מסע הטיהור של ביניש

בראיון האמור נעשה ניסיון למרק את חטאיו של עו"ד ביניש גם על-חשבון עיתון מעריב עצמו. פשרה שהושגה בתקופה שעורך העיתון היה אמנון דנקנר, בין עו"ד ביניש לבין מעריב - בעקבות תביעה שהגיש אז נגד מעריב וכתבו, קלמן ליבסקינד, מוצגת בראיון באופן מעוות ומבלי להסביר את עובדות היסוד: א) בגין מה ואת מי בדיוק תבע ביניש; ב) מה הייתה למעשה הפשרה ומה היה הרקע להשגתה; ג) מדוע סירבה הפרקליטות (בראשה עמדה עדנה ארבל...) מלייצג את רשות השידור שהייתה צד לסכסוך ולתביעת הדיבה; ד) מה היה בדיוק האינטרס של מעריב "ללכת" לקראת עו"ד ביניש, באותו שלב. גם לזאת לא אתייחס כאן בהרחבה. אומר רק זאת:

• אותה "פשרה" התייחסה לעניין נקודתי שבו אכן שגו ליבסקינד-מעריב בפרסום לא מדוייק ולא יכלו לעמוד מאחוריו (על יתר ההאשמות נגדו לא העז ביניש לתבוע, והוא יודע מדוע);

• אותה "פשרה" אינה מתייחסת כלל לפרסומי במעריב (בו כתבתי אותה תקופה) ו/או לפרסומי באתר Nfc ו/או בעיתון גלובס. פרסומיי תקפים כאז, גם עתה, כולל באשר לעבירות אי-העברת הנכויים, לעבירות המס החמורות ולעבירות על חוק העונשין. יודגש כאן: ביניש דרש ממעריב למנוע ממני מלפרסם אודותיו בטורי במעריב. לכך התנגדתי בתוקף ואכן המשכתי לפרסם. בכל מקרה: אותה תקופה כתבתי טור גם בעיתון גלובס. ובאתרי, כמובן, עשיתי את המלאכה העיקרית. ביניש לא יכול היה, אפוא, להשיג את מבוקשו, ככל שהדברים נוגעים לפרסומי;

• אותה "פשרה" הושגה, לא במעט, מחמת לחציו של עו"ד ביניש על בכירים ברשות השידור. עו"ד ביניש הפעיל גם את אנשיו בפרקליטות כדי להלך אימים על מבקרת רשות השידור, שידעה היטב על מעשיו המופקרים והמושחתים (רשות זו הייתה אחת המממנות את התזמורת, ולכן ערכה דוח ביקורת חריף ונוקב). על חלק מהתחבולות ראו רשימה קודמת.

• מעריב, בראשו עומדים כאמור גלעזר-יובל, נוהג עתה כאילו הוא אינו מחוייב לגונן על הפרסומים הנכונים שבוצעו בתקופה הרלוונטית; וכאילו מותר לו להטעות את קוראיו. לעזאזל הקוראים שנותרו בעיתון. המטרה - לסייע לביניש, מקדשת את האמצעים.

לית מאן-דפליג: עבריינים רבים שביצעו עבירות כמו עו"ד ביניש, נשלחו לכלא. גם קשישים שחרב עליהם עולמם נשלחו לכמה שנות מאסר. אבל במקומותנו, מי יעז להעמיד לדין את בעלה של נשיאת בית המשפט העליון, ועוד בתקופה שהנשיאה עצמה מהלכת אימים על היועץ המשפטי לממשלה (ראו: פרשת קצב). באתרנו עסקנו בזאת רבות. אין טעם לשוב על כל אותן דוגמאות העלולות לייגע את הקורא הסביר. ובכל זאת, נעיר כמה הערות:

הפרסום בכותרת המישנה של הראיוןן במעריב, כאילו "התיק נגדו נסגר בחוסר אשמה", בשקר יסודו. להלן העובדות, כפשוטן:

• תיק הניכויים -

תיק הניכויים נסגר שערורייתי ומקומם בתואנה להעדר תשתית ראייתית מספקת, ולא בהעדר אשמה. ביניש נמנע מהעברת ניכויים לרשויות המס, למרות שהוזהר שוב ושוב. ואולם, אותם פרקליטים בפרקליטות שעסקו בכך לא העזו להרחיק לכת ולייחס לו העדר אשמה, ולכן כתבו: "בהמשך לדיון שקיים היועץ המשפטי לממשלה בנושא זה, בהשתתפותך ובהשתתפות נציגים נוספים של רשות המיסים, ולאחר בחינת חומר החקירה, דעתי היא כי בנסיבות העניין לא קיימת תשתית מספקת להעמדה לדין פלילי של העמותה, המנכ"ל או היו"ר". הנה כי כן: התיק נסגר בטיעון להעדר תשתית מספקת להעמדה לדין פלילי, ולא בהעדר אשמה. וזה הבדל בין שמיים לארץ. שכן, סגירה ב"העדר אשמה" מלמדת על איש טהור וזך. ואילו העדר תשתית מספקת פירושו של דבר שהאיש ביצע מעשה פלילי, אך למרות זאת, ובנסיבות שנוצרו, אין מקום להעמידו לדין (ראו התייחסות נרחבת לאותה החלטה).

• תיק עבירות המס ועבירות על חוק העונשין -

תיק עבירות המס החמורות ועבירות על חוק העונשין נסגר, בתקופה שביניש מהלכת אימים על הפרקליטות ועל היועמ"ש. בניגוד לחוק המחייב אותה להימנע מניגוד עניינים, היא התעקשה לדון בעתירה נגד היועמ"ש, בפרשת קצב, וזאת בשעה שמזוז עצמו - בתפקידו כיועמ"ש, החזיק אותה תקופה בתיקו של ביניש, בטרם הכרעה, בשאלה: האם להורות על פתיחת חקירה נגדו בגין שורה של עבירות חמורות: אי רישום תקבולים בספרי התזמורת הסימפונית; קבלת כספים במזומנים ומסירתם ללא קבלות או רישומים כדין (זו אחת העבירות החמורות בענייני מס); העדפת נושים, גניבת כספים שיועדו לתזמורת הסימפונית, והפנייתם לחשבון פרטי שניהל בערבותו עבור התזמורת הסימפונית; חילוצו האישי מערבות זו תוך העדפת נושים ועוד ועוד. גם לאחר עתירה שהגשתי בפרשה זו נמנעו היועמ"ש והפרקליטות מלמצות את הדין עם עו"ד ביניש. בהחלטה שהוציאה הפרקליטות נעשה ניסיון מבחיל, מביש ומוזר להקל במעשיו, כדי להצדיק הימנעות מפתיחת חקירה פלילית נגדו בגין העבירות החמורות בפרשה זו (ראו הדיווח על החלטת הפרקליטות).

ההתייחסות המיוחדת לעו"ד ביניש באה לידי ביטוי גם בימים אלה ממש: המשטרה מנהלת חקירה מקפת נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט. וזה דבר ידוע. אחד התיקים התוססים הוא, כידוע, תיק מעטפות הכסף שקיבל אולמרט מטלנסקי. אולמרט ואנשיו קיבלו כסף מטלנסקי בכמה ערוצים. אחד מהם הוא באמצעות עמותה הרשומה בארה"ב, המכונה: ירושלים המאוחדת בראשות אהוד אולמרט. רשויות המס בארה"ב פתחו בחקירה נגד עמותה זו ואנשיה. בישראל רשומה עמותה תאומה, הנושאת אף-היא את אותו שם. בבדיקות שכבר נערכו נמצא, כי כספים הרשומים כהעברות כספיות מהעמותה האמריקנית - לזו הישראלית, אינם רשומים בזו הישראלית. עו"ד ביניש היה בתקופה הרלוונטית אחד ממורשי החתימה בעמותה הישראלית. בעיצומה של פרשת טלנסקי הוא מיהר להתפטר, בלא שניתנה על-כך הודעה פומבית. למרות כל זאת, נמנעת המשטרה (לפחות עד לפני כחודש) מזימונו לחקירה. עו"ד ביניש דרוש, מן הסתם, כדי להסביר ו/או לדווח על אותן העברות כספים - בין שנעשו ובין אם לאו. לא צריך להיות חוקר גדול כדי להבין: נעשה מאמץ לגונן עליו ולשמור על ריחוקו גם מפרשה זו. האין בכך משום שיבוש מהלכי חקירה ומשפט, הפעם מצד אותם חוקרים ופרקליטים האמונים על חקירת פרשת טלנסקי??? האין זה מחובתם לברר את האמת, גם אם חלילה קיים סיכון שביניש לא יצליח להסביר לאן נעלמו כספים???