אוניברסיטאות ומכוני מחקר לא השקיעו בלימוד המלחמות והצבאות משאבים דומים לאלה שהשקיעו בחקר נושאים אחרים, רובם פחות נוגעים לשרידות המין האנושי. וכשהם בכלל עוסקים בנושא, הם עוסקים בשיתוף פעולה עם מערכות הביטחון ומקדמים מיתוסים צבאיים ומרחיקים בכך עוד יותר את הבנת הוויית הצבא והמלחמה. הסיבה לכך היא שרבים מראשי האוניברסיטאות והמכונים היו בעצמם קצינים בכירים ואין הם רוצים לירוק כביכול לבאר שממנה שתו וממשיכים לשתות. הם גם רוצים ליהנות מכספים של צה"ל עבור פעילות משותפת להסתרת האמת. מדובר בבגידה של אנשי-הרוח ביומרה לספק ביטוי אינטלקטואלי-ביקורתי לבעיות המעסיקות את בני האדם. מחדל זה רצוי למערכות הפוליטיות והצבאיות, המשתמשות בהישגי המדע והטכנולוגיה לקידום עצמן וגם להתאבדות בלתי-מודעת של המערכות אותן הם מנהלים. הפוליטיקאים והמפקדים משתמשים בפרופסורים כבזרוע או כמכשיר להשיג את מטרותיהם. כך הם בייתו וקִרְנפו אותם, בעשור השני של המאה העשרים ואחת, ומאיימים על עצם שרידותם של הצבאות והמלחמות, שבהם מגולמת תמציתה של האיוולת האנושית כאחת מתוצאות הציביליזציה המיתולוגית, ואחת מתוצאות הרצון האנושי להאמין במיתוסים, והא בהא תליא. דוגמה לכך היא המלחמה המתמשכת כבר למעלה משנה וחצי בין רוסיה לאוקראינה שבה עשו מפקדי שני הצבאות את כל השגיאות האפשריות. הדתות המסורתיות, לרבות הדת היהודית, מיוסדות על אמונה בתודעה גבוהה שבה משולבים כוח ותבונה מושלמים. "מות האלוהים" כלשונו של הפילוסוף הגרמני בן המאה התשע-עשרה, פרידריך ניטשה, שהוא למעשה "מות" האמונה באלוהים, הוליד את האמונה בלאומיות ובמדינה שהזרוע האלימה שלהם היא מערכת הביטחון ובעיקר הצבא. כך התחזקה מאוד דת הצבא שמאז שחר ההיסטוריה היה לה מעמד נעלה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ביהדות שבה אחד מכינויי אלוהים הוא "ה' צבאות".¹ גסיסתה של הלאומיות בקרב הציבור החילוני פרוגרסיבי בישראל הותירה את "דת הצבא" כישות אמונית מובילה.

המיתוס הצבאי הוא אמונה בכוח שנוצר בתוך המערכת הפוליטית כזרוע אלימה שלה, והוא מאפשר את קיומה ואת שרידותה. תופעה זאת באה לידי ביטוי בימינו אלה בזעזוע שנוצר בשיח הישראלי כאשר טייסי מילואים ואנשי יחידות מיוחדות כסיירת מטכ"ל הצהירו על סרבנות לשרת במסגרת מילואים בגלל "ההפיכה המשפטית" שהובילה הממשלה הנוכחית. מדובר באמונה בגולם הקם על יוצרו. האדם הוא האלוהים כי הוא מאמין בפרי יצירתו. כך הפך הכוח הצבאי מאמצעי לאבטחת שרידות למושא של אמונה. דוגמא: במנשר שפרסמו מיליטריסטים יפנים ב-1934 ששמו "תיאוריה בסיסית של ההגנה הלאומית והצעות לחיזוקה", כתוב: "המלחמה היא אב היצירה ואם התרבות". מכאן שלא הפילוסופיה והמדע אלא הצבא הוא המתחרה העיקרי של הדת המסורתית; האמונה בצבא היא המאפיין הפרימיטיבי והנפוץ ביותר של החילוניות. האמונה היהודית המסורתית והאמונה בצבא התמזגו לאמונה אחת במיתוס היסודי של עם ישראל ושל הדת היהודית: סיפור יציאת מצרים, הכרעת צבא האימפריה המצרית ומתן תורה. התהליך המיתולוגי של התגבשות העברים במצרים לעם ישראל במחצית האלף השני לפני הספירה הסתיים במאבק של העברים לשחרור לאומי באמצעות לוחמת טרור: רצח האיש המצרי על-ידי משה ועשר המכות בהנהגת משה. לוחמת הטרור התישה את המצרים, ופרעה² נענה לדרישה לבצע טרנספר של העברים לפרובינציית כנען שבצפון האימפריה המצרית.³

