כבר ב-1968, חמש שנים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, חשף ענף מודיעין-שטח באמ"ן שצבא מצרים נערך לצליחת תעלת סואץ על-ידי ביסוס דפנות התעלה באבן טבעית, הקמת מסד קיר התמך של התעלה הבנוי מקוביות בטון והכשרת פני הקרקע לירידה למים. אמ"ן בפיקוד האלוף אהרון יריב לא התייחס למידע ברצינות, בגלל קונספציה שהצבא המצרי הפרימיטיבי לא יהיה מסוגל לצלוח בכוחות גדולים את תעלת סואץ וכוחות קטנים שיצלחו יושמדו.¹ לאחר מלחמת ההתשה שהסתיימה ב-7 באוגוסט 1970, ענף השטח באמ"ן נחתך לחצי ומומחים רבים בעלי ניסיון רב לא חתמו קבע והשתחררו מצה"ל "לעשות לביתם" שהרי לפי הערכת אמ"ן "מלחמה לא צפויה בעתיד הנראה לעין". ראשי חטיבת המחקר זלזלו במשימה של מחקר מטרות אסטרטגיות לתקיפה בשטח אויב ולדיונים בנושא זה שלחו בעלי תפקידים זוטרים גם בידע וגם בדרגה. לכך היו השלכות קשות במלחמת יום הכיפורים.² ראש אמ"ן, האלוף שלמה גזית, שהחליף את ראש אמ"ן המודח במלחמת יום הכיפורים, האלוף אלי זעירא, פקד לאחר מינויו לתפקיד לא לתחקר את כישלונות אמ"ן במלחמה, מעֵבר למחדל הידוע על אי-ההתרעה למלחמה שאותו בדקה בשטחיות "ועדת אגרנט". לפי סגן-אלוף בדימוס אלי דקל, היו מחדלים נוספים שלא נחקרו ולקחיהם לא הופקו והם חזרו על עצמם במלחמות הבאות,³ לרבות ב-7 באוקטובר 2023. למרות התנהגות אנטי-אינטלקטואלית זאת, מילא גזית אחרי שהשתחרר תפקידים בכירים באקדמיה, במוסדות מחקר ובמוסדות תרבותיים. הדבר מבסס את טיעוני רב השנים על תרבות ביטחון אנטי-אינטלקטואלית בישראל.

ב-16 באפריל 1972 העביר ראש אמ"ן, האלוף אהרון יריב, לשר הביטחון, לרמטכ"ל, לראש מחלקת המבצעים באג"ם ולפיקוד דרום את תוכנית ההתקפה המצרית על התעלה. במסמך נכללו ארבעים עמודים בתוספת מפות שסיפקו את הנתונים הבאים: א. יעדי ההתקפה; ב. היערכותן של שבע הדיביזיות המצריות במרחב התעלה; ג. אזורי הצליחה של כל אחת מחמש דיביזיות החי"ר הקדמיות; ד. היכן יונחו עשרת הגשרים על תעלת סואץ.

יעדים:

חציית התעלה לכל אורכה על-ידי כל חמש הדיביזיות, כאשר כל דיביזיה חייבת לחדור לעומק של שלושה עד חמישה קילומטרים ולהתארגן להגנה. לאחר ההתבססות תחצינה דיביזיות השריון את התעלה ותתקדמנה מזרחה, כאשר היעדים הם מעברי ההרים במיתלה ובג׳ידי, וכביש החוף בכיוון לטסה. שלב זה לא יתחיל אלא לאחר העברת סוללות טילי קרקע-אויר לגדה המזרחית של התעלה, על-מנת לספק הגנה אווירית לדיביזיות השריון.

היערכות:

כל אחת מחמש דיביזיות החי"ר תֵיערך לחציית התעלה בגזרתה הקבועה והמוכרת לה.

