כיצד חוגגים המיליונרים של חולדאי (חלק א')

גיל אגמון, מנכ"ל "דלק רכב", הוא אחד האנשים הכי עשירים במדינה. לפי הפרסומים בעיתונות, השכר השנתי שהוא מקבל מחברת "דלק רכב" של יצחק תשובה מגיע ל- 3.5 מיליון שקל ועוד 2 מיליון שקל כבונוס לפי מכירות. כמו כן, הוא קיבל מהחברה חבילת הטבות שהגדילה את הונו. אף-על-פי-כן, נראה כי גם אגמון לא נמנע מהשתלטות על רכוש ציבורי. לפני כשנה, כך פורסם, רכש אגמון 10% מ"דלק רכב" תמורת 254 מיליון שקל. הוא אוהב להציג את עצמו כמי שהחל את דרכו מלמטה "כסטודנט במחלקת מכירות", אבל גיל אגמון, בן ה- 44, הנשוי לאפרת ואב לשלושה, הוא בנו של אברהם אגמון ז"ל, מי שהיה מנכ"ל האוצר ומנהל חברת "דלק" עוד לפני שתשובה רכש אותה. במשך שנים "דלק רכב" סיפקה לצה"ל מכוניות מסחריות מתוצרת "פורד" האמריקנית, במסגרת כספי הסיוע האמריקני, ולאחרונה קיבלו קצינים בכירים בצה"ל אפשרות לבחור לעצמם מכוניות שרד, מזדה 6 או פורד מנדרין, שתיהן מכוניות המיובאות ארצה על-ידי חברת "דלק רכב". אחיו של גיל הוא עו"ד צבי אגמון מירושלים המתמחה בהגבלים עסקיים, שאשתו לשעבר מיכל אגמון גונן הוצעה על-ידי אהוד אולמרט לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים. לפני כ- 6 שנים קנה הזוג אגמון שתי חלקות אדמה ברח' המתנדב 14 באפקה, כל אחת בשטח של כחצי דונם. מאחוריהן הסתתר סיפור עצוב. הבעלים, איש צבא לשעבר, רצה לבנות עליהן בית לבנו שאיבד את מאור עיניו בשרות הצבאי. "האבא חשב שאולי בבוא היום הוא יוכל עם החלקות הללו לקנות לעצמו עיניים", סיפר קרוב משפחה. אבל האב נפטר ואחריו מת גם הבן בנסיבות טראגיות. זמן לא רב אחר-כך הגיע אגמון לשני האחים שנותרו בחיים עם הצעת רכישה לשתי החלקות. האחים הסכימו למכור את החלקות בסכום של 2.3 מיליון דולר. אגמון איחד את החלקות ובנה עליהן וילה מפוארת. אבל היתה לו "בעיה קטנה" עם גדר הווילה. לפי תוכניות העיריה, בשתי החלקות אמורה לעבור דרך ציבורית. העיריה אף רשמה עליהן לפני שנים רבות הערת אזהרה לטובתה. אגמון בא עם אשתו אפרת לעיריה בהצעה חתומה בכתב ידיהם: הם יבנו את הגדר על הדרך הציבורית המתוכננת, ובבוא העת, כשהעיריה תרחיב את הדרך - "נתאים מחדש את הגדר על חשבוננו". הבקשה הגיעה לשולחנה של אינגי'נר פרידה פיירשטיין, מהנדסת בכירה בעיריית תל אביב, שהיססה לאשר אותה. אחרי הכל, מדובר במתן אישור לבנייה על דרך ציבורית. פיירשטיין כתבה בכתב ידה מכתב למחלקה המשפטית של העיריה ובו פירטה את היסוסיה: "על המקום חלה תב"ע 828ג' לפיה חלק מחלקה 443 [של אגמון, א.פ] מיועד לדרך חדשה וחלק מחלקה 442 [של אגמון, א.פ] גם בתחום התוכנית, מיועד כנראה להרחבת הדרך. כעת מבקשים בעלי המגרש לבנות גדרות לא בהתאם לקו הרחוב המוצע, אלא לפי גבולות החלקות המקוריים... האם יש דרך חוקית לבטל הפקעה - ולאשר בנייה בתחום הדרך המוצעת?". בתוך זמן קצר היא קיבלה תשובה חיובית מהלשכה המשפטית של העיריה: "לאור התחייבויות שנתנו גיל ואפרת אגמון... בדבר התאמת הגדר לפי דרישת העיריה, ניתן לאשר את הקמת הגדר המבוקשת". בכך לא תמה התחשבותה של העיריה באגמון. לפני חומת הגדר של חצרו הוא הקים ערוגת פרחים. התחזוקה של הערוגה הנאה, כך נכתב באחד ממסמכי העיריה, תהיה על חשבון העיריה. גיל אגמון: "אין לי מושג על מה מדובר, אפילו לא שמץ של מושג". אבל אתה יודע על הערת האזהרה שהיתה על שטח? גיל אגמון: "אין לי מושג על מה את מדברת". קנית בלי לראות? גיל אגמון: "תאמיני לי אני אפילו לא יודע מה מדובר". אבל ישנו מסמך שאתה ואשתך חתומים עליו. גיל אגמון:" אין לי מושג על מה את מדברת. אולי משהו שקשור למדרכות. אבל אין במגרש שלנו אף שטח ששייך לאף אחד. את זה אני יכול להבטיח לך". דוברות עיריית תל אביב: "הערת האזהרה היתה על איחוד החלקות ולצורך חלוקה מחדש של השטח".

