|
כשתקפו חיילי "צבא ההצלה" את רמות נפתלי, תקפו הסורים באש מרחוק את יישובי עמק החולה - דן, דפנה, כפר סאלד ולהבות הבשן. על גִזרה זו פיקד יוסף טוליפמן, 1 פלוגתו חנתה ביישובים ומטהו היה בקיבוץ דפנה. נודע לו שהערבים עלולים לתקוף את גִזרתו ב-1 במאי. הוא דרש מהיישובים להיערך להתקפה. לדבריו, סֵרבו חברי קיבוץ דן לוותר על חגיגת האחד במאי. "היה לי ויכוח מר עם מזכירת המשק ועם המא"ז. ברגע שהתחילה החגיגה הפגיזו הסורים את הקיבוץ וכמה חברים נפגעו. ב-1 במאי התחילה המלחמה האמיתית בגליל העליון". 2 במטהו בראש פינה קיבל מפקד "מבצע יפתח", יגאל אלון, הודעות מכל היישובים המותקפים ולא איתר מייד את כוונות האויב. 3 באותו יום בשעה שבע בבוקר הוא שלח מברק בהול לממלא-מקום הרמטכ"ל, יגאל ידין: "עם בוקר התקפות עזות על דן, דפנה ורמות נפתלי. מופעלים משוריינים, מכונות יריה ושתי מרגמות. הערבים בקרבת חצר רמות נפתלי". 4 הרמ"א ישראל גלילי שלח מברק למרַכֵּז רכש אמצעי לחימה באירופה, שאול אביגור, בפאריס: "התחיל השלב השלישי, התערבות צבאית גלויה של המדינות השכנות. כפר סאלד, דן ולהבות הבשן מותקפים קשה על-ידי יחידות צבא סורי, לבושים במדי 'צבא ההצלה'. נטושים קרבות. החישו 5 ככל האפשר". 6 בן גוריון שהה באותו יום בחיפה. גלילי שלח מברק לדוד שאלתיאל וביקש ממנו להודיע על פרטי ההתקפה בגליל לגזבר הסוכנות אליעזר קפלן כדי שיביא אותם מייד לידיעת הנציב העליון סר אלן קנינגהאם ומפקד הצבא הבריטי הגנראל מקמילן. 7
|
|
כשהגיעו מרמות נפתלי הקריאות לעזרה, שלח לשם אלון מטוס, שהמריא ממחניים בשעה 05.30 לפנות בוקר. טייס המשנה הטיל פצצה אחת על המשוריינים שתקפו את רמות נפתלי ולא פגע בהם. הדלק במטוס כמעט אזל והוא טס ליבנאל מפני שבמחניים לא היה מלאי של דלק. 8 בספר הפלמ"ח כתב יגאל אלון: "כוחות רזרביים כמעט לא היו ברשותנו. הדרך היחידה לרכז כוח הייתה על-ידי הפסקת פעולתנו בחבל צפת והטלת שארית הכוח לעזרת רמות נפתלי. היו אלה שעות גורליות של שיקולים לכאן ולכאן. המברקים הלמו על ראשינו ללא הרף. לא הסכמתי בשום פנים להשמיט מידינו את היוזמה שהחילונו בה בחבל צפת. רציתי להימנע בכל מחיר מלרקוד על-פי חלילו של האויב. האמנו שיוזמה עקבית של כוחותינו תביא בסופו של עניין לנטילת היוזמה מידי האויב ותדחוף אותנו לרתק כוחותיו להתגוננות. נוסף לכך שקלנו כי בלאו הכי לא יספיקו כוחותינו שבכנען 9 לפרוץ להם דרך בכביש החסום צפונה. בתשובה להתקפה הכללית של האויב לאורך הגבולות ודרכי התחבורה, מוטב אפוא להמשיך בעקשנות ללחום בחבל צפת לשם השגת הכרעה בעלת ערך שאינו מקומי בלבד, שמא לחצנו על צפת ימשוך כוחות אויב לעזרתה מהצפון ולחצם שם יוקל". 10 לפי דווח שכתב שליחו של ממלא-מקום הרמטכ"ל יגאל ידין, אריה לפיד-לוביץ, שביקר בגליל העליון יומיים אחרי ההתקפה על רמות נפתלי, היו אז במחנה ראש-פינה מאתיים וארבעה חיילים ושישים ותשע חיילות מהגדוד השלישי של הפלמ"ח ומאה ועשרה חיילים מגדוד 11 של חטיבת "גולני", עתודה של שלוש מאות ושמונים ושלושה אנשים. בבסיס שבהר כנען ובצפת חנו ארבע מאות חמישים ואחד חיילים ומאה ושמונים ושלוש חיילות מהגדוד השלישי. עוד חמש מאות וארבעים ושלושה חיילי גדוד 11 היו מפוזרים ביישובי הגליל העליון. 11 כשהתחילה ההתקפה על רמות נפתלי כבר נכבשו הכפרים הערביים עין זיתון וביריא ואנשי הגדוד השלישי היו עסוקים בהרס בתיהם, בגירוש תושביהם ובריכוז השבויים שנרצחו אחר כך. צפת הערבית הותקפה רק אחרי חמישה ימים, ב-6 במאי. אף-על-פי-כן לא נשלח סיוע קרקעי לרמות נפתלי.