אזורי צליחה:

אזורי הצליחה יתפרסו לאורך כל הגזרות הדיביזיוניות, כאשר החציות הראשונות תתבצענה בשטחים הרחבים הריקים שבין המוצבים הישראלים.

גשרים:

מקומם של הגשרים צוין במדויק על-גבי המפות שצורפו לחוברת, כאשר כל דיביזיה קיבלה שני גשרים.

אלי זעירא כתב בספרו: "במשך הימים הראשונים של ההתקפה המצרית במלחמת יום הכיפורים, הייתה תוכנית התקפה זו מונחת לפנַי, כאשר אני משווה אותה עם הביצוע המצרי בשטח. הכל התנהל לפי התוכנית שהייתה בידי צה"ל כבר מה-16 באפריל 1972 למעט חטיבה אחת, שמקום הצליחה שלה שונה בכמה קילומטרים... השאלה האמיתית, המכאיבה, שטרם נדונה בגלוי וטרם ניתנה לה תשובה היא זאת: האם היה סיכוי הצלחה כלשהו לתוכנית ההגנה הקשיחה על קו המים, ביחסי הכוחות שתוכננו על-ידי המטכ"ל?". אלי זעירא מונה לראש אמ"ן בספטמבר 1972, אחרי שסיים את תפקידו כנספח צה"ל בארצות-הברית. במשך כל הקריירה שלו הוא נחשב לקצין אינטליגנטי מאוד. בתחילת שנות השִשים הוא היה מפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. אז מינה אותי סגנו, רפאל איתן, להיסטוריון של הצנחנים ומאז הכרתי היטב את זעירא ואני יכול להעיד שהוא אכן אינטליגנטי. לפי סגן הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים, ישראל טל, אם לא הייתה פורצת המלחמה, זעירא היה מועמד רציני לתפקיד הרמטכ"ל אחרי סיום הכהונה של דוד אלעזר ואחרי טל עצמו. בהערכת מודיעין לשנת 1973 טען זעירא בתחילת אותה שנה, ש"למצרים אין אופציה צבאית עתה ובטווח הנראה לעין. הם מודעים לכך ולפיכך לא ייצאו למלחמה". הוא העריך כי "מצרים תהיה מוכנה למלחמה רק בשנים 1975–1976".⁴ מסתבר שזעירא לקח ברצינות את המידע הנ"ל שהשיג "המוסד" ושהוא קיבל בירושה מיריב. זעירא לא היה בודד בהערכתו זאת. הוא קיבל למעשה את הערכתם של אנשי אמ"ן-מחקר ששֵרתו עוד בימי אהרון יריב: ראש אמ"ן-מחקר, אל"מ (לימים תת-אלוף) אריה שלֵו; עוזרו הראשון של שלו, גדעון גרא, ועוזרו השני למודיעין מבצעי, אהרון לברן (לימים תת-אלוף). שלושת אלה היו קרויים הטריומווירט ואיש במדינה לא העז להתווכח עם הערכותיהם.⁵ בראיון ל"ידיעות אחרונות" הצדיק תת-אלוף (מיל׳) אהרון לברן את הערכותיו של זעירא (ואריה שלו) ב-1973: "מה שאלי זעירא מכנה ׳המידע׳, האפיל על אחרים, וזכה להתייחסות שכמוה לא קיבלו האחרים. ׳המידע׳ הציג לנו את ׳הקונספציה׳ שקבעה שמצרים תצא למלחמה רק אם יתמלאו תנאי-יסוד מסוימים. אמ"ן – ואחרים – אימצו קונספציה זו. זה חבל, וזה הביא לתוצאה טראגית, אבל לא הייתה שום אפשרות לנהוג אחרת, מבלי להיכנס לספקולציות שאין להן בסיס".⁶ ב-9 בינואר 1973 אמר ראש אמ"ן, אליהו זעירא, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת: "אשר לסאדאת, אינני מתרשם שהוא עומד לצאת למלחמה. לטובת סוריה, ודאי שלא". הערכת אמ"ן החצי-שנתית, שנחתמה ב-20 בינואר, העניקה סבירות גבוהה לאפשרות שהמצב הנוכחי יימשך ושהערבים לא יפתחו במלחמה. עוד צוין בה כי האפשרות שמצרים תחדש את הלחימה, ותנסה לבצע צליחה של התעלה וכיבוש חלק מסיני, "רחוקה עתה יותר מאי-פעם בעבר".⁷ ב-13 באפריל זימן שר הביטחון, משה דיין, דיון בלשכתו בהשתתפות הרמטכ"ל וקצינים בכירים. ראש אמ"ן התייחס למידע שזרם על ריכוז גדול של מטוסים ועל תכנונים אופרטיביים במצרים, והעריך כי כל הדברים האלה לא יביאו לייזום פעולות מלחמתיות. הוא דיבר בטון בוטח ואף אמר כי תהיה זו טעות לחשוב שהמצרים טיפשים כל-כך, ולכן יש להיזהר בכל הכרוך בפעילות ישראלית. כן ראה לנכון להזהיר את הדרג המדיני "שלא ליצור כלפי האמריקנים הרגשה שאנחנו ׳סופּר חרדים׳ ממלחמה... כי זו המגמה המצרית... ליצור אצל האמריקנים ואצלנו הרגשה שפה צריך לעשות משהו מיידי ׳כדי למנוע מלחמה׳". שר הביטחון ביקר קשה את הניתוח של זעירא. אחרי שעות אחדות שינה זעירא משהו מסגנונו ואמר בוועדת החוץ והביטחון: "אינני יכול לומר בביטחון שסאדאת לא יגיע למסקנה שכדאי לו לעשות מלחמה, אפילו ייכשל, וכל זאת כדי לעורר את העולם לטפל בבעיה... אבל אני רואה זאת בסבירות בהחלט נמוכה. אנו בודקים את המצב יום-יום ושעה-שעה ונראה איך העניינים מתפתחים. יש לנו הרגשה שמערכת המודיעין שלנו היא כזאת שמדינת ישראל לא תופתע משום התפתחות". ב-16 באפריל אמר זעירא בישיבת מטכ"ל: "עד היום, במה שקשור במלחמה, סאדאת היה די הגיוני". הרמטכ"ל דוד אלעזר אמר: "אני לא מניח שמותר להם לצאת מתוך הנחה שהם ישיגו הפתעה מרעישה ויתפסו אותנו בלתי-מוכנים ויוכלו מתוך הפתעה להשיג איזה שהוא השג".⁸

