העמלות המפוקפקות הנהוגות במגזר השלישי

בציבור החרדי - גיוס תרומות בחו"ל הוא משלח-יד מוכר. גייסי התרומות מכונים "משולחים". לכל מוסד יש לפחות "משולח" אחד שעוסק בגיוס תרומות בחו"ל. עמותות הציבור החרדי מפעילות עשרות "משולחים", שנוהגים לשלשל לכיסיהם בין 25 ל-30 אחוזים מהתרומות שהם אוספים. לא מזמן התפרסם באחד מאתרי האינטרנט החרדיים בבריטניה מאמר ביקורת הומוריסטי על ריבוי ה"משולחים" מישראל, שסובבים בבתי הכנסת ומשדלים אנשים לתת להם תרומה לרכישת דירה, להכנסת כלה, לרכישת טיפול רפואי או לכל מטרה אחרת. במאמר שכוון כלפי "'משולחים' לא מקצועיים" מסביר אחד ה"משולחים" ומתאר את ההבדל: ה"משולח" הלא-מקצועי אוסף בדרך כלל תרומות למען עצמו, או למען קרוביו. לעומתו, "משולח" מקצועי עובד בשביל מוסדות. לפני צאתו לחו"ל, ה"משולח" המקצועי עובר בין כמה ראשי מוסדות דת, בדרך כלל ישיבות, מקבל מהרב ייפוי כוח להופיע בשמו בפני תורמים וחותם על הסכם בדבר גובה האחוזים שיקבל מהתרומות. כל "משולח" מקצועי יוצא לחו"ל עם כמה ייפויי כוח ויש לו אנשי קשר בחו"ל שעוזרים לו לגייס תורמים לכל אחד מהמוסדות שהוא מופיע כבא-כוחם. שיטה נפוצה היא ערבי גאלה. ה"משולח" שוכר אולם ומביא מרצה שמסוגל למשוך קהל גדול. התרומות נאספות דרך מכירת כרטיסים במחירים מפולפלים. אחד המרצים היותר מבוקשים על-ידי ארגוני חבד בעולם הוא רבה של תל אביב, ישראל לאו. הרב טוען כי הוא אינו מקבל כסף לכיס מהופעותיו. עם זאת - כך מספר ה"משולח" המקצועי – מקובל לתת למרצים שכר של כמה אלפי דולרים להרצאה. ההוצאות הנלוות, כגון: שכירת האולם, הכיבוד, כרטיסי הטיסה של ה"משולח" ושל המרצה, והוצאות השהייה בחו"ל, הכל משולם מכספי התרומות. כאשר ה"משולח" שב ארצה, הוא מוסר לרב את התרומות לאחר שקיזז מהן את ההוצאות ואת שכר הטרחה שלו. לעיתים, הוא מקזז מהתרומות תשלום מיוחד לרב עצמו. בספרי המוסד התרומה נרשמת "נטו" ללא הוצאות המרצה, ללא שכר ה"משולח" וללא התשלום המיוחד שניתן לרב.

כלכלת התרומות המתנהלת באמצעות ארגונים ללא כוונת רווח [מלכ"רים או עמותות], אינה מאפיינת רק את העולם החרדי. עמותות חילוניות וביניהן אוניברסיטאות, מכוני מחקר וקרנות למיניהן, אוספות תרומות באמצעות שליחים תמורת אחוזים מהתרומה בדיוק כמו בציבור החרדי. טכניקות ההתרמה דומות בשני הציבורים. כך למשל, בקורס גיוס משאבים בחו"ל, שמתקיים ביחידה ללימודי חוץ של הטכניון, רשימת טכניקות ההתרמה כוללת: "התרמה יחידנית, התרמה בחוג בית, ערב הוקרה, התרמה בקהילה, יום התרמה טלפוני, אירוע ספורטיבי, שיגור משלחות לישראל באמצעי התרמה, צוואות, ירושות, עזבונות, טכנולוגיה ומערכות ממוחשבות לגיוס משאבים". גם הציבור הכללי נוהג לגייס לערבי התרמה בחו"ל מרצים מבוקשים מהארץ. אהוד אולמרט, למשל, כשכיהן כראש עיריית ירושלים, הירבה לנסוע לחו"ל לצורך כך. גייס הכספים שלו, צבי רביב, טען כי אולמרט שבה את לבם של יהודי העולם בהרצאותיו.