עו"ד יגאל שפירא הוא איש עסקים עשיר, יועצו הפוליטי וחברו של ראשי העיר רון חולדאי. החיבור ביניהם נעשה דרך בן דודו של שפירא, הסופר עמוס עוז שהיה בן מאומץ של משפחת חולדאי בקיבוץ חולדה. שפירא הוזכר כשותפו לעסקים של מלך החניונים ראובן גרוס, שנחשד על-ידי המשטרה במתן שוחד ובהטיית מכרזים להפעלת חניונים עירוניים. במהלך חקירת הפרשה, נחקר באזהרה גם רון חולדאי. לשפירא קשרים עסקיים עם עיריית תל אביב. בשנת 2002 הוא השכיר לחברה העירונית "עזרא וביצרון" משרדים השייכים לו בבית קלקא והחברה התחייבה לשפצם על חשבונה. באותה שנה ניהל שפירא מאבק מתוקשר מאוד נגד מיכאל רועה, מי שהיה אז סגן ראש העיר וראש ועדת התכנון והבנייה בתל אביב, על שפלש כביכול לחלקה ציבורית סמוכה לביתו ביפו. במהלך המאבק, ערכה העיריה מדידות בווילה של שפירא עצמו ברח' גרונר 6 באפקה, ומצאה כי סיפח לעצמו עשרות מטרים מהגינה הציבורית הסמוכה והפריד את השטח המסופח על-ידי קיר. הסיפוח של שפירא קיבל כותרות. העיריה הוציאה צו הריסה לגדר. אבל בעוד שרועה נאלץ לשלם מחיר כבד על ההאשמות נגדו והוכרח בעקבות הפרסומים לפרוש מתפקידו בעיריית תל אביב, מתברר עתה ששפירא יצא 'חלק' מהפרשה שלו. צו ההריסה שהוציאה העיריה לגדר הווילה שלו - לא בוצע, והוא גם יוכל להמשיך להחזיק בשטח הגינה הציבורית שסיפח לחצרו לזמן ארוך. וכך זה קרה: שפירא הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב התנגדות לצו ההריסה שהוצא לגדר הבלתי חוקית שלו. הצו נדון לפני כחמישה חודשים. אבל לפני הדיון בעירעור, הגיעו שני הצדדים, דהיינו: העיריה ושפירא, להסכם מחוץ לכתלי בית המשפט, לפיו העיריה תתיר לו להשתמש, ללא כל תמורה, בשטח שסיפח לחצרו, ובבוא הזמן, כאשר העיריה תמצא לנחוץ לבנות בגינה הציבורית, שפירא ישחרר את השטח המסופח והעיריה תהרוס את קיר הגדר. בקיצור אם אתה שפירא ומזוהה כחבר של ראש העיר - העיריה תרשה לך להשתמש בגינה הציבורית שסיפחת לפרק זמן שקשה לדעת מתי הוא יסתיים. שפירא טוען כי רועה הוא שחשף את פרשת הסיפוח בווילה שלו ברח' גרונר, כנקמה, ואלמלא רועה, הוא היה מגיע להסדר עם העיריה גם ללא משפט: "יום אחד חשפתי את הסיפור על מיכאל רועה שהוביל בסופו של דבר לפיטוריו, ולפני שהוא הלך, הוא חיפש איך להתנקם בי, ואז עיריית תל אביב נזכרה שלא ניתן היתר לקיר והלכנו לבית המשפט והגענו להסדר". ולפני כן לא הציעו לך הסדר? שפירא: בוודאי שכן. אז מה קרה? שפירא: "הם קיבלו רגלים קרות. עם כל אדם אחר היו מגיעים להסדר, אבל פה הם פחדו שיגידו 'וואו, הגענו להסדר עם החבר של ראש העיר ויפרסמו את זה בכל העיתונים', למרות שהם היו מגיעים להסדר כזה עם כל אזרח אחר". דוברות עיריית תל אביב:"ההסכמה שאליה הגיעה העיריה באמצעות יועצה המשפטי היתה כי צו ההריסה לגבי הגדר יבוצע לכשהעיריה תקבל החלטה לבנות בגינה הציבורית מבני ציבור ו/או לשנות את תכנון השטח הקיים של הגינה הציבורית הצמודה