"שנות ילדותי", מעיד אמן המתכת שמעון רזניק, - "דמו לחיים בתוך אפר עשן. חיי נסבו סביב מילות השיר – "ס'ברענט, אונדזער שטעטל ברענט ... העיירה בוערת". האש אומנם כבתה, אך העשן המשיך להיטמר מגחלי השריפה."
שמעון נולד באוקראינה מיד לאחר השואה, להוריו ושכניו היהודים שכאבו את חסרונם של קרובי המשפחה ושאר יהודי המקום, שנרצחו בידי הגרמנים ועוזריהם. בהיותו בן עשר עלה שמעון לארץ וגדל כצבר מקומי. חווית המפגש עם נופי ארץ-ישראל, השמש החמה וחבלי הקליטה, דחקו את העבר והעירו את נשמת האמן שבו, עד שהיה לאמן היוצר ומפסל במתכת.
לאחרונה, לאחר שנים של שירה במקהלה, יצאו שמעון וחבריו למסע בפולין בהדרכת המנצח והמלחין יעקב הולנדר שהיה נער בתקופת השואה בפולין. מיד עם שובו ארצה פנה שמעון לפיסול הרשמים שאסף, והתוצאה – פרץ יצירות עשויות מתכת ממוחזרת, המביעות את המלים "אזכור את הדרך, אזכור את הבית...".
ביצירותיו כמו נשמעים קולות צריבת המִספר, וקול החלל שנותר מהשריפה. קולות אלה בוקעים ועולים יחד עם קול היהודים שדיוקן פניהם לא ידוע.
ומתוך האין עולה היש-
והצָבָּר הניצב נוכח גווני הזיכרון, משיל את הקוצים,
והוא רגיש ורך.
אוצרת התערוכה –נעמי מורגנשטטרן
