ברק מנצל את מלחמת יו"כ לקידום הקריירה שלו

אחרי שבחודש מאי 1973 העביר ברק את הפיקוד על סיירת מטכ"ל לגיורא זורע, הוא שוחח על עתידו עם הרמטכ"ל. ספק אם עוד סגן אלוף כלשהו זכה למפגש מעין זה. דוד אלעזר ("דדו") הציע לו קידום מהיר שיכלול קורס פיקוד מטה יוקרתי של המרינס האמריקני; בהמשך ימונה לראש מחלקת איסוף באמ"ן, בדרגת אלוף משנה. ברק סירב, וביקש להתמנות, לאחר הקורס, למפקד חטיבת שריון 14, למרות שכל ניסיונו בשריון כלל עד אז רק קורס הסבה לשריון, קורס מפקדי פלוגות שריון ופיקוד על פלוגה. נראה היה שהאמין כי הוא אינו זקוק להכשרה ולניסיון, אלא למינוי. למרות שמינויי הרמטכ"ל אלעזר היו תמוהים, כגון מינויו של שמואל (גונן) גורודיש לאלוף פיקוד דרום, בקשתו של ברק נדחתה. ברק השיב שאין לו עניין בקורס במרינס והוא מבקש ללמוד ניתוח מערכות לתואר שני באוניברסיטה יוקרתית בארה"ב. אלעזר התנצל שצה"ל אינו שולח קצינים לאוניברסיטאות אזרחיות בחו"ל. ברק התעקש. אלעזר הבטיח לבדוק את הנושא. במטה הכללי עוררה בקשתו של ברק התנגדות ואגף כוח-אדם דחה אותה, אולם אלעזר כפה על המערכת לאשר את הבקשה.⁶⁸ יוסי צין: "יום אחד פגשתי את אהוד ברק במטכ"ל. תכננו לנסוע יחד ליחידה. עבר על ידנו דדו שאמר: 'נו אהוד, אתה יוצא ללימודים, אני מבין'. אהוד השיב: 'כן אבל אני רוצה לקבל חטיבה כשאשוב'. דדו הסתכל עליו בתימהון ואמר: 'אהוד, מה קורה לך? עכשיו אתה יוצא ללמוד. כשתחזור, יש זמן, יש גם גדוד. לא לקפוץ יותר מדי מהר. לאט, תמיד טוב'. אהוד: 'אבל אני אהיה שם שנתיים!' דדו: 'אז שנתיים אתה לומד. שולחים אותך ללמוד תואר שני בארצות הברית. לא כל אחד מקבל'. אהוד: 'טוב, אתה תדאג'. דדו: 'אני לא אדאג לשום דבר. למד, חזור, נדבר'".⁶⁹ התרחשות שולית זאת, לכאורה, הייתה מהסימנים המבשרים את תפקודם הלקוי של בכירי צה"ל, ובייחוד של הרמטכ"ל, לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה, ועל האופי הבלתי מקצועי של ברק. לא רק שב-1973 לא ידע הרמטכ"ל איך ברק תפקד במבצע של חייו, "אביב נעורים", אלא אחרי עשרים ושש שנים, אחרי שברק ניצח בבחירות לראשות הממשלה, כתב הפרשן הצבאי של הארץ, אמיר אורן: "ברק הצליח עד כה בסיירת מטכ"ל... במשימות שנשענו על תכנון קפדני, וביצוע מבוקר".⁷⁰

באותם ימים קיים ברק שיחות פרידה עם סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל, ועם ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא. כל אחד מהם רמז לו כי שר הביטחון, משה דיין, הבטיח לו את תפקיד הרמטכ"ל בעתיד, וברק צפוי לקבל ממנו תפקיד מזהיר. חוויה דומה עבר ברק בוושינגטון בפגישה עם נספח צה"ל בארה"ב, האלוף מוטה גור.⁷¹ אחרי חודשים אחדים, באוקטובר 1973, התגלו דוד אלעזר ומטהו, לרבות טל וזעירא, במערומיהם. אלעזר וזעירא יודחו מתפקידיהם, בעקבות ממצאי ועדת אגרנט; טל, מאבות המחדל הלוגיסטי והמבצעי, יפרוש בביזיון לאחר סכסוך אישי עם פטרונו, משה דיין. מוטה, ששהה בוושינגטון בעת המלחמה, ימונה לרמטכ"ל, בזכות העובדה שלא עשה דבר בשדות הקרב, ושעל תפקודו בוושינגטון הדעות חלוקות. באוגוסט 1973 הגיע ברק לארה"ב, עם רעייתו נאוה ובתו מיכל, ללימודים באוניברסיטת סטנפורד.⁷² שלושה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 1973, פרצה מלחמה. ברק סיפר כי חבר דיווח לו על כך בטלפון. לאחר ששוחח בטלפון עם מוטה בוושינגטון, הוא טס לניו-יורק. נספח צה"ל בארצות הברית דאג לו למקום שמור והוא עלה על המטוס הראשון שהמריא לישראל. במטוס הצטופפו ארבע-מאות ישראלים, לרבות בנימין נתניהו, שנבחרו על-ידי אנשי הנספחות הצבאית הישראלית, מתוך אלפים שחשו לנמל התעופה קנדי, למלא תפקידים חיוניים במלחמה. הוא הגיע ארצה ב-7 באוקטובר. בשדה התעופה חיכה לו פקודו מהסיירת, עוזי דיין. השניים מיהרו ל"בור" הפיקוד על המלחמה, בקריה בתל אביב.