המדינה מעודדת את כלכלת העמותות בין אם על-ידי תמיכות כספיות בין אם על-ידי מתן פטור ממס או מתן החזר לתורם בגובה 35 אחוז מהתרומה. היא מעודדת בד-בבד גם את הכלכלה ה"שחורה" שצומחת בתהליך גיוס התרומות. עו"ד צחור טוען כי "תחום גיוס התרומות בארץ הוא פרוץ לחלוטין". לדבריו, דווקא בעמותות בציבור החרדי נושא גייסי התרומות הוא בעייתי פחות: "במגזר החרדי עושים את דבר הרב. גייסי התרומות לוקחים את האחוזים, שהרב אומר להם לקחת ולא מעזים לקחת שקל אחד יותר. דווקא במגזר החילוני יש יותר 'מסחרה'. גייסי התרומות יכולים לקחת גם 90% מהתרומה בלי לדווח לאיש. העמותות שמחות על הכסף ואינן שואלות יותר מדי שאלות. נניח שגייס תרומות נוסע לחו"ל וחוזר עם 4 מיליון דולר. העמותה תאמר 'תודה' ותשתוק ובוודאי שלא תבדוק כמה כסף באמת גייס המתרים וכמה אחוזים הוא לקח לעצמו. לא איכפת להם והם לא מבקשים הסברים. העיקר שהמתרים הביא איתו את הכסף". צחור מפנה אצבע מאשימה בעניין זה כלפי רשם העמותות והחשב הכללי באוצר. לטענתו, העובדה שהחוק לא מחייב עמותות ומלכ"רים למסור דיווח על ההוצאות לצורך גיוס תרומות ולמסור את שמות המתרימים – יוצרת פתח לכלכלה שחורה. "המצב היום , שבו אין דיווח נפרד על ההוצאות לגיוס תרומות - משרת את האינטרס של גייסי התרומות. המוזר הוא שמחייבים עמותות למסור את רשימת התורמים, ולא את רשימת המתרימים". באחרונה הגיש צחור עתירה לבג"צ נגד החשב הכללי באוצר. הוא טען שיש ליצור הפרדה בין סוגים שונים של הוצאות בעמותות ובמלכ"רים ולהגדיר סעיף מיוחד להוצאה לאיסוף תרומות. "נושא גייסי התרומות צריך לעבור רוויזיה גם מבחינת מס הכנסה, גם מבחינת הנהלים וצורות הדיווח וצריך לאסור על התקשרות עם גייסים ללא תעודות וללא חשבוניות" - הדגיש צחור.

יש בארץ כ-30 אלף עמותות. רשם העמותות בודק בכל שנה אלפי עמותות. בשנת 2005 למשל, נבדקו 2,500 עמותות בדיקה שוטפת. 767 נבדקו בדיקת עומק; ב-1,942 עמותות נמצאו ליקויים מהותיים. בכמות כה גדולה של עמותות, אין לאף אחד מוטיבציה להכביד על הבדיקה עם נושא גיוס התרומות. כך למשל, למרות שלפי התקנות עמותה צריכה לדווח על כל תורם מעל 20 אלף שקל, עם זאת כל מי שמעיין בתיקי העמותות יכול לראות שרשימות התורמים לוקות בחסר. לא אחת, העמותות טוענות שצריך לכבד את רצון התורמים לשמור על עילום שם. צחור דווקא מצדיק טענה זו ומדגיש שהבעייה אינה בתורמים, אלא במתרימים. צחור אינו מקבל את טענת העמותות לפיה אם התורמים יידעו כמה הן מוציאות לצורך איסוף התרומות – הם פשוט יפסיקו לתרום. לגישתו, אם תהיה שקיפות בנושא ההוצאה לתרומות, ניתן יהיה להסביר זאת לתורמים ויימנעו עיוותים כגון עמותה ששבה גייס התרומות שלשל לכיסו 90 אחוז מהתרומות. בארה"ב, ההוצאות לצורך גיוס תרומות הן נושא מוכר שגם התורמים התרגלו לקבל אותו. השיעור המשוקלל לגיוס תרומות גדולות בארה"ב עומד על גובה מינימלי של כ-15 אחוזים מסכום התרומה. הוגדרו חמישה סוגי הוצאה לצורך התרמה. ההוצאה המוכרת לצורך גיוס תורם משמעותי חדש – 106 אחוזים. ההוצאה לצורך חידוש תרומות מתורמים קבועים - כ-82 אחוזים. ההוצאה לצורך אירוע התרמה מיוחד - כ-25 אחוזים. ההוצאה לצורך התרמה למטרות הוניות - כ–14 אחוזים, והוצאה לתרומות ומתנות לא קבועות - 4 אחוזים.

• רשם העמותות - מאשר כי עמותות אינן מחוייות על-פי חוק העמותות לדוווח מי הם האנשים הפועלים מטעמן לגיוס תרומות. הרשם מסביר כי הפיקוח על גיוס התרומות נעשה על-ידי העמותות עצמן, ואם הן משלמות לגייסי התרומות על-ידי הורדת אחוזים מהתרומה – כי אז אין בידי רשם העמותות כלים, או סמכויות שיאפשרו לו לקבל מידע על כך.

עם זאת, כך מסר הרשם, "לעתים במסגרת בדיקות יזומות מטעם רשםן העמוות, או בעקבות תלונות עולים חשדות בקשר לרישום כוזב או אי רישום של תרומות. כאשר עניין מעין זה עולה הוא נבדק ככל שיש בידי רשם העמותות סמכויות רלוונטיות ובמידת הצורך מועבר אף לבדיקת רשויות רלוונטיות נוספות כגון המשטרה ורשת המסים".

• רשות המיסים - "גיוס תרומות באמצעות שליחים הינו עיסוק חוצה מגזרים, ענפים וגופים במשק. מוסדות דת נבדקים ככל הגופים במסגרת תוכניות העבודה השוטפת של יחידות הרשות, וכשקיים מידע ספציפי הוא נבדק לגופו".

• החשב הכללי באוצר סירב להגיב.