|
|
קצין המודיעין של אלון, ירוחם כהן, שסייר באוויר מעל רמות נפתלי היה בטוח שאלון ישלח לשם תגבורת אך התגבורת לא נשלחה. כהן כתב: "לוחמי רמות נפתלי נצטוו להחזיק מעמד עד חשיכה והובטח להם שייעשה מאמץ לפגוע באויב בהפצצות מן האוויר. חזרתי לשדה התעופה. פירקתי את דלת המטוס שליד מקום מושבי ולאחר שנקשרתי אל כיסאי ניתנו לי שלוש פצצות מתוצרת-בית, כל אחת עשרים קילוגרם. פצצה אחת הונחה לרגלי, השנייה על ברכי ואת השלישית החזקתי בזרועותי. אורך פתיל ההדלקה היה עשרים סנטימטרים. הטייסים שלנו – משה פלדמן (פלד), ישעיהו בדילובסקי ('בודי') מיבנאל, פוסי 12 מכפר גלעדי ופרץ גרוסר מאשדות יעקב 13 – חישבו את מהירות הנפילה והגענו למסקנה שאם נטיל את הפצצה מגובה שש מאות מטר הרי היא תתפוצץ מיד לאחר נפילתה על הקרקע". 14 בדווח למטה שירות האוויר של ארגון ה"הגנה" כתב מפקד טייסת הגליל, 15 משה פלד, שבאותו יום בוצעו בזירת רמות נפתלי תשע גיחות הפצצה וירי ממקלע ברן. "אחרי הפצצת מטוסינו נסוגו משורייני האויב. שני משורייני אויב נפגעו ונשארו בשטח. הערבים נסוגו מהרכס". 16 אלון דיווח לידין: „"ציפורים" 17 באו וגרמו הפסקת ההרעשה. "ציפורים" פעלו כל היום. השפעתם הייתה מכרעת. עם "צפורניים" 18 על קדש ומלכיה, החלה בריחה מהכפרים. בעת הופעת "הציפורים" הופסק הקרב. פחד "הציפורים" גרם הנחת נשק ובריחה לכפרים". 19
|
|
היווצרות תרבות השקר בצה"ל
|
|
|
ירוחם כהן כתב: "מן האויר נראה המצב ברמות נפתלי חמור מאוד. 20 חזרתי לשעה קלה אל המפקדה להתייעצות. אותו רגע הגיע אל המפקדה מברק ממגיני רמות נפתלי שתוכנו זעזע אותנו: הם הודיעו שאפסה כל תקווה ושהם עומדים לפנות את המקום ולסגת לעבר עמק החולה. מבין השיטין זעק ייאושם של אנשים היודעים שקיצם קרוב. יגאל השיב להם קצרות ובפסקנות ותבע מהם להחזיק מעמד בכל מחיר... בשעות הצהריים הגיע מברק אחרון: 'המקלע והרובים יצאו מכלל שימוש, התחמושת אזלה, הטנקים הלבנוניים 21 נמצאים בתוך החצר הפנימית". 22 הביוגרפית של יגאל אלון, פרופ' אניטה שפירא, כתבה שיגאל אלון "שלח מברק לרמות נפתלי והודיע לאנשי המקום שבקצה השביל היורד מרמות נפתלי שעליו יצעדו המתפנים (הכביש נשלט על-ידי הערבים שישבו במשטרת נבי יושע) תמתין להם חוליה עם מקלע וכל מי שירד יירה ללא אומר ודברים... בספר הפלמ"ח השמיט אלון את פרשת המברק הנואש מרמות נפתלי ואת תשובתו המאיימת – כמדומה המקרה היחיד במלחמת העצמאות שמפקד איים בכיתת יורים על אזרחים שביקשו לסגת". 