זכויותיהם של הילדים הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב מופרים בצורה גסה ע"י מדינת ישראל וזו הפרה בוטה לחוק הבינלאומי להגנה על זכויות הילד 1989. יש לציין שישראל חתומה על האמנה להגנת זכויות הילד של האו"ם משנת 1989 שאינה מבוצעת כלל כלפי הילדים הבדואים בנגב הדבר שהופך אותם לשטח הפקר ומדרס רגל להפרה הבוטה ובלתי אנושית מצד המדינה.
אם מדברים על הכפרים הבלתי מוכרים בוודאי מדברים על האוכלוסיה השקופה הכי ענייה במדינה ש-65% מתושביה חיים מתחת לקו העוני בתנאי חיים בלתי נסבלים הסובלת מדיכוי קשה מצד המדינה המתבטא בהריסות בתים יומית והפליה קשה שקורבנותתיה אלפי ילדים שנפגעים בצורה קשה ביותר באופן יומי ע"י המדינה עקב הריסות הבתים והפינוי בכוח ,ההשלכות הנפשיות והפיזיות על ילדיםאלה שמהווים כ-63 מכלל האוכלוסיה היא חמורה מאוד במיוחד שידים אלה ומשפחותיהם לא זוכים לכל טיפול סוציאלי או פסיכולוגי עקב הריסת ביתם ע"י המדינה וחשיפתם לאלימות ומחזות קשים דבר הגורם להם טראומה לכל החיים והורס להם את ילדותם הנפלאה שנקטעת יום אחד בהיר ומתחלפת במסע סבל וכאב נפשי ופיזי שלא נגמר אף פעם, שמדברים על ילדים אנחנו מדברים על האוכלוסיה הכי רגישה והכי פגיעה שצריך לטפל בה ברגישות גבוהה ,הטרגידיה הנוראית כאשר זכויותיה של האוכלוסיה הזו נדרסים בצורה גסה ובוטה ע"י הרשויות שאמורות לשמור על אוכלוסיה הזו מכוח החוק בזכות ולא בחסד ,התוצאה היא הרת אסון.
כחוקר שטח בנגב וכבדואי הגר בכפר בלתי מוכר שזכה להיות עד למאות הריסות בתים בכפרים הבלתי מוכרים ומכיר את סבלה של האוכלוסיה עד הנקודות הרגישות ביותר הנני מתחיל את הסיפור הקשה הזה בכמה עדויות של ילדים תמימים מהכפרים הבלתי מוכרים בנגב ששגרתם חייהם השלווה נפגעה יום אחד אחרי שמפלצת ההריסות תקפה את ביתם ובלעה אותו כהרף עין, עדויות אלה שופכות אור על מסע הסבל וכאב הנפשי והפיזי שנגרם לילדים הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב כתוצאה מהריסת תים ע"י המדינה.
עלי: תלמיד תיכון מאחד הכפרים הלא מוכרים באותו יום מוקדם בבוקר הגיע פקח משרד הפנים והדביק לנו צו הריסה על הבית כמובן אחרי שהתווכח עם אבא שלי, הייתי עד לאירוע זה באותו בוקר זה השפיע עלי מאוד ,שעתיים אחר כך הייתה לי בחינת בגרות בבית הספר לא המלחתי להתרכז כלל בבחינה כל פעם שנסיתי לקרוא את השאלה שוב עלתה לי בראש תמונת הפקח בעת הדבקת צו ההריסה על הבית שלנו כל הזמן דמיינתי אותם באים להרוס לנו את הבית הייתי מוטרד מאוד לא הייתי מרוכז בכלל בבחיה אני יודע שאני אכשל בבחינה .העיקר שלא יהרסו לנו את הבית.