להלן אציג שני דיונים, "התייעצויות צבאיות-מדיניות", שהתקיימו ב"מטבח של גולדה" והתבטאויות אחדות ביניהן. המתכנסים היו אנשי הפיקוד העליון האמיתי של העם היושב בציון. תוכנם של דיונים אלה מבסס את התזה שלי על סיבות הֶעדר קונספציה ביטחונית בישראל: ב-18 באפריל 1973, כשהגיעו הידיעות שתיתכן מלחמה בקרוב (לפי ספרו של זעירא מדובר בהונאה מצרית), התכנסו בביתה של ראש הממשלה גולדה מאיר בירושלים: שר הביטחון, משה דיין; השר בלי תיק ויועץ-הסתרים של ראש הממשלה, ישראל גלילי; הרמטכ"ל, דוד אלעזר; ראש אמ"ן, אלי זעירא; ראש "המוסד", אלוף (מיל׳) צבי זמיר; השליש הצבאי של ראש הממשלה, תת-אלוף ישראל ליאור; המזכיר הצבאי של שר הביטחון, תת-אלוף י. רביב; השליש הצבאי שלו, סגן-אלוף א. בראון; וראש לשכת הרמטכ"ל, סגן-אלוף אבנר שלֵו. אלי זעירא העריך את סבירות המלחמה כ"פחות מחמישים אחוז ואולי עשרים אחוז", ואמר שיש לאויב שלוש דרכי-פעולה אפשריות (דפ"א): "א. פשיטות, ב. הפגזה, ג. התקפה גדולה. פשיטות והפגזות הם יכולים לבצע ללא התראה מוקדמת. כדי להכין התקפה גדולה יעשו דברים, ואנחנו נדע... אין היגיון שיפתחו במלחמה. בפועל הסבירות נמוכה. האמריקנים, יש (ביניהם) כאלה שישמחו שנכה את הערבים ויובסו בעלי-ברית של הרוסים, אבל בדרך-כלל (הם) לא מעוניינים במלחמה. הרוסים נגד, כי הם יפסידו מתבוסה מצרית. אסד, כמפקד חיל האויר הסורי, הוא מפוכח ונבון, ויודע שמבחינה אסטרטגית אין לו שום סיכוי". זעירא הניח שלא רק מנהיגי ישראל ומדינות ערב יודעים שצבאות ערב יובסו בכל מלחמה בעתיד הקרוב, אלא שגם מקבלי ההחלטות במעצמות-העל סבורים כך, ולכן לא תפרוץ מלחמה. הוא לא ביסס את הנחתו זו, ואף אחד מהמשתתפים בדיון לא ערער עליה. זאת הייתה "הקונספציה" האמיתית: בכל מלחמה שתפרוץ בעתיד הקרוב במזרח התיכון, יובסו הערבים בגלל עליונותו הבלתי-מעורערת של צה"ל, ובעיקר בגלל עליונותו המוחלטת של חיל האויר הישראלי. הייתה זו קונספציה מבצעית ולא מודיעינית באופיה. המשתתפים האחרים בדיון היו פחות בטוחים באי-סבירותה של המלחמה, אך לא ערערו על ההנחה הבסיסית של זעירא. זמיר העריך: תהיה הסכמה בין מדינות ערב על מתקפה מתואמת, תיתכן מלחמה ואולי גם ירדן תשתתף בה. אלעזר אמר: "יש להביא בחשבון התקפה, ואז אנחנו נכה אותם" (הקונספציה). גולדה מאיר, שנושאים צבאיים לא היו בתחומי הבנתה, שאלה אם מטוסים ערביים מסוגלים להפציץ יישובים אזרחיים ולהגיע לתל אביב, ואלעזר ענה לה: "מטוס או שניים יכולים להסתנן". זעירא התפאר: "טייסים שיגיעו אלינו יכולים לכתוב צוואה". דיין העריך: "טייסים יקבלו בעד שתי גיחות וילה ואפשרות להתחתן, טייסים מדרום אמריקה, ויש גם צפון-קוריאנים, אם יחדרו, יטילו פצצה או שתיים על תל אביב". "המקלטים מלאים רהיטים", אמרה גולדה מאיר. "חוששים שניקוי מקלטים יזרה בהלה בציבור, ואם תתפרסם (ידיעה זו) בעולם, (היא) תציג את ישראל כמתכננת מלחמה". אנשי הפיקוד העליון הסכימו שעל ישראל להתכונן למלחמה ולנקות את המקלטים, אך לא מיד. הם החליטו לא לדווח על אפשרות המלחמה לחברי הממשלה האחרים ולחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. גלילי אמר: "ברל (כצנלסון) היה מתכונן לפני נאום מה לומר, וזעירא, בישיבת הממשלה האחרונה, התכונן מה לא לומר". גולדה מאיר: "אני נתתי לו הנחיות כאלה. (לעומת זאת) יש לספק לממשלה פרטים, אחרת לשם מה נחוצה ממשלה?". משה דיין: "כדאי לקיים דיון בשאלה זו (לשם מה נחוצה ממשלה)". גולדה מאיר: "במקרים כאלה מפסיקים את הרומנים בהמשכים". המשתתפים בדיון הזכירו ששליט לוב, מועמר קדאפי, המנסה להשיג נשק גרעיני, הבטיח שישלם הרבה כסף בעד היכולת לייצר פצצות גרעיניות, אבל גם ציינו שהוא מתנגד למלחמה מיד. "הוא בעד התכוננות לטווח הארוך, לשם חיסול ישראל. לו היו מקבלים את דעתו, סאדאת ואסד היו מצמצמים את צבאותיהם, ולא מחזיקים אותם באופן קבוע בהֶקף כה גדול". דיין: "החזקת צבאות כה גדולים ורכישת הנשק מוכרחות להתגלגל למלחמה בשלב זה או אחר".⁹

