למרות תגובתו השלילית של נורדאו, עודדו החקירות בצפון אפריקה את ז'בוטינסקי להמשיך במיזם האוגדה העברית שתלחם לצד הבריטים במלחמת העולם הראשונה. בדרכו למצרים לבדוק האם התושבים שם יתקוממו נגד החסות הבריטית על ארצם, לאחר כניסת טורקיה למלחמה, הוא כתב לחבר הוועד הפועל של הקונגרס הציוני, ד"ר יחיאל צ'לנוב: "אם קיבלת בשטוקהולם את מכתבי בעניין דיביזיה יהודית, שמלכתחילה נשלח אל רוזוב, כתוב נא לי מה דעתך, גם אם העניין אינו נראה לך רציני".¹ ז'בוטינסקי לא שיער שצ'לנוב יהיה גדול יריבי רעיון הדיביזיה היהודית, ויוביל להחרמתו של ז'בוטינסקי האיש, אף בקרב הציונים ברוסיה. אחרי שבועיים הוא כתב שוב לצ'לנוב: "משיחות שקיימתי כאן במצרים עם בני אומות שונות, עולה, כי הכל בטוחים שעם חלוקתה של טורקיה תיפול ארץ ישראל בחלקה של אנגליה. באשר לי, אינני בטוח בכך. חוששני כי יש אמת בשמועות, שבשנת 1912 הושג בלונדון הסכם בין פואנקרה² לבין האנגלים, שלפיו יימסרו ארץ ישראל וסוריה לשליטתה של צרפת. במרוקו, באלג'יריה ובתוניסיה, עמדתי מקרוב על שיטת המִנהל הצרפתי, והגעתי למסקנה, כי הצרפתים טובים פי מאה מן הטורקים, אבל הם גרועים לאין ערוך מן האנגלים. סבורני כי מסקנה זו ברורה מראש לכל אחד, ולא היה צורך לנסוע למרחקים כדי להיווכח בה. כל זאת כתבתי לך מנאפולי, אבל כדאי לחזור על כך, שכן לא כל המכתבים מגיעים ליעדם. שם גם כתבתי לך, כי לדעתי לפנינו משימה כפולה: "1. להכין שורה של ספרים בשפות שונות על תוצאות התיישבותנו בארץ ישראל. "2. לגרות את תאבונו של הציבור האנגלי לארץ ישראל. באשר למשימה השנייה, דומני, כי אפשר לעשות דבר מה גם במצרים. סבורני, כי אפילו בעזרת האנשים והאמצעים המצויים כאן, יהיה קל מאוד להחדיר את הנושא הזה לתודעתו של הציבור הלא ערבי, תוך חודשים אחדים. אני גם משער, כי בגלל מצבה הגאוגרפי של מצרים, תהיה חשיבות מסוימת להלֹך הרוח הזה. אך מובן מאליו, כי בפעולה זו אפשר להתחיל רק בהסכמת הוועד הפועל הציוני המצומצם, או המוסד אשר ימלא את מקומו... "אנו יושבים אפוא כאן, שתי פסיעות מארץ ישראל, באפס מעשה ובשילוב ידיים (הדאגות להזנת הפליטים אינן נוגעות לעניין זה). ובינתיים מצרים היא כר לפעולה. אם רק נדע שידידינו בלונדון אינם יושבים בחיבוק ידיים, תהיה לנו נחמה גדולה. עליך להשיב לי, ובמפורט. אשאר עוד פחות מחודש ימים במצרים... אינני יודע על המשך דרכי בעתיד. זה תלוי במערכת רוסקייה ויידומוסטי.