יוסף בן 6 שנים מאחד הכפרים הלא מוכרים אני מאוד מפחד אחרי שהרסו לנו את הבית ,אני מרגיש תמיד עצוב אני מאוד אהבתי את הבית שלנו ,אני מאוד עצבני לאחרנה כל דברקטן יכול לעצבן אותי אין לי סבלנות ,שאני רואה שוטר או ניידת משטרה אני נכנס לחרדה ,אני שונא שוטרים הם מאוד רעים הם הרסו לנו את הבית איבדתי את הבגדים והספרים שלי תח ההריסות גם הנעליים החדשות שאבא קנה לי
חנין בת 10 שנים מאחד הכפרים הלא מוכרים אני מפחדת משוטרים הם הרביצו לאבא שלי וגררו אותו אני בכיתי מאוד כי פחדתי שיהרגו את אבא ,הם הרסו לנו את הבית עם כל התכולה ,אנחנו לא עשינו להם שום דבר רע.אני חולמת בלילה על שוטרים רעולי פנים שבאים להרביץ לאבא ואני מתעוררת מפוחדת באמצע הלילה.אני מאוד עצובה וכועסת עליהם למה הרסו לנו את הבית?הם באים בלבוש שחור רעולי פנים ומלאים נשק המראה שלהם מאוד מפחיד ותמיד הם באים אלי בחלומות.
יונס 14 שנים מאחד הכפרים הבלתי מוכרים אחרי שהרסו לנו את הבית אני מפחד ללכת לבית הספר ,אני מפחד שהשוטרים יחזרו וירביצו לנו ,מאז שהרסו לנו את הבית אני מרגיש פחד, אינני מרגיש בטוח ותמיד מפחד על המשפחה שלי, לפעמים בלילה יש לי סיוטים על הריסות ושוטרים ,תמונת הריסת הבית שלנו לא נעלמת לי מהראש אני עצוב מאוד ומרגיש בדידות לפעמים, תמיד אני מפחד שיחזרו ויהרסו לנו את הבית עוד פעם.
סארה בת 16 שנים אחד הכפרים הבלתי מוכרים המשטרה ריססה אותנו בג מדמיע הם הרביצו לשכנה שלנו שהייתה עם הילדה הקטנה שלה ,הילדה נתקפה חרדה ונפלה והתחילה לבכות אמא שלה ניסתה להרים אותה ואז השוטרים התחילו להרביץ לה ניסיתי לעזור לשכנה ואז הם התחילו להרביץ לי גם ,הדודהשלי הייתה שרועה על הרצפה מעולפת פניה היו נפוחות ומלאות דם חשבתי שהיא מתה ישבתי על האדמה והתחלתי לצעוק...
השפעות הנפשיות על ילדים הריסת הבתים בנגב והפינוי בכח שמלווה באלימות ברוב המקרים מצד השוטרים גורם להשפעה נפשית קשה על הילדים שהופך אותם לקורבנות מדיניות הריסת הבתים וזה מתבטא בצלקות קשות שמשפיעות על התפתחותם הפיזית והנפשית וזה עקב חשיפתם לחוויות קשות בעת ההריסות , מקרים אלה ומחזות קשים לא זוכים לשום טיפול סוציאלי או פסיכולוגי מצד המדינה שחובתה לספק את הטיפול הזה עקב כל הריסה דבר שאינו קיים כלל דבר שגורם לפגיעה נפשית קשה אצל ילדים שנשארים בחלל ריק ללא שום טיפול דבר שמשפיע על התנהלות חייהם בצורה טבעית וגורם להשלכות קשות בעתיד , הסבל שנגרם לילדים ומשפחותיהם מלווה אותם לכל החיים,סבל זה פוגע בהם מבחינה מנטאלית ופיזית בצורה בלתי הפיכה במיוחד שהם לא זוכים לשום טיפול רפואי או סוציאלי דבר המעצים את הכאב הנפשי והסבל עם זמן דבר שפוגע קשות בבריאותם וגורם להם מחלות קשות כמו לחץ דם ומחלות נפשיות ופואיות אחרות.