לגדר נושא הצו, ותבטיח בהתייעצות עם שפירא הגר בסמיכות כי ייעשו סידורים מתאימים למניעת כל נזק לרכושו עם הריסת הגדר". מיכאל רועה סגן ראש העיר לשעבר:"הדבר הכי חמור שהאיש שטוען שרדפתי אותו, תפס שטח ציבורי פתוח ומלין שזה בסדר ורק בגלל שהוא חבר של ראש העיר רודפים אותו. זהו האיש שתפר לאחרים תיקים וצועק שנגזל, בזמן שבגלל התיק שנתפר על ידיו, השכנים שלי נאלצו להרוס קיר. רק בגלל שהוא חבר של ראש העיר הגיעו אתו להסכם. תושבי העיר תל אביב שאינם חברים של ראש העיר ועשו דבר דומה - נאלצו להרוס ולשבור קירות, ולפגוע בתשתיות בסיסיות. אתו הגיעו להסדר".

יוסי אלוביץ, מנהל חברת "יורוקום נדל"ן", הוא אחיו ושותפו של שאול אלוביץ, הבעלים של חברת יורוקום המוערכת ביותר ממילארד שקל. חברת יורוקום מייבאת לישראל את מכשירי נוקיה עבור חברת סלקום ופלא-פון. לפני כשנה היא זכתה לכך ששמו של איצטדיון יד אליהו הוסב לשמה והחל להיקרא "היכל נוקיה" תמורת כ- 27 מיליון שקל שהחברה התחייבה לתרום לטובת שיפוץ האיצטדיון, שיפוץ שעלה כ- 123 מיליון שקל. אלוביץ הכיר את חולדאי בזמן שילדיו למדו בגמנסיה הרצליה וחולדאי שימש בה כמנהל. חברת יורקום של משפחת אלוביץ תמכה בבחירתו של חולדאי לראשות העיר בשנת 1998 ואף העמידה לרשות מטה הבחירות שלו טלפונים סלולריים. כשנתיים אחרי הבחירות החל אלוביץ לבנות וילה מפוארת ברחוב חיל המשמר 10 באפקה על חלקה חכורה ממינהל מקרקעי ישראל. הוא הגיש את תוכניות הבנייה שלו למינהל, קיבל אישור והחל לבנות. אבל, במהלך הבנייה, שונתה תוכנית הבנייה כך שהוגדל שטח הווילה. אלוביץ רצה מרתף יותר גדול וגם להפוך את החלל שמתחת לגג לשטח מגורים על-ידי יציקת ריצפה מבטון ועוד כמה הרחבות שלא היו בתוכנית הראשונה. העיריה נענתה ונתנה לו היתר בנייה חדש, אבל התנתה אותו בקבלת אישור ממינהל מקרקעי ישראל. וכך גם כתב האדריכל דני קייזר מהנדס עיריית תל אביב בתאריך 23 ביולי 2001, "תנאי להוצאת היתר הבנייה יהיה אישור מינהל מקרקעי ישראל". אישור כזה לא ניתן. דוברת מינהל מקרקעי ישראל מסרה, כי לווילה של אלוביץ ברח' חיל המשמר 10 באפקה הוצא רק היתר אחד, בשנת 2000. תעודת הגמר של הבניין הוצאה ב- 2001, ללא אישור המינהל לתוכנית הבנייה המורחבת ועל אחד מטופסי הדיווח מישהו כתב בכתב ידו "דחוף". במלים אחרות: אם אתה אלוביץ - העיריה תיתן לך היתר לבנייה מורחבת גם בלי אישור מינהל מקרקעי ישראל. יוסי אלוביץ לא מסר תגובתו. דוברות עיריית תל אביב:"המבנה נבנה בשנים 2000-2001 בהתאם להיתרי בנייה ללא כל חריגות וקיבל ממחלקת הפיקוח על הבנייה טופס 4 ותעודת גמר. נציין כי במהלך הבנייה הוגשו שתי בקשות לשינויים ובהם הגבהת המרתף, תוספת בנייה בקומת הגג ושינויים בחזיתות שאושרו על-ידי רשות הרישוי בתנאים מסויימים, כולל הגשת אישור מינהל מקרקעי ישראל. נוסיף כי בבדיקת ההיתרים על-ידי מחלקת רישוי הבנייה לא נמצאה המילה 'דחוף' על אף אחד מהם".