³ אך מובן מאליו, שאוכל להשפיע על כך במקצת – אם רק אדע לשם מה. אבקש תשובות לשאלות דלהלן: "1) מה הוחלט בשטוקהולם? "2) היכן מקום מושבו של הוועד הפועל הציוני המצומצם, או של המוסד הממלא את מקומו? "3) מהי תוכנית הפעולה של מוסד זה בעתיד הקרוב? "4) האם רצוי לעשות דבר מה במצרים, ואם כן – באיזה כיוון, לטובת אנגליה או לטובת ארצות הברית? "לנקודה אחרונה זו אוסיף עוד עניין, שפסחתי עליו לעיל. אף אחד, מלבד הפליטים, איננו מוסמך לייצג את היישוב כלפי חוץ. הכל סבורים, שהפליטים מבטאים בדיוק מה שאין תושבי יפו מעיזים לומר. לכן, אם ברצונכם לערוך הפגנה מרשימה, נצלו את שעת הכושר, כל עוד הם במצרים. רובם יתפזרו בעוד חודש או חודש וחצי".⁴

למרות שכתב שפעולה תעמולתית באנגליה ניתן להתחיל "רק בהסכמת הוועד הפועל הציוני המצומצם או המוסד אשר ימלא את מקומו", הוא פעל במצרים בנושא הרבה יותר שנוי במחלוקת: הקמת גדוד יהודי במסגרת הצבא הבריטי. זאת הייתה הדילמה המהפכנית שלו, לא רק במקרה זה, אלא כל חייו: הוא הניח כי לאחר שיקבע עובדות, הכל ייווכחו שהוא צדק ויאשרו בדיעבד את מהלכיו. לא עבר זמן רב והסתבר לו שבהנחתו גילה תמימות: אכן הקמת הגדוד במצרים, ואחריו הגדוד בלונדון, הועילו מאוד לתנועה הציונית ולעם היהודי, אך פעולתו ללא אישור, ובניגוד לדעותיהם של כל ראשי ההסתדרות הציונית באותו זמן, גרמה לעוינות כלפיו שרדפה אותו עד יום מותו. מצד שני, הקמת הגדודים ללא אישור הייתה חלק מהותי מתפיסתו המהפכנית, שבאָפיה המהפכני מנוגדת לעמדותיהם של אנשי הממסד. הוא מתויָג על ידם כאִיום עליהם, והם מתויָגים על ידו כאיום על העם שאותו הם אמורים להנהיג, ושבפועל הם דווקא מסכנים אותו, בהנהגתם הלקויה. ___________________________ בשבוע הבא: ז'בוטינסקי ופליטים מארץ ישראל הגיעו לאלכסנדריה, אחד מהם היה יוסף טרומפלדור; ז'בוטינסקי יזם גיוס מגורשים לצבא הבריטי וניסה לשכנע את הפיקוד הבריטי לכבוש את ארץ ישראל; ניסיון כושל של הטורקים להשתלט על תעלת סואץ; החלטה לייסד גדוד עברי; דיונים בין המגורשים על הקמת גדוד עברי; דיונים עם השלטונות הבריטיים בקהיר; דיונים בין חברי המשלחת היהודית האם לקבל את ההצעה הבריטית להקים גדוד נהגי פרדות; ז'בוטינסקי נוסע לאיטליה להיפגש עם פנחס רוטנברג.

1. איגרת מז'בוטינסקי לצ'לנוב, שם. 2. רמון פואנקרה. מדינאי צרפתי, נשיא וראש ממשלה שלוש פעמים. בינואר 1912 נתמנה לראש ממשלה ולשר החוץ. באותה שנה קִיים שיחות מדיניות בלונדון שבהן נדונה כנראה תביעת צרפת להכיר באינטרסים שלה בסוריה ובלבנון. בנאומו בסנאט הצרפתי ב-21 בדצמבר 1912 הכריז שלצרפת אינטרסים מסורתיים בלבנון ובסוריה. 3. העיתון שעבורו עבד ז'בוטינסקי ככתב צבאי. 4. ארכיון ז'בוטינסקי, איגרת זאב ז'בוטינסקי אל יחיאל צ'לנוב, 1 בינואר 1915, מס' 2589, תיק א 1 2 /5.