ביקרתי אצל המון משפחות שביתם נהרס חלק מהורי או בני המשפחות פתח מחלות כמו לחץ דם גבוה או סוכרת ויש מהם שלקה באירוע מוחי שגרם לו שיתוק עקב הכעס הרב ועצבנותהיתר אחרי הריסת ביתו המצבים שנתקלתי בהם קשים מאוד והכל כתוצאה ישירה ממכונת הריסה הישראלית שהורסת את החיים לאלפי בדואים בכל שנה ומותירה אותם חסרי אונים ותחת חסדי השמים.
מדובר באלפי ילדים הנפגעים מצד המדינה כל שנה באופן גס ורומס, דבר שלא מותיר מחשבה שהפגיעה היא מכוונת במיוחד שרשויות הרווחה במדינה שומרים על דממה אלחוטית כנ"ל המועצה לשלום הילד שאינה טורחת לעשות כלום בעניין זה במיוחד שמדובר בילדים בדואים.
ההשפעה הנפשית הקשה מתבטאת אצל הילדים בדברים
הבאים: סטרסס וחרדה, פחד,מצבי תסכול ודיכאון, בדידות, אלימות, עצבנות יתר, חוסר שינה,ע צב, הפרעות ריכוז וקשב , היסטריה, סיוטים וחלומות רעים,דאגה,חוסר שינה,אובדן ביטחון עצמי ומחלות רפואיו אחרות.
יותר מ-2,500 בתים נהרסו בעשור כל ההשפעות האלה פוגעות קשות בילדים שנחשפים למחזות הקשים בעת ההריסות, במיוחד שבטחונם של ילדים אלה נפגע והם מאבדים את הסביבה הבטוחה והמקלט החם שזכו לו בחיק המשפחה לפני ההריסה, הם מרגישים מאויימים ללא הגנה או ביטחון, אין מי שיגין עליהם אפילו מאבדים את הביטחון במשפחות שלהם. הם נתקפים פחד וחרדה מתמידים מכל דבר שנראה טבעי ושגרתי ומפתחים מנגנון הגנה עירני ביותר לכל תזוזה או תנועה בשטח או בסביבה מחמת כל סכנה שעלולה לאיים עליהם ועל משפחותיהם בו זמנית.
כמו-כן אישיותם נפגעת מאוד דבר המשפיע ופוגע בהתפתחותם הנפשית והגופנית הם הופכים לילדים יותר אלימים , אין ספק שזה משפיע על הישיגם הלימודי בבית הספר ופוגע בו בצורה קשה שגורמת ברוב המקרים לנשירה מבית הספר.ילדים מגיעים לבית הספר מוטרדים מודאגים ואינם מרוכזים עם חרדות ולחץ דבר שמונע מהם כל ריכוזדבר שגורם להם הפרעות קשב וריכוז בלימודים בצורה חריפה שבסופו של דבר גורר לנשירה.
הילדים נראים לפעמים בוהים וקו המחשבה שלהם בעוללם אחר, הם ראים לפעמים בודדים כי הם מפתחים סוג של בדידות אחרי שבטחונם נפגע במיוחד שהם נחשפים למחזות קשים של אלימות מצד השוטרים שמרביצים להורים שלהם או לבני משפחותיהם ,במיוחד שיש נפצעים עם דם כל זה מכניס את הילדים להיסטריה קשה שבה הם נתקפים בגלי בכי היסטרים בקריאה לעזרה והגנה מצד ההורים שהם עצמם מותקפים או שהאם בוכה או שהאב פצוע אנשים רעולי פנים ובלדוזר ענק ובית שנהרס אין ספק שזו הטראומה של החיים.
בעשר השנים האחרונות הרסה המדינה יותר מ-2,500 בתים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב וחולקו יותר מ-10.000 צווי הריסה . וזה אומר שיותר מ-5.000 אנשים אבדו את בתיהם והפכו להומלסים בלי קורת גג ונאלצים להתמודד עם המצב החדש והקשה וללק את הפצעים ולנסות לשרוד את הטראומה הקשה של ההריסות במיוחד הנשים והילדים ומושפעים ביותר מאירועים אלה.