תנאים הכרחיים להצלחת בני ישראל היו לוחמת הטרור ואסטרטגיה סבלנית ונבונה. מי שמנהל מאבק כזה איננו מתעלם מהיבטים מדיניים ולאומיים ואינו מסתפק בלוחמת טרור. משה העניק למאבק למען שינוי הסטטוס של בני עמו אסטרטגיה מרחיקת-ראות שנכללו בה אלימות, אמצעים מדיניים והסכמה לאומית. הוא היה מדינאי מרחיק-ראות ובעל כריזמה שלא נגרר אחרי ההמון אלא העלה את רמתו; אביר שרידותי שקיבל על עצמו את האחריות לקיום צאן מרעיתו; אינטלקטואל סקרן וביקורתי. את הוויית הצבא והמלחמה הוא למד בבית פרעה⁴ שהיה המכללה לביטחון לאומי של האימפריה המצרית, והבין את מה שלמד יותר ממוריו המצרים. לכן היה יכול להפוך את ציבור העבדים⁵ בעלי המוצא האתני המשותף לעם עצמאי וריבוני שהשפיע רבות על ההיסטוריה האנושית. לפי ספר שמות, פרעה חזר בו מהסכמתו להכיר בזכויות הלאומיות הלגיטימיות של העברים, גייס את צבאו האימפריאלי ורדף אחרי כוח העבודה הזול כדי להחזירו למצרים לבנות את הפירמידות, הניצבות שם עד היום. אז התחוללה המלחמה הראשונה של עם ישראל, בה זכו העברים להכרעה בשדה הקרב ולעצמאות לאומית מול מעצמת-על. כשתקף הצבא המצרי את העברים הם היו עם הגב אל ים סוף.⁶ המפקד המצרי התאמץ לתמרן את העברים למלכודת ואל שטח השמדה שהרי לא הייתה להם אופציה להתמודד עם הצבא המצרי בשדה הקרב, וים סוף נראה אז כמחסום בלתי עביר. העברים עמדו בפני ברירה, להיכנע ולוותר על עצמאותם או למות בכבוד בשדה הקרב. אבל העברים גברו על המצרים וסוד הניצחון המפתיע הזה היה צליחת הסער שביצעו בהצלחה וכישלון המצרים בצליחת מכשול המים. במאה השלוש-עשרה לפני הספירה התקבלה צליחת סער⁷ כמעשה ניסים, הוכחה לחסות שפרש אלוהים, בורא העולם על העברים. הייתה זאת ההתגלות האלוהית הראשונה לעיני כל עם ישראל כהכנה למתן תורה במעמד הר סיני. דת הצבא קיבלה הוכחה אמפירית. ____________________________ בשבוע הבא: צליחות סער בהיסטוריה, מצליחת בני ישראל את ים סוף ביציאת מצרים, עד צליחת הצבא המצרי את תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים; עליונות התרבות הצבאית הגרמנית; נחיתות התרבות הצבאית הישראלית כתוצאה מהֶעדר טריטוריה וצבא ליהודים באלפיים שנות הגלות; בריחת בכירי צה"ל מאחריות אחרי מלחמת יום הכיפורים; יתרון במלחמות של צבאות מאורגנים וחמושים כהלכה; דמוקרטיה מיתולוגית בישראל; משה רבנו כגאון צבאי.

1. יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. (תהילים מ"ו, ח'). 2. מדובר ברעמסס השני ו/או מרנפתח, שמלכו במצרים במאה השלוש-עשרה לפני הספירה. לפי ספר שמות היו בימי משה שני מלכים במצרים. אחרי שהראשון מת חזר משה ממדיין למצרים. 3. העצמאות המוגבלת של העברים בארץ כנען הייתה לעצמאות מלאה בגלל האנרכיה והשפל הכלכלי במצרים אחרי מות מרנפתח. 4. הסיפור על בת פרעה שמשתה את משה התינוק מן היאור נועד לספק לקוראים הסבר להשכלה הצבאית הרחבה של משה. בספרו "משה האיש ודת הייחוד" טען זיגמונד פרויד, שבתקופת הגיבוש הלאומי בין יציאת מצרים לכיבוש ארץ כנען היו שתי דמויות של משה: המצרי הנאור והמשכיל שהנחיל את רעיונותיו המתקדמים לעם המתגבש והעברי, ונציג אל המדבר "ה' צבאות", לוחם, נוקם ונוטר. 5. עבדים, משמע עובדים, תושבים ממדרגה שניה, שאין להם זכות לשאת נשק ולקחת חלק במערכת הביטחון, כמו העובדים הזרים בישראל היום. 6. אחד האגמים או אחת הביצות שנכרתה בה תעלת סואץ אחרי אלפי שנים. 7. צליחה מהירה תחת ברד חיצים בלי לאבד זמן בבניית גשר.