ז'בוטינסקי ורוטנברג נפגשו ברומא עם מדינאים ואנשי ממשל בעניין תוכניתם להקים גדוד עברי בצבא האיטלקי. בדרך כלל קיבלו תשובות מתחמקות. רק סגן שר המושבות גאיטאנו מוסקה והמנהיג הסוציאליסטי ליאונידה ביסולאטי גילו אהדה לתוכניתם אבל טענו שרק אם תצטרף איטליה למלחמה אפשר יהיה לדון בתוכנית באופן מעשי.
3 תשובה דומה הם קיבלו מן הדיפלומט הבולגרי דימיטרי ריזוב שייצג את ארצו בגרמניה איטליה ונורבגיה ועסק בשליחויות דיפלומטיות סודיות.
4 אחרי שקיים דיאלוגים ביטחוניים עם טרומפלדור ועם רוטנברג, סיכם ז'בוטינסקי ב-25 במאי 1915 את תובנותיו מתשעת חודשי המלחמה הראשונים, במכתב לויקטור יעקובסון
5 שניהל את משרד ההסתדרות הציונית בקופנהגן:
"הייתי רוצה שתבין היטב את משמעותה של תוכניתי. נראה לי שעתה, לאחר הצטרפותה של איטליה למלחמה, גם הגרמנים לא יטילו ספק בחלוקתה הצפויה של טורקיה. אם גם עמי בלקן ישתתפו במלחמה, תהיה חלוקתה של טורקיה ודאית מבחינה הגיונית. על כן סבורני, שגם בעיני המתנגדים לא תיראה הצעתי כה פראית כפי שנראתה בעיניהם ממבט ראשון. ואם אכן הבלקן יצטרף סבורני שרבים מן המתנגדים יתרככו. העיקר שכוונותיי יובנו כראוי.
"בעיתונים שונים ועל-פי שמועות שנפוצו פירשו את הצעתי בצורה מוטעית: צבא יהודי לשם כיבוש עצמאי של ארץ ישראל וכו'. אלה דברי הבל. זו כוונתי: כאשר ביום מן הימים תתכנס ועידת שלום, תעלה בין השאר על סדר יומה שאלת חלוקתה של טורקיה (על כך אני מבסס כל הזמן את תוכניתי). באותה שעה יהיו חבליה של טורקיה שיועדו לחלוקה, לרבות ארץ-ישראל, כבושים. יש להניח שבשביל ארץ ישראל יספיק כוח של עשרים אלף חיילים. (אינני מתכוון לכוח כיבוש, אלא לחיל מצב שיחנה בארץ בשעת המשא-ומתן לשלום). מטרתי היא כי באותה שעה תימצא בארץ יחידה צבאית יהודית בעלת ממדים סבירים שתמנה שליש או מחצית מכל חיל המצב.
"איזה ערך יוכל להיות לכך בעת המשא-ומתן לשלום? זה יהיה נימוק שיפעל לטובתנו. כוחו של 'נימוק' זה הוא פסיכולוגי, ועל כן לא ניתן להוכיח או לצפות מראש את מידת השפעתו. את חשיבותם של העניינים הללו אפשר להעריך על-פי הרגש בלבד, ואם שני בני אדם כה שונים ברגשותיהם עד שבעיני האחד העניין חשוב ובעיני השני הוא חסר כל ערך, אזי אין כל טעם שהם יתווכחו ביניהם, ויש רק מוצא אחד – להיפרד. אני משוכנע לגמרי שמכל הנימוקים בעד מדינת היהודים נימוק זה – בהתאם לנסיבות שישררו באותה שעה – יהיה המשכנע ביותר. אם יתבססו על נימוק זה, יעלה גם משקלם של הנימוקים האחרים: התיישבותנו, 'צרת היהודים', האידיאליזם בן האלפיים וכו'. בלי שמנת זו לא יתנו את הדעת לכל הנימוקים הללו בשל ההמולה שתיווצר באותה שעה. דעה זו נתגבשה אצלי בשעת המסע שערכתי...".
6 ממכתב זה ניכר כי ז'בוטינסקי הבין היטב את העיקרון היסודי שניסח פילוסוף המלחמה הפרוסי קרל פון קלאוזביץ,
7 שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. וז'בוטינסקי הוסיף שהמדיניות היא המשך המלחמה באמצעים אחרים ולכן צריך לנהל כך את המלחמה שאחריה המדיניות תשיג את מטרותיה.