ברק סיפר שהוא נפגש עם הרמטכ"ל. "אמרתי לו שאני יכול לעשות כל דבר, והוא אמר: 'תפקד על גדוד טנקים בדרום, לך לציפורי'".⁷³ לתת-אלוף בדימוס, מרדכי ציפורי, גרסה שונה: לאחר פרוץ המלחמה הוא מונה לקצין שריון ראשי ופעל לארגן את שיבוצי כוחות השריון ואת תגבור הכוחות הלוחמים. "ישבתי ב'בור' בקריה והקמתי אז שני צוותים גדודיים, אחד לרמת הגולן ואחד לסיני. אהוד ברק בא אלי לבכות. הכרתי אותו. הוא עשה אצלי בשעתו הסבה בבית-הספר לשריון. הוא עמד במפקדה שלי וקונן על מר גורלו. פתאום דדו עבר על-ידנו בבור. אמרתי לדדו: 'תן לי את אהוד ואעשה אותו למג"ד'. אז דדו השיב: 'הוא שלך!' עשיתי אותו מג"ד ושלחתי אותו לג'וליס, שם יהודה גביש ארגן את היחידות שנשלחו לחזית". המחבר לציפורי: "בביוגרפיה של ברק שהתפרסמה ב-1998 הוא התפאר שהוא נסע משדה התעופה למטכ"ל, ניגש לדדו ואמר: 'הרמטכ"ל, איפה המקום הכי חשוב שבו אתה צריך אותי?' דדו: 'בכל מקום, אבל אני חושב שהכי מתאים עכשיו זה לחזק את השריון. לך לציפורי...'⁷⁴ סביר שהמקור למחברי הספר אינו דדו שהלך לעולמו לפני שנים רבות אלא אהוד ברק עצמו! האם אתה טוען שמדובר בהתפארות שווא ובשקרים?" ציפורי (צוחק): "זה לא היה כך. בקיצור, אני מיניתי אותו. הוא לא החליף אפילו מילה עם דדו. בספר של עמירם אזוב 'צליחה' מסופר שאהוד מונה על-ידי הרמטכ"ל. אז אני אומר לך: הכל הולך בשקרים!"⁷⁵

הגדוד של ברק הוקם רק אחרי יומיים, ב-9 באוקטובר, בג'וליס.⁷⁶ לא ברק הקים אותו, גם לא מרדכי ציפורי, אלא לוחמים ללא יחידה שהגיעו ביוזמתם לבית-הספר לשריון, וביקשו לצאת לחזית. אחד מהם היה מפקד טנק משוחרר (מט"ק) מיכאל הרשקוביץ-אחי-עמוס, שלא שובץ בשום יחידה עקב נכות. לדבריו נודע לו שבסדנת חימוש סמוכה יש טנקים שמכונאים החזירו אותם לכשירות. בדרכו לשם הוא פגש עוד שני מפקדי טנקים. השלושה גילו שנים-עשר טנקים פטון (מג"ח) שאמורים היו לחזור לכשירות למחרת. "השמועה על הימצאותם של מג"חים כשירים בימ"ח (יחידת מחסני חירום) החימוש עשתה לה כנפיים ברחבי ג'וליס ועשרות טנקיסטים חסרי מעש שמו פניהם לסדנת החימוש ברוח הסיסמה 'אמץ לך טנק'". מפקד הטנק מיכאל הרשקוביץ-אחי-עמוס העיד כי למחרת, ביום רביעי, 10 באוקטובר, בשעה שש בבוקר, "נכנס למתחם הסדנה סגן אלוף נמוך-קומה, לבוש סרבל טנקיסטים נוצץ עם אקדח צה"לי תקני על ירכו הימנית. הקצין, שנראה כבן שלושים, ביקש שנתכנס לפני אחד הטנקים. 'שמי אהוד', הציג עצמו אותו סגן אלוף, 'הטילו עלי לארגן עוד היום יחידה שתרד לסיני לעזור לכוחות הלוחמים מול המצרים'".⁷⁷

