החקירה בפרשה נפתחה באופן סמוי בשנת 1998, והתעצמה בגלוי בשנת 1999. על-פי ממצאי החקירה, ביום 24.2.99 אישר בנק הפועלים למפלגת ישראל ביתנו קו אשראי בסכום של מיליון דולר, נגד ערבות מצד חברה אוסטרית, שניתנה באמצעות בנק אוסטרי. המגעים לקבלת הערבות בוצעו, מטבע הדברים, שבועות רבים קודם לכן.
חקירת המשטרה מעלה, כי החברה האוסטרית הינה בבעלות רוברט נוביקובסקי, אזרח ותושב אוסטריה. לצורך העמדת הערבות, שיעבד אותו איש חשבון חיסכון אישי בבעלותו בסכום 12.5 מיליון שילנג אוסטרלי. זהות הצדדים:
- הבנק האוסטרי – Erste Bank Der Oesterreichischen Sparkassen H.E
- החברה האוסטרית – Jurimex Kommerz Transit Gmbh.
במהלך החקירה בדקו החוקרים חשד, לפיו איל ההון (והקזינו) מרטין שלאף, הוא העומד מאחורי הערבות הבנקאית. במסגרת החקירה, שנפתחה כאמור באופן סמוי במהלך קמפיין הבחירות, יירטו החוקרים שיחת טלפון בין ליברמן לבין שלאף. בדיווח לקראדי נמסר:
"בחקירתו הכחיש תחילה שלאף כל קשר למימון פעילותו הפוליטית של ליברמן או לערבות האמורה. לאחר שהושמעה לו השיחה שקיים בנושא הערבות עם ליברמן, טען ששימש כמתורגמן בין ליברמן ובין רוברט נוביקובסקי, ובזה התמצה כל עניינו בערבות".
ובהמשך:
"רוברט נוביקובסקי שנחקר באוסטריה אישר בחקירתו את גירסתו של שלאף וטען כי לא היו מעולם קשרים עסקיים עם ליברמן או עם נתיב אל המזרח וכי הסכים לתת אותה ערבות מכוח יחסיו האישיים עם ליברמן".
בחקירה נמצא, כי חברת "נתיב אל המזרח" המזוהה עם ליברמן קיבלה מחברת יורימקס סכום כולל של 240 אלף דולר בפברואר 1998 ועד דצמבר 1998. בחשבוניות נרשם: "עמלת תיווך עסקות".
החוקרים מציינים בדיווח לקראדי (ציטוט):
ליברמן סיפר בחקירתו כי באמצעו של קמפיין הבחירות, נקלעה מפלגת ישראל ביתנו לקשיים כלכליים והוא פנה לנוביקובסקי בבקשה שיסייע לו. לדבריו, כיוון שקשה לו לשוחח עם נוביקובסקי, משום שהאנגלית של שניהם אינה טובה, הוא השתמש בשירותי התרגום של שלאף. ליברמן הכחיש בתוקף את העובדה כי נותן הערבות האמיתי הינו מרטין שלאף.
ליברמן חזר על עמדתו כי לנוביקובסקי אין אינטרסים כלכליים בארץ, וטען כי העסקים שהיו לנוביקובסקי עם חברת נתיב אל המזרח היו בחו"ל, כך שאין נפקות לעובדה שחברת נתיב אל המזרח אינה חברה ישראלית.
החוקרים מציינים בדיווח שנמסרו (ציטוט):
"ליברמן טען כי למעט היותו של שלאף בעל עניין בקזינו יריחו, לא ידוע לו על עסקים נוספים של שלאף בארץ או ברשות הפלשתינית, וטען ששלאף מעולם לא פנה אליו בבקשת סיוע. עם זאת, כאשר נשאל על הפגישות המשותפות עם גורמים ברשות הפלשתינית, טען כי היוזמה לשיחות הייתה שלו וכי הוא פנה לשלאף על-מנת שיסייע לו לקיימן. ליברמן טען כי מדובר בפגישות פוליטיות שחלקן התקיימו לאחר שסיים את תפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, וחלקן התקיימו לאחר היבחרו לחבר כנסת. אולם, הוא לא הסביר מדוע נכח אדם בעל אינטרסים עסקיים ברשות הפלשתינית בפגישות פוליטיות, ומדוע הוא נזקק לקשריו של שלאף על-מנת לקיים פגישות אלו, וכן לא הסביר מדוע בתקופת היותו איש עסקים פרטי קיים פגישות פוליטיות. ליברמן אישר שהסתיר את מעורבותו של שלף גם בהנפקת הערבות ואמר שעשה זאת מחשש ש'יבנו לו תאוריית קונספירציה', כלשונו".
הנה כי כן, מהמידע המשטרתי עולה תמונה מדאיגה: ליברמן, שהחליף את כובעו והפך במהירות לאיש עסקים פרטי, ניצל לרעה את מעמדו ורקם מהלכים פוליטיים לטובת עסקיו הפרטיים. השאלה היא האם אגב כך ביצע עבירות פליליות.