ברח' עלומים 1 באפקה הולכת ומוקמת, בימים אלה, וילה בעלת ממדים אדירים של הזוג קלמן ונינה אליה. קלמן הוא קרוב משפחה של שלמה איליה, לשעבר מתאם פעולות צה"ל בלבנון וכיום איש עסקים; נינה היא בת למשפחת סנקרי מלבנון שרכשה נדל"ן בדרום תל אביב. לפני כארבעה חודשים שלחו השכנים מכתב נזעם לאינג'ינר שוטה חובל, מנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בתל אביב, ובו התלוננו על ממדי הבנייה, ה"מפלצתיים" כדבריהם, של הווילה. השכנים התלוננו על חריגות בנייה רבות הנראות לעין, ועל גדר גבוהה פי כמה מהגדרות המותרות בשכונה. שבוע אחרי שהתלונה התקבלה נשלחו שני פקחים שהגישו, כל אחד לחוד, דוחות על תוספת בנייה בשטח של כ- 20 מטר ועל הגבהת הגדר. הפקחים מילאו טפסים להגשת תביעה משפטית ולהוצאת צו להפסקת הבנייה, אבל הבנייה לא הופסקה. בעלי הווילה טענו לפני Nfc, כי הבנייה לא הופסקה הודות לבדיקה שערך פקח שביקר במקום ומצא כי החריגות תוקנו והם אף שיגרו מיוזמתם ל- Nfc את מכתבו של הפקח שגאל את הווילה מהפסקת הבנייה. מתברר שבמכתב הפקח אין אפילו איזכור לחריגות בבניין ובגדר שמצאו הפקחים שלפניו. וכך כתב הפקח: "בבדיקה שנערכה במקום ב- 28.06.2006 נמצא כי נפתחו פתחים לפי ההיתר ובזאת מילאו דרישותינו". קלמן ונינה אליה: "היו אצלנו פקחים פעמיים ואין שום חריגה. בסך-הכל מדובר ביציקה מטר על מטר שנעשתה בטעות. הקבלן הודה שזו טעות והוריד את זה יום אחרי. כל הטענות האחרות הן המצאות מופרכות. מה החריגה הזאת? כולה בכמה חרגתי? במטר על מטר בזמן שהבית עוד בתהליכי בנייה... אין אצלנו חריגות בנייה. בשכונת אפקה עוברים כל הזמן פקחים ואין לנו אפשרות לחרוג. היינו 30 שנה בברזיל ולפני שנתיים עלינו ארצה. אין לי אויבים ואני מנסה לחשוב את מי הרגזתי. אולי זה בגלל שוויזואלית הבית נראה גדול אבל הבית נמצא על גבעה ומה שנראה כקומה ראשונה זה בעצם המרתף ואחרי שנגמור לבנות נחזיר את הגבעה ונשתול שם עצים והבית לא ייראה כל כך מנקר עיניים". דובר העיריה מאשר כי הוגשו שני דוחות בגין חריגות בבניין ועדיין לא נפתחו בעקבותיהם תיקים פליליים. גם הדובר טוען כי החריגות תוקנו, עם זאת מסר כי מהנדסי העיריה יבקרו שוב בבניין. בהקשר זה יש לציין כי מבקר המדינה, בדוח על עיריית תל אביב מסוף 2005, כבר העיר כי מפקחי הבנייה בתל אביב ניגשים לבדוק חריגות בנייה רק כשהשכנים מתלוננים. כמו כן העיר המבקר, כי המפקחים בתל אביב נוטים לא לבדוק חריגות בנייה במקומות שהעיריה מבהירה להם כי בנייתם היא לרוחה של העיריה.