קרב גדול מתנהל בימים אלה על השליטה בבנק לאומי. לא פחות. בקרב הזה משתתפת האוליגרכיה השולטת כיום בבנק, מצד אחד - המנסה להבטיח את המשך שליטתה בבנק הנחשב לגדול במדינה; וכמה גורמים שלטוניים, מצד שני, המנסים להשיב למדינה את המנדט לקבוע מי ינהלו בשנים הבאות את הבנק.
השאלה האם תצליח מנכ"ל לאומי,
גליה מאור, לכבוש בתחבולות ובעורמה את ראשות דירקטוריון הבנק, אינה רק שאלה ניהולית-עסקית - הפרטת הבנק העומדת על הפרק, אם תיושם, תאפשר לבכירים שיצליחו להחזיק בקרנות המזבח רווחים עצומים של מיליוני דולרים - אלא גם שאלה משפטית: האם תצליח האוליגרכיה להמשיך ולעשות בבנק, כרצונה, ולאפשר לחברים-מקורבים נגישות להון שמקורו בעיקר בפיקדונות של הציבור, ובדרך זו לסכן את כספי הבנק.
בקרב הזה שבו נוטלים חלק בעלי הון, מגויס גם הפרשן-העיתונאי
נחום ברנע, שכבר קנה לעצמו שם של פרשן-חצר. ברנע השתמש בעיתון
ידיעות אחרונות (יום שישי, 29.01.10) בניסיון להטיל דופי בשר האוצר,
יובל שטייניץ, כך שזה האחרון יירתע מלמלא את חובתו: למנוע השתלטות עוינת על הבנק שמניותיו מוחזקות על-ידי המדינה, קרי: הציבור. ניסיון ההפללה של שטייניץ לא יצלח.
ואלה השמות האוליגרכיה השלטת כיום בבנק מונה כמה אנשי מפתח. אלה העיקריים שבהם:
- גליה מאור - משמשת מנכ"ל הבנק כ-15 שנים. עתה היא מבקשת להתמנות לתפקיד יושב-ראש, עם סיום כהונתו של איתן רף. החוק המחייב תקופת צינון של שנתיים אינו 'מזיז', כנראה, למאור. היא מנסה עתה, בתחבולות שונות, לעקוף את חוק הצינון ולקבל לידיה את התפקיד הנכסף. לשם כך היא פועלת ו'בוחשת', בלא עכבות, גם בקרב בעלי עניין מובהקים הזקוקים לחסדי הבנק;
- רו"ח רקפת רוסק-עמינח - מנהלת החטיבה העסקית בבנק. קודם לכן נמנתה עם בכירי משרד סומך חייקין. מבקשת להתמודד על תפקיד מנכ"ל לאומי, במקום מאור העומדת לפרוש בפברואר מתפקידה. רוסק-עמינח נחשבת לאחת ממקורבותיה של מאור ולמועמדת מטעמה לתפקיד מנכ"ל; בבנק היא נחשבת במשך כמה שנים לאישה חזקה ולשותפת סוד של מאור;
- עו"ד דליה טל - עורכת דין חיצונית לדירקטוריון בנק לאומי. ידה בכל. היא נחשבת לאחת המקורבות לבנק לאומי בכלל ולמאור בפרט. טל ומאור חברות קרובות עוד מהתקופה ששתיהן כיהנו בתפקידים בכירים בבנק ישראל. עתה היא אחת התומכות במינוי מאור ליושב-ראש. סוד גלוי הוא: לעו"ד טל נגישות גבוהה לבכירי הבנק ובעיקר למאור. בזכות זאת פונים אליה לקוחות רבים שהסתבכו עם הבנק או כאלה החפצים בקווי אשראי נוחים;
- רו"ח גד סומך - סומך עומד בראש פירמת רואי-החשבון הקרויה: סומך חייקין KPMG. הוא נחשב לאחד המקורבים לגליה מאור. סוד גלוי הוא: עסקות גדולות הטעונות סידורים מיוחדים עם לאומי ניתן "לתפור" עם סומך. "גדי יסדר". הנהלת לאומי בכלל ומאור בפרט מקבלים את חוות דעתו ללא היסוסים מיוחדים. מעמדו החזק במערכת הבנקאית מסייע לו להשיג ללקוחותיו הסדרים יוצאי דופן. ולא בכדי: משרדו משמש במקביל כרואה חשבון של חלק ניכר מהבנקים, בהם: לאומי, הפועלים, דיסקונט, איגוד, הבינלאומי, אוצר החייל. כמו-כן הוא משמש רואה החשבון של בנק ישראל. המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, אינו פועל, משום מה, לסיכול ניגוד העניינים הגלום בעצם תפקידיו של משרד סומך-חייקין.
היחסים החריגים גרמו נזקים הנאמרים לעיל אינו דברים בעלמא. שמות האישים, הפירמות וגם פעולות שבוצעו מחייבים בדיקה מקיפה בתיקי האשראי של הבנק, ובמערך הסבוך של האינטרסים השונים. מערכת היחסים הבעייתית הקיימת, בהם מעורבים אישים עו"ד רם כספי ו
עידן עופר, מצריכה בדיקה זהירה ביותר. בשלב זה אנו נמנעים כאן ממתן פירוט. כל שנאמר כאן ועכשיו הוא זה: היחסים הקרובים מחייבים בדיקה מעמיקה, גם בגלל נזקים כספיים עצומים שנגרמו לבנק. בידי בנק ישראל לא מעט מידע על הנעשה בבנק לאומי, דבר המחייב פעולה:
1) גליה מאור מכהנת, כאמור, במשך 15 שנים בתפקיד המנכ"ל. מחמת זאת, יש לכפות עליה רוטציה בתפקיד המנכ"ל, כפי שהדבר נעשה כמעט לגבי כל עובד בנק. טוב יעשה נגיד בנק ישראל, פרופ'
סטנלי פישר, אם ימנע מינוי מאור ליושב-ראש תוך הפרת חוק הצינון, ואם יפעל לשלוח את מאור הביתה;
2) טוב יעשו חברי ועדת המניות - עו"ד
מרגלית נוף,
אריה קורן, שלומי נידם, לינה ויסברג ודוד לוויתן, אם יבדקו היטב את התאמת המועמדים האחרים לתפקיד יושב-ראש. מוזר למדי, אגב, שעד כה לא זומנו יתר המועמדים כדי שיציגו עצמם. דבר זה מעלה חשש, כי חברי ועדת המניות גמרו-אומר להמליץ על גליה מאור, בלא שעשו מלאכתם ובטרם בדקו האם ישנם מועמדים טובים וראויים ממנה;
3) טוב יעשו הגורמים המתאימים, ובראשם שר האוצר יובל שטייניץ, ויו"ר ועדת המניות, עו"ד מרגלית נוף, אם ישכילו למנות יושב-ראש חדש ומנכ"ל חדש, כדי שאלה יתחילו, ובהקדם, בתהליך של הרמת המכסים מהסירים הגדולים והמבעבעים. אם אלה יעשו עבודתם - מה שיתגלה עשוי לחייב, קרוב לוודאי, הפעלת חוקרים - ולא ממכון ויצמן...