האלוף בדימוס, משה סוקניק-עברי, השתחרר בסוף 1970 משירות סדיר בדרגת סגן, לאחר שבמלחמת ההתשה היה סגן מפקד פלוגה וקצין מבצעים בגדוד של יוסי פלד. ב-1973 הוא יצא עם חבר לטיול סביב העולם. המלחמה תפסה אותו בלונדון. אחרי שלושה ימי מאמצים, ב-9 באוקטובר בלילה, הוא הצליח להשיג מקום במטוס ושב ארצה. משדה התעופה הוא נשלח עם עוד שריונאים לג'וליס. "הגעתי לג'וליס בשעות הקטנות של הלילה. אלפי חיילים שכבו על הדשאים. במשרד הרישום היו שתי פקידות. הזדהיתי כמפקד פלוגה למרות שמעולם לא פיקדתי על פלוגה. אמרו לי ולאחרים: 'שבו על הדשא, יקראו לכם'. אחרי כמה שעות אמרו 'מקימים גדוד, תתחבר אליו'. המג"ד, אהוד ברק. לא הכרתי אותו. 'בשעות הצהריים תיפגשו בלשכה של מפקד ג'וליס'. בפגישה אמר ברק שלמחרת בבוקר יגיעו מובילי טנקים ונרד לסיני. נאמר לי שעל המשטח של מדור תותחנות מצויים שישה טנקים מצוותים, הם גרעין הפלוגה, והשאר מה שאצליח לארגן. ניגשתי לדשא והודעתי להמוני האנשים: 'מי שרוצה להצטרף לגדוד טנקים ויכול לבוא עם טנק, שיגיע למשטח התותחנות ויצטרף לפלוגה'".⁷⁸ אורי דינור היה מפקד מחלקת סיור במלחמת ששת הימים. אחר-כך צורף לפלוגת טנקים בגדוד סיור. כשפרצה המלחמה הוא טייל בחו"ל. מיד שב ארצה: "נסעתי לימ"ח (יחידת מחסני חירום) בשדה תימן ליד באר שבע. לא היו שם טנקים. שלחו אותי לג'וליס להשיג טנקים. היו שם טנקים לצרכי לימוד מכונאות עם מנועים מפורקים. מכונאים הרכיבו אותם, אך נותרו ליקויים רבים. פגשתי את פרץ כורש, שהיה בעבר מפקד פלוגה שלי. יחד ארגנו פלוגה עם אנשים שאיננו מכירים. את אהוד ברק פגשנו רק ברפידים. עד אז לא היו קבוצת פקודות והגדרת משימה".⁷⁹ סגן משנה יאיר שילה השתחרר כמפקד מחלקת חרמ"ש ב-1972, והחל ללמוד בטכניון. הוא לא שובץ בשום יחידה. כשפרצה המלחמה הוא לא גויס. כשפרצה המלחמה הוא נסע בטרמפים לחברו מן השירות איזי לוי שהתגורר ברחובות והשניים נסעו על אופנוע לאל עריש. שם בשק"ם השאיר לוי את האופנוע והשניים נסעו בטרמפים לחזית והגיעו ביום ראשון עם שחר לבסיס בלוזה, בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. סיפר שילה: "הייתה שם מהומה. ניסינו לארגן מחלקת מרגמות 81 מ"מ שהיו זרוקות בשטח. כשהיו לנו מרגמות לא ידענו לאיפה לירות ועל מי. לא פעלו רשתות קשר. הבנו ששם אי-אפשר לעזור וחייבים לבוא לחזית עם יחידה מאורגנת. חזרנו ארצה וביום שני לפנות בוקר