אחרי כיבוש שכונת מנשיה על-ידי האצ"ל, דיווחו עיתוני לונדון שיפו נכנעה ליהודים. אחרי שהגיע ארגון ה"הגנה" להסכם עם האצ"ל והצטרף להתקפה, תיארו העיתונים בבירה הבריטית את מנוסת הערבים מהעיר וציינו שהיהודים מתעלמים מאזהרות שלטונות המנדט ומפקדי הצבא הבריטי בארץ ישראל.¹ על יחסה של ממשלת בריטניה להתקפה על יפו מלמדת שיחה בין שר המושבות הבריטי ארתור קריץ'-ג'ונס ובין מחזיק תיק החוץ בסוכנות היהודית, משה שרת, ב-1 במאי, בניו-יורק. שרת דיווח על שיחה זו במברק לראש המדור לעניינים מיוחדים של המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, ראובן שילוח²: "התחנן שננהג במתינות ולמען השם, שנעצור בעיר היונה".³ קריץ'-ג'ונס התאמץ לשכנע את שרת שבריטניה אינה חורשת מזימות נגד היישוב העברי ונגד הקמתה של מדינת ישראל ושכל כוונתה למנוע מלחמה ופלישה אחרי סיום המנדט.⁴ זאת הייתה עמדתו של קריץ'-ג'ונס אך היא לא שיקפה את עמדתו של שר החוץ ארנסט בווין שעיצב את מדיניות ארצו בנושא ארץ ישראל וכל הסימנים מעידים שהוא כן חרש מזימות.⁵ אחרי שהשתלטו היהודים על טבריה וחיפה יכלו הבריטים לומר לערבים: ערים אלה נמצאות בשטח שהִקצה האו"ם למדינה היהודית. אבל יפו הייתה בשטח שהוקצה למדינה הערבית, ומאחר שהאצ"ל היה מעורב בהתקפה עליה, חששו הבריטים מפרשת דיר יאסין שנייה שעלולה לגרום להם נזק ביחסם עם מדינות ערב, בדעת הקהל הבינלאומית ונזק פנימי בדעת הקהל הבריטית, כפי שלימים פרשת סברה ושתילה גרמה לישראל נזק בינלאומי ולקואליציה הממשלתית בישראל נזק פנימי. שר החוץ בווין לא סמך על הנציב העליון לארץ-ישראל, קנינגהאם, לכן עקף אותו ופנה ישירות למשרד המלחמה. הוא נפגש עם הרמטכ"ל הבריטי, הפילדמרשל ברנרד לו מונטגומרי, ודרש ממנו להורות למפקד הכוחות הבריטיים במזרח התיכון, הגנרל ג'ון קרוקר, להבטיח "שהיהודים לא יצליחו לכבוש את יפו ואם הדבר יעלה בידם – לסלקם מיד מן העיר".⁶ כתוצאה מפניית בווין, קיבל מפקד הצבא הבריטי במזרח התיכון, הגנרל ג'ון טרדיניק קרוקר, הנחיה ממשרד המלחמה להפסיק מייד בכוח את התקפת היהודים על יפו. משרד המלחמה דיווח ב-28 באפריל לראשי הממשל בלונדון שביפו יש שני טנקים נושאי ברנים ושתי פלוגות מחיל-הרגלים.⁷ הנהלת הסוכנות היהודית פרסמה הודעה כי אין בדעת הצד היהודי להישאר ביפו או לפגוע במהלך החיים התקין של תושביה.⁸

קצין המחוז יעקב קיסילוב נפגש עם מפקד בכיר באצ"ל, בצלאל עמיצור, במשרדו של ראש עיריית תל אביב ב-28 באפריל, לאחר שהשתתף בישיבה בלשכת מפקדו, מושל מחוז לוד, פוּלֶר, והודיע לו שהבריטים יפציצו את תל אביב מהים ומהאוויר אם לא יעזבו חברי ארגונו את שכונת מנשיה. לדברי חיים לזר, ענה עמיצור לקיסילוב: "פעולת יפו הושלמה וגורל העיר נחרץ. אין עוד תקומה ליפו אחר פריצת חזיתה והבריחה ההמונית של תושביה. הארגון יעמיד את מלוא כוחו נגד כל ניסיון להחזיר את המצב לקדמותו".⁹ ארבעה מטוסים בריטיים ירו על עמדות ה"הגנה" בחולון ובבת-ים,¹⁰ ולוחמי "צבא ההצלה" שנסעו בשיירות מהשומרון ליפו הפגיזו את השכונות הדרום-מזרחיות של תל אביב ואת "דרך הביטחון", שבין שכונת התקווה למקווה-ישראל.¹¹ מפרדסי מקווה-ישראל ירו לוחמי "גבעתי" על שיירות אלה ואז הגיעה לסביבות מקווה-ישראל פלוגת משוריינים בריטית ומפקדה הודיע שמקווה-ישראל תופגז אם תימשכנה היריות. בגלל איום זה נדחה כיבוש הכפרים יאזור וסלמה במבצע "חמץ".¹²

