הניסיון ההרואי להחזיר את הריבונות העברית, החלקית לפחות, בימי החשמונאים, לא האריך ימים, כי השלטון גם הסתאב וגם וִיתר על מלוא ריבונותו, כדי לחסות בצִלהּ של האימפריה הרומית. החשמונאים שמרדו כדי לקיים את חוקי התורה, ולבלום את תהליך ההלניזציה בחברה היהודית, לא היו נאמנים לעקרונותיהם כשהגיעו לשלטון פוליטי. משל יותם ונבואת שמואל התגשמו במלואם. ההיסטוריון יחיעם שורק שהתמחה בחקר תקופת בית שני כתב על כך: "מגמה 'לאומית' לחוד ומגמה אישית לחוד: המלכים החשמונאים, שמחד הואֲדַם להב חרבם בדם הלניסטי, הרי מאידך שאפו להידמות למלכים הלניסטיים בעצמם – בשפתם, במנהגיהם, בלבושם, בטקסי המלכתם, בארגון צבאם ועוד. מה שמלמד אותנו, כי בשעה שמנהיגי המרידה נרגעו, צברו כוח והשפעה, הביטו סביבותיהם, אל בתי המלוכה ההלניסטיים, אולי מעט בקנאה, ואמרו לעצמם: מדוע לא ננהג כמותם. אמרו ועשו".¹ יותר ויותר גברה ההכרה בקרב החכמים, ששליטה פוליטית מסכנת את תרבות התורה, ואין ליישב בין שתיהן אלא באחרית הימים (אוטופיה).

תופעה דומה התרחשה בתקופה הציונית כאשר הסוציאליזם האוטופיסטי במנהיגות דוד בן-גוריון הסתאב לאחר הכרזת העצמאות והקמתה של מדינת ישראל. נשכחה האידיאולוגיה, וערכים של צדק ושוויון פינו את מקומם לכוחנות, להפליה ולשחיתות שאותן אִמצו שאר המפלגות, הארגונים, המוסדות והמפעלים על-מנת לשרוד. הדבר בא לידי ביטוי כאשר נחשף קיום חשבון בנק בארצות הברית של ראש הממשלה יצחק רבין, בניגוד לחוק הפיקוח על מטבע זר, והיועץ המשפטי לממשלה נמנע מלהגיש נגדו כתב אישום בתנאי שיתפטר. למרות זאת בחרו בו יורשי בן-גוריון להנהיג אותם ולהיות מטעמם ראש ממשלה ועד היום הוא משמש להם סמל ללכת לאורו. זאת אחת הסיבות לקריסת כוחם הפוליטי והפיכתם לסיעה זעירה חסרת כל השפעה. בעצם ימינו אלה יורשיו של רבין צועקים חמס על שמנהיג ש"ס, אריה דרעי, הולך באותו עניין, עם כל ההבדלים, בדרכו של רבין. זהות מלאה אחת יש בין דרעי לרבין: שניהם עשו לביתם על חשבון הציבור ובניגוד לחוק; ולעניות דעתי, עבירתו של רבין חמורה יותר וגם לא נחשפה במלואה. את התופעה הזאת ביטא ראש הממשלה אריאל שרון בבואו להסביר מדוע הגה את תוכנית ההינתקות, לאחר שתמך במשך שנים ביישוב שטחי יהודה שומרון וחבל עזה, בציטטה מתוך השיר "לקחת את ידי בידך", שכתב הפזמונאי יעקב רוטבליט: "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן". על כך השיבו מבקריו של שרון: "מידת ההינתקות כמידת השחיתות". הפילוסוף היוָני אפלטון התלבט גם הוא בימי קדם באותה שאלה, והציע פתרון בספרו הקלאסי "המדינה": שְליטה של מלך פילוסוף, שישלוט במדינה על-פי אידאת האידאות, היא אידאת הטוב. אולי משה רבנו היה כזה, אולי פרידריך השני (הגדול) מלך פרוסיה במאה ה-18, אולי וינסטון צ'רצי'ל במלחמת העולם השנייה. כפתרון כללי מדובר באוטופיה, וחכמי תורה יהודיים לא סמכו עליו אחרי חורבן בית ראשון ועוד פחות אחרי חורבן בית שני. הרצון להחזיר את הגלגל לאחור, לשוב לריבונות עברית מלאה בארץ ישראל, לבלום את ההיטמעוּת בגלובליזם הרומי, ולהימנע מהעלאת קורבנות לאלילים ולקיסרים², הניע מרידות משיחיות נגד רומא, שסיכוייהן להצלחה היו אפסיים לאור יחסי הכוחות. רק התערבות אלוהית-נִסית יכלה להעניק ניצחון למורדים. נסים לא התחוללו. המרידות גרמו לחורבן בית שני, להשמדת יהודים רבים ולהגליות. מצד שני, קבלת הדין עלולה הייתה לגרום להיטמעות היהדות בתרבות ההלניסטית-רומית והפיכת בית המקדש לאתר פולחן רומי – שהוא בעיני החכמים, גרוע מחורבן.