כמו לפני מלחמת יום הכיפורים כך גם לפני הטבח בעוטף עזה, לפני מבצע "חַרְבות ברזל" ולפני מלחמת ההתשה הארוכה מול החיזבאללה, היה לאמ"ן מידע מפורט על התעצמות האויב ועל כוונותיו, ומידע זה הועבר למקבלי ההחלטות הבכירים ביותר בדרג הצבאי ובדרג האזרחי. אך ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי לא קראו, ואם קראו לא הבינו מה שאמר דיין חמישים שנה לפני כן: "החזקת צבאות כה גדולים ורכישת הנשק מוכרחות להתגלגל למלחמה בשלב זה או אחר". אך אם דיין עצמו הבין זאת, מדוע הגענו למלחמת יום הכיפורים? על כך כתבתי בהרחבה במסה שלי "השערת הקונספירציה" שהתפרסמה בספר "ניצחון בסבירות נמוכה". מכאן שאולי נתניהו וגלנט כן קראו והבינו וגם הם תכננו קונספירציה, וכמו במלחמת יום הכיפורים, תכננו פיגוע קטן והתפתח פיגוע איום. מכאן מסתבר שאנשי הפיקוד שלנו גם ב-1973 וגם ב-2023 הגזימו ביכולתו של צה"ל והמעיטו ביכולתו של האויב, ומכאן שלא הכירו לא את צה"ל ולא את החמאס, ועל כך בוכה הנביא כבר שבעים שנה. ___________________________ בשבוע הבא: המלך חוסיין הזהיר את גולדה מאיר מפני מלחמה; עימות בין סגן הרמטכ"ל לראש אמ"ן; ראש הממשלה גולדה מאיר איננה מבינה את המציאות; מרואן אשרף מזהיר; מדוע הרוסים מתפנים?! פרשת "יחמור"; איך לשפר את תפקוד מערכת הביטחון.