הגענו לג'וליס. שם נפרדו דרכינו. השתלטתי על שלושה נגמ"שים ומן הסדנה לקחתי שלושה מובילים ישנים מימי הבריטים שעשו את שלהם במלחמת העולם השנייה. אנשים היו שם בשפע וכולם רצו לצאת לחזית. צריך היה למיין. דובר שם שיש לחלץ אנשים מן המעוזים. החלטתי להקים כוח חרמ"ש לוחם בעל יכולת רפואי ופינוי יחידת רפואה וחילוץ. "שוטטתי בבסיס הענק וליקטתי לוחמים. צירפתי אלי שני סטודנטים לרפואה וסטודנט לארכיאולוגיה שחזרו מאיטליה להילחם; וצלפים מבית-הספר לחי"ר עם ציודם הייחודי, חובשים מגדוד חובשים ארצי. קצין בכיר מג'וליס שהבחין בפעילותי צירף אלי את ד"ר עודד בן-דרור שנהרג אחר-כך בחווה הסינית. הוא התגלה לא רק כרופא מיומן אלא גם כאיש דינמי וכריזמטי. פגשתי שם את חברי משירות החובה, סגן משנה ישראל פרטוש. הוא סיפר שחודש לפני זה נשא אישה, הוא בעיצומו של ירח דבש. הוא היה מוטרד איך תסתדר אשתו הטרייה ואחיו הצעירים שבהם טיפל כאב. הוא הצטרף אלי וקיבל פיקוד על אחד הנגמ"שים. "למחרת, 9 באוקטובר, הגיעו לג'וליס ג'יפים של סיירת מטכ"ל המהוללת ובראשם סגן אלוף אהוד ברק. בעיני כולנו הסיירת הייתה בלתי אנושית ואין משימה שאין בכוחה לבצע. המלחמה בכלל 'קטנה עליהם'. צורפנו לגדוד של אהוד ונאמר שאנחנו מיועדים למשימות מיוחדות. ברק החליט ששלושת הנגמ"שים יהיו תחת פיקודו הישיר וניקרא: 'כוח 9'. למחרת ירדנו לסיני לבד: שלושה נגמ"שים על מובילים והלוחמים באוטובוס. את אהוד ברק פגשנו רק ברפידים".⁸⁰

כשהתארגן הגדוד בג'וליס תכנן אהוד ברק, בין ה"בור" בתל אביב לבסיס סיירת מטכ"ל, כיצד ינצל את המלחמה לקידום תדמיתו כמושיע ישראל. תותחן הטנק של פרץ כורש, יהודה גבעון, העיד שברק סיפר לו כי הוא שהעניק לגדוד את המספר "100", כי ברשתות הקשר של המלחמה המספר 100 היה שם קוד של המטה הכללי.⁸¹ לא רק שברק היה המפקד היחיד בתולדות צה"ל שהעניק ליחידתו את מספרה, אלא שהוא גם בנה גדוד כלאיים: הכלאה של סיירת מטכ"ל וגדוד שריון. לפי הדוח הרשמי של ברק, ב-10 באוקטובר ירד הגדוד מג'וליס לסיני ככוח עתודה פיקודי בעל ארבע פלוגות: עם 27 טנקי פטון מחולקים לשתי פלוגות; פלוגת חרמ"ש שכללה שישה נגמ"שים ועוד שלושה נגמ"שים ייעודיים נוספים, ופלוגת סיור שכללה שישה ג'יפים וארבעה תול"רים, ושאוישה על-ידי אנשי סיירת מטכ"ל. "בהמשך", כתב ברק בדוח, "פלוגת הסיור פורקה לפי דרישת סיירת מטכ"ל" .⁸² הדבר מרמז על הנוהל הבלתי תקין של הקמת הפלוגה. שם הגדוד ומבנהו מלמדים על כוונותיו של ברק.

