הספר "אהבה בימי כולרה" מאת חתן פרס נובל לספרות גבריאל גארסיה מארקס, הינו ספר הפרוזה שגיבוריו הם בני הגיל השלישי, האהוב ביותר. כך עולה ממשאל חובבי קריאה, שנערך על-ידי הוצאת הספרים "כתב" תל אביב וכלל כ-300 חובביי ספר. כ-20% מן הנשאלים בחרו בספרו זה של מארקס כטוב והאהוב בעיניהם. למקום השני, עם 16.7%מהקולות, הגיעה הנובלה "תהילה", סיפורה של זקנה בשם זה בירושלים מאת ש"י עגנון, אף הוא חתן פרס נובל לספרות. במקום השלישי עם 9.2% מן הקולות דורג הספר "בדרך אל החתולים" מאת יהושע קנז, המספר על מחלקה גריאטרית בבית חולים ציבורי. רביעי דורג ספרה החדש יחסית של צרויה שליו "שארית החיים", המספר בין השאר על חמדה, קשישה בערוב ימייה המצויה על ערש דווי. המשאל הספרותי נערך ל
כבוד יציאתו לאור של "ציקלון הזיכרונות", אנתולוגיה ישראלית חדשה של סיפורים קצרים אודות הזיקנה בהוצאת "כתב". במשאל נטלו חלק בין היתר חברי מועדון "כתב", חברי קהילות וירטואליות של חובבי קריאה באינטרנט, חברי אתר ביקורת הספרים "נוריתה" ועוד.
האנתולוגיה החדשה "ציקלון הזיכרונות" כוללת עשרים ואחד סיפורים, שבהם מתוארת הזיקנה בשורה של מצבים וזוויות ראייה שונות. אהבה, מכאובי הגוף, מערכות יחסים משפחתיות טעונות, אהבות אבודות וזיכרונות - שמחים ועצובים – הנותנים טעם לחייו העכשוויים של הזקן והזקנה. "הסיפורים הקצרים שזכו אוגדו באנתולוגיה בתום תחרות סיפורים עליה הכריזה הוצאת כתב" אומר מנכ"ל ההוצאה משה מנשהוף ומוסיף: "אני גאה על התחרות שזו לה כבר השנה השלישית ושהפכה כבר למסורת שנתית בהוצאה וחלק בלתי נפרד ממנה, ונותנת במה מכובדת לשורה ארוכה של כותבי פרוזה. אלה נבחרו בתהליך שכלל דירוג ע"י צוות שופטים ביחד עם חוות דעת של גולשים באתר ההוצאה."
ספרים נוספים שעיסוקם זיקנה שצוינו על-ידי חובבי הקריאה כאהובים: "החיוך האטרוסקי" (סאמפדרו), "המסע האנכי" (מאטאס), זכות התשוקה (ברינק), הזקן והים (האמינגווי), מים לפילים (גראון), ופתאום אהבה (אפלפלד). אומרת מרצת הספרות שרה אוסטרוב ששימשה כיועצת הספרותית למשאל: "יש מיני נקודות מבט על הזקנה בספרות. כך למשל "בדרך אל החתולים" מאת יהושע קנז, מספר על מחלקה שיקומית בבית חולים גריאטרי. הסופר נותן בספר תמונה עצובה ועגומה על הזיקנה. היא מוארת באור נטורליסטי –מזוויע, כואב, לפי גישה מערבית הרואה בזיקנה את תומם המתקרב של החיים. לעומת זאת בספרות הדרום אמריקנית והספרדית, הזיקנה נתפסת כמשהו נפלא, אופטימי מלא תקווה ואהבה. כך למשל הספר "אהבה בימי כולרה" הוא שיר הלל לזקנה, אף פעם לא מאוחר מדי לאהבה. גם הספרים "החיוך האטרוסקי" מאת חוזה לואיס סאמפדרו מלמד שגם בערוב ימיו יכול אדם לחוות אהבה ולמצוא משמעות חדשה לחייו. "במסע האנכי" הוא ספר שהזיקנה מתוארת בו באופן אופטימי. הגיבור נהיה סופר בגיל שבעים ושלוש אחרי שאשתו העיפה אותו מהבית והוא התחיל לפרוח. ב"שארית החיים" של צרויה שליו, חמדה, שמתה לאחר שהגשימה, התפכחה, הבינה את הטעויות שלה, התחברה אל הבת שלה, הנכדה, ניצן. חמדה ממש עשתה זאת בגדול והמעגל הנפלא נסגר עם אימוצו של ילד חדש שנקרא על שם הסבתא". אומרת עוד שרה אוסטרוב: "שעון החול האוזל יכול לייאש אבל יכול לפתח. זה תלוי באופיו של האדם ונקודות ראותו. אם לא היה שעון חול, אף אחד לא היה עושה כלום בחייו. בתפיסה האופטימית, הקצבת הזמן מעוררת יצירתיות, שמחה, תקווה ואהבה. בתפיסה הפסימית, הקצבת הזמן עלולה לגרום לשיקוף הנורא של מה שעוד נשאר לאדם לחיות ולייאוש".
השקת אנתולוגיית "ציקלון הזיכרונות", תתקיים ביום ג' 17.4.2012 בתולעת ספרים ברח' מאז"ה 7 בתל אביב בהשתתפות הכותבים. שרה אוסטרוב תישא הרצאה בפתיחת הערב על הזיקנה בספרות. במהלך ההשקה יוקראו קטעי פרוזה מסיפורים נבחרים וכן יוכרז נושא האנתולוגיה לשנה זו.
לפרטים נוספים ותיאום העברת "ציקלון הזיכרונות": יוסי ריבלין, יועץ תקשורת כתב (ואחד הכותבים), 050-5552371
