קברני תיק השוחד בכרמיה

בטרם נפרט את העובדות והראיות, נציג את שלוש השאלות המרכזיות שעלו בחקירה:

• א) האם אולמרט פעל ישירות ו/או בעקיפין לקידום ההליכים בעיריית ירושלים להקמת פרויקט כרמיה בתמורה להנחה שקיבל מהיזם? - על-כך משיבה המשטרה: לא נמצאה תשתית ראייתית לחשד זה. תשובה זו אינה מדוייקת: היועמ"ש מני מזוז הורה על חקירה רק לאחר שהשתכנע כי נמצאו ראיות לעבירות מצד אולמרט. ובכלל: המשטרה יכולה הייתה לקבוע, לכל היותר, שלא נמצאה תשתית מספקת לעבירות פליליות. שהרי, פקודת המשטרה אינה כוללת נימוק להעדר תשתית ראייתית (בעת סגירת תיק), אלא העדר תשתית מספקת, העדר אשמה וכו'. דבר זה מעיד על כושר ההמצאה של אלה שמבקשים לקבור את התיק... שמדביקים לסגירה נימוק שאינו מוכר בפקודות המשטרה;

• ב) האם אולמרט קיבל הנחה בסך 480 אלף דולר ברוטו (330 אלף דולר נטו), בלא הסבר כלכלי שיניח את הדעת? - בהודעתה הרשמית שותקת המשטרה בנקודה זו, על-אף שהוכח בחקירה כי אולמרט קיבל את ההנחה הנטענת. הודעת המשטרה אינה מתייחסת אפילו לא במילה אחת לסוגיה זו, ואינה מציגה את העובדות כהוויתן בפני הציבור, בין שמדובר בהנחה ממניע פלילי ובין שמדובר ב"סתם" הנחה חריגה;

• ג) האם פקידים בכירים בעיריית ירושלים פעלו עבור אולמרט לאישור פרויקט כרמיה בניגוד לחוק? - גם בנקודה זו שותקת המשטרה, על-אף שבחקירה הוכח, מעבר לכל ספק, כי אותם פקידים עליהם נצביע בהמשך פעלו עבור אולמרט באופן המחייב העמדתם לדין. בשיחות בלתי רשמיות אמרו בכירים באגף החקירות כי נושא זה פתוח ונתון להכרעת היועמ"ש, בשל החשדות הפתוחים ותלויים ועומדים נגד אותם פקידים. אם כך מדוע לא דיווחו זאת לציבור?

שאלת נוספת, חשובה לא פחות, היא מדוע מנסה המשטרה לקבור את תיק כרמיה, תוך הסתרת/הצנעת העובדות האמיתיות מהציבור. יאמר כאן, כי שאלה זו מופנית גם כלפי היועמ"ש מני מזוז וכלפי פרקליט המדינה משה לדור, שליוו את החקירה והדריכו את חוקרי המשטרה מה לעשות ובעיקר מה לא לעשות; וכן: כיצד לטפל במהנדס אורי שטרית והאם להציע או לא להציע למי מהעדים מעמד מיוחד... התשובה הפשטנית: גורמים אלה חיפשו אתונות, כשנדרשו לחקור את הפרשות: כרמיה, מרכז ההשקעות, המינויים הפוליטיים; ומצאו מלוכה - כאשר תוך-כדי החקירות התגלה המידע בפרשות מעטפות הכסף (טלנסקי) וראשונטורס. או אז הם זנחו את הקודמות והתמקדו, כמוצאי שלל רב, באלה האחרונות. לראיה: החקירות בשלוש פרשות אלה הסתיימו מאוחר יותר [החקירה בעניין כרמיה הושלמה בחקירתו האחרונה של אולמרט, למרות שהייתה זו הראשונה שנדרשה מהמשטרה]. תשובה אמיתית יותר: פוליטיקה משפטית אסורה, ויריבות בין גורמי המשטרה-הפרקליטות-היועמ"ש, שזונחים ומנסים להמעיט - במכוון ובזדון - בחומרתן של פרשות שנחשפו על-ידי אחרים ועברו ו/או נבדקו על-ידי מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס. נזכיר כאן: היועמ"ש סירב במשך תקופה ארוכה להורות על חקירות אותן פרשות ראשיות, ובסופו של דבר נאלץ לעשות זאת עקב דרישות חוזרות ונשנות מצד מבקר המדינה ומצד הח"מ.