ב-29 באפריל קיבלו ראש ממשלת בריטניה אטלי ושר החוץ בווין דיווּח על המצב ביפו: הערבים מפנים את העיר בים וביבשה. היהודים מכתרים את יפו. זאת עיר ערבית חשובה. אחרי נפילת חיפה האשימו הערבים את הבריטים בסיוע ליהודים. הנזק נגרם בגלל אי-יעילותם של המנהיגים הערבים וסירובם לשמוע לעצתנו ולהתרסן. יחסי בריטניה עם הערבים ניזוקו. האצ"ל מפגיז את יפו ומתקדם מצפון ומדרום.¹³ ההפגזה נמשכת עשרים וארבע שעות. הערבים מתגוננים. אבדות כבדות לערבים. פליטים עוזבים את העיר. כל המנהיגים הערבים עזבו. המפקדה הטקטית נוקטת אמצעים ביבשה ובאוויר לעצור את התקפת היהודים".¹⁴ מאוניות מלחמה נחתו חיילים בריטים בנמל יפו ב-29 באפריל: חמישה גדודים שמנו ארבעת אלפים וחמש מאות חיילים. בשעה שמונה בבוקר הפגיזו הבריטים את בית-הספר "אליאנס" ואת עמדות האצ"ל במנשיה. אנשי האצ"ל השיבו אש ממרגמות. ואז טנקים ומשוריינים בריטיים בפיקודו של מייג'ור המילטון התקדמו לכיוון מנשיה. החבלנים של האצ"ל פוצצו בתים כדי לחסום את דרכם. מיריות הבריטים נהרגו אחד-עשר אנשי אצ"ל, וביניהם מפקד הפלוגה אליהו טמלר. מטוסים בריטיים ירו כמה צרורות על בת-ים, חולון ודרום תל אביב ולא פגעו. הש"י העריך שטיסות אלה נועדו להפגין את נכונות הבריטים להתנגד לכיבוש יפו ושכונותיה.¹⁵ מייג'ור המילטון אמר לעיתונאי אחרי הקרב: היהודים הם לוחמי-רחוב מעולים. במלחמה נגד הערבים בערים ידם על העליונה. אפילו נגדנו לחמו בעקשנות. הם יודעים להשתמש בהריסות ולפנות את הרחוב". ________________ בשבוע הבא: הבריטים דורשים אולטימטיבית לפנות את שכונת מנשיה; האצ"ל מעביר לבריטים אולטימטום נגדי; הבריטים נכנעו לאולטימטום של האצ"ל; פגישה בין נציגי ארגון ה"הגנה" לקצינים ולאנשי מִמשל בריטיים; גלילי מתייעץ עם בן-גוריון; כוחות צבא בריטיים נשלחו לבלום את כוח האצ"ל; משא-ומתן בין מפקד האצ"ל מנחם בגין לראש המפקדה הארצית של ה"הגנה", ישראל גלילי, ובגין מודיע שהאצ"ל יפוצץ את בניין המשטרה במנשיה.

1. 95 ד"ר וואלש, שליח הארץ בלונדון, הארץ, 29 באפריל 1948. 2. ב-1949 הקים שילוח את "המוסד", במסגרת משרד החוץ, שב-1951 עבר למשרד ראש הממשלה. 3. ת"מ, משרתוק, אל ר. זסלני, 1 במאי 1948; הכוונה לתל אביב. הביטוי לקוח מהפסוק בספר צפניה "הוי מוראה ונגאלה – העיר היונה" (פרק ג', פסוק א'). 4. אצ"מ, 483, שיחת מ. שרתוק, א. אפשטיין – ג'. מרשל, ר. לוט, ד. ראסק, וושינגטון, 8 במאי 1948. 5. ראו עבודת הדוקטורט של ההיסטוריון ד"ר עזרא נשרי שהתפרסמה בספר "הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור הישראלית", הוצאת סטימצקי, 2019. על-פי יומנו של דוד בן-גוריון, "יומן המלחמה", משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1982. גם הוא סבר כך על-פי מידע סודי וגלוי שהגיע אליו. 6. אלון קדיש ואחרים, "המערכה על יפו בתש"ח", עמ' 153. 7. 537/3878 CO; ארכיון קנינגהאם, אל ראש הממשלה, שר החוץ, מאת משרד המלחמה, 28 באפריל 1948, קופסה 3, תיק 1. 8. אלון קדיש ואחרים, עמ' 154. 9. חיים לזר, "כיבוש יפו", עמ' 202. 10. יוסף אוליצקי, "ממאורעות למלחמה", עמ' 304. 11. א"צ, אל גבעתי, פסח, ידין, מאת מפקד חמץ, 28 באפריל 1948. 12. אברהם אילון, "חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות", עמ' 520-518. 13. טעות, מדרום התקדמו כוחות של חטיבת "גבעתי". 14. 537/3875 CO, אל ראש הממשלה ושר החוץ, מאת משרד המלחמה, 29 באפריל 1948. 15. א"צ, ידיעות טנא, מהנעשה ביפו ובסביבה, 29 באפריל 1948; מודיעין חמץ, דווח יומי, 29 באפריל 1948; חיים לזר, עמ' 207-202; מאצ"ל, עמ'