריון ומשרד הביטחון, 2006, עמ' 202. 13. א"צ, חירם אל כרמלי, 23 באפריל 1948. 14. טוביה ארזי, "הלחימה הפסיכולוגית שלנו לפני שחרור חיפה", הארץ, 4 באפריל 1972. 15. תמיר גורן, שם עמ' 203-202