חקירת פרשת כרמיה העלתה ממצאים פלילים המצביעים על השוחד שקיבל אולמרט ועל העבריינות מצד שורה של פקידים בכירים בעיריית ירושלים. ימוצה הדין עמו אם לאו, אנו מתכבדים לשוב ולהזכיר את העובדות: 1) בהודעת המשטרה אין מילה ואפילו לא חצי מילה: מדוע פוטרת המשטרה את אולמרט מאחריות פלילית להנחה שקיבל בסך 330 אלף דולר (נטו) בפרויקט כרמיה (480 אלף דולר ברוטו), מהיזם גיל מסטיי. סכום זה נקבע כהנחה חריגה ובלתי תקינה על-ידי השמאית לבנה אשד, שנשכרה על-ידי מבקר המדינה ומאוחר יותר על-ידי היומ"ש מזוז לערוך שומה לנכס האמור. אשד, אגב, הינה שמאית מוכרת ומקצועית, שאך זכתה באחרונה למינוי חשוב ויוקרתי: שמאי מכריע מטעם בתי המשפט. על הכרעתה לפיה אולמרט קיבל הנחה בסך 330 אלף דולר, לא יכולים לערער המשטרה, הפרקליטות וגם לא היועמ"ש. לזכותם יאמר כי הם אינם מערערים ואת קביעתה הם מקבלים כזה-ראה-וקדש. אם כך: מדוע לא ימוצה הדין עם אולמרט בגין אותה הטבה/הנחה בלתי חוקית שקיבל, בין שפעל למתן תמורה תמורתה ובין אם לאו?; ובין שמדובר בעבירת שוחד או "רק" בהפרת אמונים בעצם קבלת ההטבה? 2) בהודעת המשטרה נאמר כי מדובר ב"מסקנות היחידה הארצית לחקירות הונאה". מדוע מסתירים מהציבור את האמת? מדוע אין מגלים לציבור כי מסקנות אלה התקבלו בלחצם ו/או למצער תוך איתותם של פרקליט המדינה ושל היועץ המשפטי לממשלה? מדוע לא תובא האמת בפני הציבור, לפיה ראש אגף החקירות במשטרה הוא שלחץ על צוות החקירה להימנע מהמלצה מפלילה נגד אולמרט?; 3) "השקר הלבן" הנ"ל נועד להוליך שולל ולהצניע בעיה אחרת שהולכת ומשתרשת: עיקרון הפרדת הרשויות מופר בגלוי. הזכות להגיש ערר הקבועה בחוק ושמורה למתלונן או לנילון/חשוד על החלטת המשטרה, מסורסת למעשה, שכן היועמ"ש והפרקליטות הם שהדריכו וליוו את המשטרה, והם שהנחו אותה אילו מסקנות להוציא ומה להודיע לציבור. בכך מסוכלת, ומראש, כוונת המחוקק – שביקש להבטיח ביקורת אמיתית ומקצועית על מסקנות והמלצות המשטרה; 4) צוות החקירה לא היה מלכתחילה בר-חורין לפעול כפי הבנתו. חוקרי המשטרה נזקקו לאישור היועמ"ש והפרקליטות כמעט לגבי כל פעולה. בהנחיית מזוז נדחתה חקירת אולמרט שוב ושוב - "לסוף התור", ורק לאחר שלוש שנים הושלמה החקירה, אחרונה בתור. כל חוקר מתחיל יודע: מכים בברזל בעודו חם. כדי להשיג תוצאות, יש לדלג במהירות מחשוד לחשוד, מעד לעד, ולבצע לא מעט תרגילים כדי לחלץ מפיהם את האמת. ובענייננו, בפרשת כרמיה, החקירה החלה לאחר עיכוב של שנה וחצי, מצד היועמ"ש, ומאוחר יותר הושהתה במשך זמן רב כאמור לעיל; 5) בהודעת המשטרה נאמר, בין היתר: "לא נמצאה תשתית ראייתית לחשד כי מר אולמרט פעל לקידום ההליכים בעירייה בכל הנוגע לפרויקט זה". כאמור לעיל, קביעה זו אינה נכונה. ראשית - על-פי