מחצית מהילדים היו עדים לאלימות בעת הריסת הבתים כ-50% אחוז מהילדים בכפרים הבלתי מוכרים נחשפו או היו עדים למקרה אלימות בעת הריסת בתים ופינוי בכח בנגב , מדובר באלפי ילדים שלא קיבלו שום טיפול סוציאלי או פסיכולוגי מצד רשויות הרווחה או פסיכולוגים מצד המדינה .ילדים אלה עודנם נושאים את המטענים הצלקתיים האלה הם מרגישים מופקרים ומאויימים ללא הגנה וחשופים לסכנה דבר שגורם להם ערנות יתר וחרדה שמתבטאת במצבי לחץ ועצבנות יתר אפילו אלימות.
לא רק בתחום זה מופלים הילדים הבדווים גם בתחום הבריאות זכותם מופרת בצורה קשה ביותר וזה עקב העלייה המדאיגה בתמותת תינוקות באוכלוסיה הבדווית ששעורה גבוהה פי-4 מהמגזר היהודי 17/1000 במגזר הבדואי לעומת 4/1000 במגזר היהודי ,במיוחד שמדובר באוכלוסיה בדואית צעירה ש63% ממנה הוא מתחת גיל 17, עלייה דרמטית בתמותת התינוקות בקרב האוכלוסיה הבדויאת היא בגלל העדר שירותי בריאות בסיסיים ואיכות המים הירודה שהם מקבלים שגורמת להרבה מחלות אצל הילדים גם המחסור בקלינקות בכפרים הבלתי מוכרים דבר המונע מילדים אלה לקבל חיסון דבר החושף אותם למחלות זיהומיות קשות שתוצאותיהן קטלניות מאוד כנ"ל העדר פינוי אשפה דבר הגורם לזיהום סביבתי חמור הגורם להרבה מחלות ומי השפכים הזורמים מתוך בתי הכפרים בלי לזכות לריסוס או טיפול מצד הרשויות.
יש לציין כי 70% מהילדים המאושפזים בבית חולים סורוקה באופון שנתי הם ילדים בדואים, כנ"ל בתחום החינוך ילדיםאלה לא זוכים לחינוך בגלל מחסור אדיר בגנים ובתי ספר יסודיים והעדר בתיספר תיכוניים דבר שגורם לאלפי ילדים בלי מסגרת חינוך, הסטטיסטיקות מעידות שרק 10% מהילדים הבדואים מצליחים לסיים את לימודיהם התיכוניים ואחוז הנשירה בין הילדים הבדואים עומד כיום על אחוז 40% מהגדולים במדינה לעומת מגזרים אחרים.
למרות שהזכות לדיור לחינוך ולמים ולבריאות היא זכות יסודית לפי החוק שמגיעה לכל ילד בישראל. זו הפרה בוטה מצד מדינת ישראל שאמורה להגן על זכויות הילד ועל רווחתו מפני אלימות ולדאוג לו לדיור הולם ,זכויות הילדים האלה בנגב נרמסים באופן גס ובוטה מצד המדינה שחתומה על אמנת ההגנה על זכויות הילד 1989 של האו"ם ,ומדיניות עיוורת זו של המדינה מהווה הפרה גסה לחוק הבינלאומי להגנת זכויות הילד.
מצב בנגב חמור מאוד במיוחד אחרי סכנת תוכנית ברוואר שמרחפת מעל שמי הכפרים הבלתי מוכרים והעתידה להרוס כ-35 כפרים דבר שימיט אסון גדול על אלפי ילדים שיהיו חשופי למעשי אלימות ופינוי בכוח כתוצאה מהריסות הבתים, לכן על הוועדה העליונה לזכויות האדם באו"ם לפעול לאלתר ולספק הגנה לילדים אלה ולמנטע פגיעה בהם מכוח אמנת זכויות הילד משנת 1989 ולמנוע תוכנית ברוואר שאמורה להמיט אסון על הנגב ולפגוע בזכויות האדם בצורה גסה בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. 