האכזבה מן הריבונות העברית הניעה מהפכה רבנית, שהייתה כאמור כבר גלומה בנבואת שמואל: קיום תורת משה ללא ריבונות עברית. דוגמה חיה לקיום חברה תורנית בגלות, ללא ריבונות, היו הקהילות היהודיות בבבל, בשלטון בבלי ובשלטון פרסי, ובייחוד קהילת העיר נהרדעא (סמוך לבגדד) מימי גלות יהויכין, עוד לפני חורבן בית ראשון (597 לפנה"ס). בעיר נבנה בית הכנסת "שף ויתיב" (שנעקר וישב). בתלמוד נאמר בשמו של רבי שמעון בר יוחאי "גלו לבבל – שכינה עמהן"³. לפי היהדות הרבנית, העבריוּת תחזור לעם ישראל באחרית הימים עם בוא המשיח, על-פי נבואות ישעיהו⁴ ואחרים. אז אלוהים ימשח את המשיח לתפקידו. המשיח יהיה גם בעל יכולת פוליטית גבוהה מאוד, אך גם נאמן לתורת משה. איש מעֲלָה שכזה יבטל את הסתירה ההיסטורית שבין פוליטיקה ושְלִיטָה לבין חוקת התורה. לפי מרטין בובר, "האמונה המשיחית של ישראל, היא, לפי עיקר תוכנה, התכוונות אל קיום היחס בין אלוהים לעולם בשלטון-מלכות שלם של אלוהים".⁵ אז יבשילו התנאים לחזור לריבונות. החלה הגלות בת אלפיים השנה, שבה יצרו מורי ההלכה את התורה שבעל-פה - וממשיכים ליצור אותה - ושעל-פיה חיו המוני בית ישראל עד התפתחות הלאומיות המודרנית באירופה, עד שנקראה הכתובת על הקיר של השואה, ועד ראשית הציונות. ועם זאת, בגלל הרצון הטבעי לקיים ריבונות, המונע על-ידי עקרון השרידות, הופיעו נביאים מן השלב הראשון של יצירת הגלותיות, ולא מעטים נהרו אחריהם. גאולה הם לא חוללו ובכך חיזקו את כוחה של הגלותיות ואת ההתרחקות מן הריבונות. בעמדה זאת נוקטים היום נטורי קרתא המתנגדים בחריפות לקיומה של מדינת ישראל ולציונות. הם מאמינים שקיומה של מדינה יהודית טרם בוא המשיח אינו לגיטימי ורואים בהקמת המדינה ובקיומה "התגרות באומות" הגורמת לשפיכות דמים במלחמות ובפיגועים. תפיסה קרובה אך פחות קיצונית מאפיינת את כל העדה החרדית בישראל, שכוחה הפוליטי עולה בגלל מאפייניו הכוחניים והמושחתים של השלטון בישראל, שמהפכת התקשורת הנוכחית חושפת אותם לציבור הרחב יותר ויותר. _____________________________ בשבוע הבא: המהפכה של ישו, פאולוס ורבן יוחנן בן זכאי; מדוע ביקש בן זכאי מאספסיאנוס את העיר יבנה ולא את הבירה ועיקר הקודש ירושלים? היהודים לא חקרו את הווית הצבא והמלחמה; היהודים מתכוננים לימי המשיח

1. יחיעם סורק, "גיור כפוי תוצרת בית חשמונאי", אתר ידען, 12 באוגוסט 2006. 2. קליגולה, קיסר רומי, לדוגמה הורה להציב את פסלו בבית המקדש בירושלים כעונש על שיהודים ביבנה הרסו מזבח לפולחן הקיסר ביבנה. 3. תלמוד בבלי, מסכת מגילה, כט, א. 4. ישעיהו, פרק י"א, א-ח. 5. מרטין בובר, "מלכות שמים", מוסד ביאליק, הדפסה שניה, 2000, עמ' 8.