ראשו של מפקד החזית, האלוף שמואל גורודיש, לא היה נתון באותם הימים להפעלת הכוכב שצץ לו. כשברק התייצב במפקדתו, היה גורודיש, שפנטז לפני כן כי יכריע את המצרים ב-8 באוקטובר, והובס, בתהליך של הדחה, שהתגלגל לנטרול סמכויות. באין משימה של ממש, הוא הכפיף את ברק לחטיבת הטיראנים 274⁸³ שעליה פיקד אחיו, יואל גורודיש. סיפר תת-אלוף בדימוס, יואל גורודיש: "החטיבה שלי הייתה פרוסה בגזרה המרכזית, מול הכוחות המצריים. הגדוד של ברק היה מורכב מערב-רב של אנשים, ללא הכשרה וללא אימון. פחדתי שהם ידפקו טנקים שלי, אחרי שהגדוד של אמיר יפה דפק לי טנק, בחשבו שאלה טנקים מצריים. השארתי את אהוד ברק בעורף".⁸⁴ גדוד 100, שנשלח לפי ההתרברבות של ברק להציל את עם ישראל, פטרל במשך יומיים לאורך ציר חת"ם (חיל תותחנים), במרחק כ-10 קילומטרים מתעלת סואץ וכ-5 קילומטרים מן הכוחות המצריים הקדמיים. לפי הסמג"ד סרן נחום גת: "מרפידים נענו על שרשראות, עד כביש הרוחב, ושמה התחלנו להסתובב יומיים הלוך ושוב צפונה ודרומה, בין טסה למיתלה. כמה ימים יצא לנו להסתובב על כביש הרוחב בלי לעשות כלום"⁸⁵, העיד קצין המודיעין והקמב"ץ של הגדוד, יעקב קדמי (יאשה קזקוב): "הגדוד נועד למשימות מיוחדות של פיקוד הדרום. בסיני הציבו אותנו על ציר חת"ם. רצנו עליו, ואהוד צחק ואמר: 'היינו לגדוד ציר הרוחב!' לא צורפנו לשום חטיבה, לא הוטלו עלינו משימות, לא ידעו מה לעשות אתנו. שום דבר לא התרחש".⁸⁶ בספרו כתב קדמי: "בפיקוד היו תוכניות רבות לגבי הגדוד, חלקן נועזות ביותר וכמעט דמיוניות, כנראה הודות למג"ד, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, והרכבו של הגדוד. למשל, נשקלה אפשרות לשתף את הגדוד בפריצה למוצב המזח הנצור, או להשתתף במבצע נחיתה שתוכנן, אך לא בוצע, בנמל עדבייה בחוף המצרי של מפרץ סואץ. מיד עם הנחיתה, טנקים היו צריכים לפרוץ צפונה ולנתק את הארמיה השלישית⁸⁷ ולאפשר צליחה מהירה של צה"ל בדוורסואר, היכן שצה"ל צלח בסופו של דבר".⁸⁸

ברק, שהתמחה כבר כמפקד סיירת מטכ"ל בשכנוע מפקדיו להטיל עליו תוכניות דמיוניות, שכנע את שני האחים גורודיש להטיל עליו משימות קומנדו. בביוגרפיה של ברק נכתב: "גורודיש, שהכיר את אהוד מפעולות קודמות, לחץ עליו לעזוב את הגדוד שבדרך, ולצאת מיד עם גדוד 'טיראנים' – טנקי 34–T ו-55-T רוסיים, שנלקחו שלל במלחמת ששת הימים – ובמסווה של כוח מצרי לפרוץ לכיוון האגם המר שעל גדות תעלת סואץ ולדפוק טנקים מצריים. כדי ללמוד את הציר ביקש אהוד לקבל תצלומי אוויר של אזור התקיפה. במודיעין הפיקוד אמרו שאין דבר כזה. אהוד הופתע: איך ניתן לצאת להתקפה כזו בלי תצלומים? במודיעין חזרו אחרי כמה דקות והסבירו שאכן יהיו צילומים, אבל רק כעבור שעות מספר. הרעיון של גורודיש להפתיע את המצרים בטנקים מוסווים נראה כמו שליפה מהמותן. אהוד נפגש עם הסמג"ד אבי רומנו – הם שירתו יחד כמ"פ טנקים ומ"פ חרמ"ש בתעלה – ויחד בחנו את התוכנית. שניהם הגיעו למסקנה שתידרש יממה כדי להכין אותה לפעולה – לצבוע את הכלים ולבצע מינימום של התארגנות. בעיני גורודיש לא מצאה חן עזות-המצח של הקצין הצעיר. חיים בר-לב, שהחל לייצב את מפקדת חזית הדרום, שמע את השיחה. 