23 בביוגרפיה שלה על יגאל אלון – כלת פרס ישראל בחקר ההיסטוריה של עם ישראל, שעמדה בראש המכון לחקר הציונות וישראל, יזמה את הקמתו של "מרכז יצחק רבין לחקר ישראל" ועמדה בראשו, פרופ' אניטה שפירא – שיבחה את תפקודו של יגאל אלון ביחס לקרב ברמות נפתלי שהיה בגזרת אחריותו. בספרה על יגאל אלון היא קיבלה ללא הטלת ספק את הסבריו השִקריים של גיבור ספרהּ, ב"ספר הפלמ"ח": "קור הרוח וההחלטה לדבוק בתוכנית המקורית, ולא לרקוד לפי חלילו של יריב הוכיחו את עצמם". 24 בני משפחות חמשת ההרוגים ועשרים וחמישה הפצועים מטילים ספק בהוכחה הזאת. פרופ' שפירא גם התעלמה כאמור מן הטבח שבוצע באותו יום בשבויים ובנכנעים בכפר הערבי עין זיתון שהיה "העילה האסטרטגית" לא לשלוח תגבורת לרמות נפתלי. זאת דוגמה בולטת לברית הבלתי קדושה בין ארגון ה"הגנה" ובייחוד החטיבה המגויסת שלו, הפלמ"ח, לבין האקדמיה הישראלית והמערכת הפוליטית המעניקה פרסים יוקרתיים למי שמסייע להסתיר ליקויים ומחדלים. זה "שורש פּורֶה ראש ולַעֲנָה" 25 להֶעדר תחקירי אמת ולאי הפקת לקחי אמת בצה"ל בכל מלחמותיו. המחיר לכך הוא הרוגים חינם רבים בשדות הקרב, כישלונות אסטרטגיים כמו במלחמת לבנון השנייה, ועלול להיות גם, חס וחלילה, סוף בית שלישי. _______________________ בשבוע הבא: האם יגאל אלון באמת איים על חברי רמות נפתלי? האם המברק המאיים הגיע למושב המותקף? אחרי המלחמה סרב יגאל אלון להיפגש עם חברי רמות נפתלי; שבועיים חיים על גבינת צאן; ספר התנ"ך של אורד וינגייט; עדה בן נחום נשלחת ברגל להזעיק עזרה; עמוס בניין מגיע למושב לעזרה; הערבים התעללו בגווייה. רעייתו של ההרוג התאבדה על הקבר.
|
|
1. שימש מנהל הקריה למחקר גרעיני בדימונה בין השנים 1973-1965. 2. ראיון עם יוסף טוליפמן. 3. א"צ, ידיעות מבצע יפתח. 4. א"צ, מיפתח לידין וגולני, 1 במאי 1948. 5. שִלחו נשק. 6. את"ה, ארכיון גלילי, תיק 23, לאור מהלל, 1 במאי 1948. 7. שם, לעציוני מהלל, 1 במאי 1948. 8. א"צ, יומני טייסים. 9. הר כנען ליד צפת. 19. יגאל אלון, "יוזמה ותנופה", ספר הפלמ"ח ב', עמ' 280. 11. א"צ, אנטול דווח על ביקור בגליל, כוח אדם גדודים 1, 2 ו-11. 12. פסח טולצ'ינסקי. 13. נוסף לאלה השתתפו בפעולה הטייסים אורי יפה, יצחק (צחיק) יבנה ואברהם בלטיטה כטייסי משנה ומטילנים. 14. ירוחם כהן, "לאור היום ובמחשך", עמ' 118-117; סדרת ראיונות עם אורי יפה. 15. טייסת 3. 16. א"צ, אל מטה חיל האויר, מאת מפקד טייסת 3, דווח פעולות גליל עליון ב־2-1 במאי 1948. 17. מטוסים. 18. פצצות. 19. דווח קרב רמות נפתלי, 1 במאי 1948. 20. זה היה בצהריים לפני שנסוגו התוקפים. 21. משוריינים. 22. ירוחם כהן, עמ' 119-118. 23. אניטה שפירא, "יגאל אלון: אביב חלדו", הקיבוץ המאוחד, 2004, עמ' 320. 24. שם, שם. 25. דברים כט, יז.
|
|