1. ערוץ "לעומק עם אורי מילשטיין" ב"יוטיובּ", שיחה 14 עם סגן-אלוף בדימוס אלי דקל. [קישור] ; שם, האלוף יוסי פלד בסדנת "הפורום לאִזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים". [קישור] 2. שם, שיחה 17, [קישור] 3. שם, שיחה 1, [קישור] 4. א. פישמן, "עד היום הוא לא מאמין שפרצה מלחמה", "חדשות", 24 בספטמבר 1993. 5. רן אדליסט, "זה היה ראש המוסד?", "חדשות", 24 בספטמבר 1993. 6. ראיון עם רמי טל, "ידיעות אחרונות", 24 בספטמבר 1993; ראיון עם אהרון לברן. 7. אריה בראון, "משה דיין במלחמת יום הכיפורים", תל אביב, 1993, עמ' 19. 8. שם, עמ׳ 20-19. 9. תוכן הדיון וסגנונו מעידים על רמתם הנמוכה של המשתתפים וחוסר רצינותם, ואפילו רק מהתובנה שאין מה לחשוש מתבוסה ישראלית במלחמה הבאה. קראתי את הפרוטוקול המלא של דיון זה. קטעים ממנו נמצאים בספר הנ"ל של אריה בראון, עמ׳ 21–23.