הנחיות המשטרה, אין לקבוע ש"לא נמצאה תשתית ראייתית", אלא, למצער, ניתן לקבוע ש"לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת" (הימצאותן של ראיות הובילה בזמנו להחלטת היועמ"ש להורות על פתיחת חקירה...); שנית - כיצד ניתן לקבוע שאין ראיות, על-אף עדותה של שולה זקן, לפיה אולמרט ביקש ממנה לשוחח עם כמה גורמים בעיריית ירושלים; ולמרות המידע הספציפי לפיו אולמרט הפעיל את מהנדס העיר, אורי שטרית, וזה האחרון הפעיל את סגניתו, אוסנת פוסט; 6) צוות החקירה הגיע למסקנה לפיה בכירים בעיריית ירושלים, ובראשם: מהנדס העיר אורי שטרית, סגניתו אוסנת פוסט, ויו"ר ועדת התכנון והבניה ויו"ר ועדת השימור, יהושוע פולק, ביצעו עבירות פליליות כשסייעו ופעלו למען אולמרט, כשסידרו היתרים לפרויקט כרמיה, בניגוד לחוק ובניגוד לסמכותם. למרות זאת, בהודעתה נמנעת המשטרה מלהתייחס לכך, ותחת זאת היא מסתפקת בהודעה רק ברמיזה קלה, בכותבה כי לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת נגד ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט. קרי: נגד אחרים היא שותקת, נגד אולמרט לא. האין בכך משום מסירת מידע חלקי והטעייית הציבור? 7) לשאלה מדוע נמנעת המשטרה מלהודיע על ממצאיה/מסקנותיה בנוגע לאותם פקידים בכירים, משיב דובר המשטרה, כי המשטרה אינה נוהגת, כמדיניות, למסור מידע או לפרסם את מסקנותיה לגבי חשודים שאינם נבחרי ציבור. דובר המשטרה מסר, כי הדבר נעשה תוך תיאום עם היועמ"ש והפרקליטות. וזה, אגב, שקר גס. סוד גלוי הוא: המשטרה מוסרת הודעות לעיתונות, כדבר שבשגרה, על זהותם של חשודים שאינם נבחרי ציבור. כך נהגה המשטרה בפרשות גדולות אחרות, לרבות: פרשת הירשזון, פרשת רשות המיסים ועוד. כל עיתונאי מתחיל יודע את האמת הפשוטה הזו, משום שהוא מקבל מהמשטרה הודעות כאלה, מזמן לזמן; 8) מדוע מסתכנת צמרת המשטרה באמירת אי-אמת? התשובה לכך: ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב סגלוביץ', פרקליט המדינה משה לדור, והיועמ"ש מני מזוז, יודעים היטב: פרסום העובדות לגבי אותם פקידים שסרחו, יעורר, כמעט אוטומטית, את השאלה המתבקשת: מי הפעיל את אותם פקידים, ואם אכן הם פעלו למען אולמרט - הרי שלא ניתן לפוטרו, ולו ציבורית, מאחריות לטובת ההנאה שסידרו לו - לאולמרט; במצב זה, המשטרה, פרקליט המדינה והיועמ"ש, לא יוכלו לחמוק ממיצוי הדין עם אולמרט באשר לטובת ההנאה שקיבל, שלא כדין;

בפרשה זו טרם נאמרה המילה האחרונה. הציבור זכאי לקבל את כל המידע החקירתי מתוך חומר החקירה עצמו. למען מטרה זו אפעל. אנו מורגלים בזאת גם מפרשות העבר ומאוזלת ידן של הרשויות החוקרות. לא נאפשר טשטוש האמת, קל וחומר כאשר מדובר בגורמי אכיפת החוק שמנסים למנוע מהציבור מידע חשוב, וזאת מתוך שיקולים זרים.