'מה הצעיר אומר?' שאל בקצב דיבורו האיטי. גורודיש הסביר את הבעיה. 'הצעיר צודק', אמר לגורודיש, 'זו תוכנית שאנחנו עלולים לשבור בה את הראש'. גורודיש נסוג מהתוכנית ואהוד חזר לגדוד הטנקים שלו".⁸⁹ לפי תיאור זה, גורודיש היה אדם פזיז ואהוד ברק מפקד שקול. התיאור רחוק מן האמת. לפי הביוגרפים של ברק, גורודיש יזם תוכנית זו עוד ב-10 באוקטובר, כשהגדוד היה בדרכו מג'וליס לרפידים. לפי הדוח של ברק עצמו, הוא סופח רק אחרי יומיים לחטיבת הטיראנים.⁹⁰ המחבר מעריך כי ברק יזם את התוכנית, כדי לברוח מן המשימה העורפית שהוטלה עליו ולבצע מהלך דרמטי בחזית, שהרי הקריירה שלו זקוקה לרקורד קרבי במלחמה. לפי ישראל אורנשטיין שפיקד על מחלקת טנקים בגדוד 100: "בשלב מסוים ברק יצא למקום אחר. בדיעבד ידעתי שהייתה הוראה שילך להקים יחידה של טנקי שלל 55–T ואיתם להיכנס בין הכוחות המצרים ולהטיל בהם אנדרלמוסיה. לקחו אותו למשימות אלה בתור איש סיירת מטכ"ל לשעבר".⁹¹ לפי יואל גורודיש, הוא השתתף בפגישה של ברק עם אחיו, שמואל. לדבריו, כל התיאור בספר "חייל מספר 1", לרבות הוויכוח בין ברק לאלוף הפיקוד, לא היה ולא נברא.⁹² מיכאל קלעי היה קצין המבצעים של גדוד הטיראנים שאמור היה לספק פלוגת טנקים למבצע. לדבריו, "חברו אלינו אנשי סיירת מטכ"ל עם ג'יפי תול"ר. מפקד הפלוגה הבכיר בחטיבה, יוסי כהן, שהיה מפקד ואישיות מעל ומעבר, אמור היה לפקד על המבצע. הוא ביקש ממני כקמב"ץ להעמיד לרשותו את הפלוגה האורגנית שלו ולספק לו את הטנקים הכי טובים בגדוד, כי הטנקים שלנו היו במצב די גרוע. מכיוון שאחד ממפקדי המחלקות שלו נהרג בתאונת דרכים, עוד בשלב הגיוס, הוא פנה אלי להצטרף למבצע כמ"מ והסכמתי. לא ברור לי איך אהוד ברק נכנס לכל הסיפור!"⁹³ יוסי כהן העיד: "אחר צהריים אחד, יום לפני שהיינו אמורים לצאת למבצע, הופיע אצלנו אהוד ברק. הוא הביא אתו כמה אנשים מיחידתו ואנחנו היינו אמורים להפוך אותם לטנקיסטים בשעות אחדות. באותו לילה, אהוד ברק, המח"ט יואל גורודיש ואחרים, בחנו בעזרת תצלומי אוויר של גזרת הפעולה את הדרכים ואת היעדים. באותו לילה הגיעו אלינו אנשים אחדים מהסדנה וצבעו כל הלילה את הטנקים בצבעים שיידמו לטנקים מצריים. בבוקר הודיעו שהמבצע מבוטל".⁹⁴ לאחר מעשה התברר שהטנקים נצבעו בצבעי טנקים מצריים של מלחמת ששת הימים, שהוחלפו לקראת מלחמת יום הכיפורים.⁹⁵ לפי דיווח שכתב ברק אחרי המלחמה, ב-13 באוקטובר הועבר גדודו מחטיבת הטיראנים לחטיבת בית הספר לשריון 460 שעליה פיקד אלוף משנה גבי עמיר. "ב-17 באוקטובר", כתב ברק, "כניסה לחווה הסינית".⁹⁶ ________ [בשבוע הבא תתואר מערכת החווה הסינית והסתבכות גדוד 890 שם; אהוד ברק אינו ממלא פקודה לחבור לצנחנים ולחלץ את נפגעיהם; ברק יוצא עם פלוגת טנקים להשמיד מערך חטיבתי מצרי חפור ומאורגן, נקלע לשטח השמדה דביזיוני, מושמדים לו חמישה טנקים והשאר בורחים; ברק מונע עריכת תחקירים והפקת לקחים. הוא מקבל אחרי המלחמה פיקוד על גדוד טנקים סדיר ומקבל נזיפות ממפקד החטיבה על תפקוד לקוי.]

68. בן כספית ואילן כפיר, שם, עמ' 134-133. 69. יוסי צין, שם. 70. אמיר אורן, "כאשר ברק נעשה רמ"מ", הארץ, 20 במאי 1999. 71. בן כספית ואילן כפיר, שם, עמ' 134. 72. בן כספית ואילן כפיר, שם, עמ' 135-133; עדויות מוקלטות של תת-אלוף מרדכי ציפורי וסגן אלוף אבי פרחן השמורות בארכיון המחבר. 73. מעוזיה סגל, "עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית", מודן, 2007, עמ' 180. 74. בן כספית ואילן כפיר, שם, עמ' 136. 75. עדות מוקלטת של תת-אלוף בדימוס מרדכי ציפורי ב-2012 השמורה בארכיון המחבר. 76. ארכיון צה"ל, 270/1041/1984, דיווח אהוד ברק על הגדוד במלחמה. 77. מיכאל הרשקוביץ-אחי-עמוס, "מראה סדוקה", הוצאת נרקיס, 2007, עמ' 70-66. 78. עדות מוקלטת של אלוף בדימוס משה עברי-סוקניק ב-2011 השמורה בארכיון המחבר. 79. עדות מוקלטת של אורי דינור ב-2011 השמורה בארכיון המחבר. 80. ראיון מוקלט עם רב סרן בדימוס יאיר שילה ב-2013 השמור בארכיון המחבר. שילה מסר למחבר רשימות שכתב על אותם ימים. 81. עדות מוקלטת של יהודה גבעון ב-2011 השמורה בארכיון המחבר. 82. דיווח ברק, שם. 83. טנקי שלל רוסיים ממלחמת ששת הימים. 84. עדות מוקלטת של תת-אלוף בדימוס יואל גורודיש ב-2011 השמורה בארכיון המחבר. 85. ארכיון צה"ל, 1984/1041/270, עדות סמג"ד 100. 86. עדות מוקלטת של יעקב קדמי מ-2011 השמורה בארכיון המחבר; הרצאה מוקלטת של יעקב קדמי בסדנת הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים על פינוי נפגעים בפברואר 2013. 87. מדובר במבצע "אור ירוק" שבוטל כאשר גדוד 890 של הצנחנים נשלח ב-16 באוקטובר מראס סודר לחווה הסינית. ראה להלן. תת-אלוף בדימוס יואל גורודיש אמר למחבר כי הוא שכנע את אחיו לבטל את המבצע כי לאור התכנון וההכנות הלקויות שלו והמפקדים שנועדו לו, הוא עתיד להסתיים בכישלון גמור. 88. יעקב (יאשה) קדמי, "מלחמות אבודות", מטר, 2011, עמ' 102. 89. בן כספית ואילן כפיר, שם, עמ' 138. 90. ארכיון צה"ל, 1984/1041/270, דיווח מלחמה של אהוד ברק. 91. עדות מוקלטת של ישראל אורנשטיין ב-2011 השמורה בארכיון המחבר. 92. יואל גורודיש, שם. אותם דברים בקירוב אמר מרדכי ציפורי על תיאור הפגישה בביוגרפיה בין דדו לברק. 93. ראיון מוקלט בטלפון ב-2011 עם מיכאל קלעי המתגורר בארצות הברית; הראיון שמור בארכיון המחבר. 94. מכתב למחבר ב-2011 מאת פרופסור יוסי כהן המתגורר בארצות הברית; שמור בארכיון המחבר. גם מפקד החטיבה יואל גורודיש העיד על הטעות בצבעים של הטנקים המצריים. 95. מיכאל קלעי, שם. 96. ארכיון צה"ל, דיווח ברק, שם.