"אני מתבייש להיות חולה נפש", "השכנים צוחקים עלי כי אני מוזרה" ו- "אני מעדיף להיות חולה איידס מאשר חולה נפש, כי חולי איידס אינם חיים הרבה ואילו אני חייב להתמודד עם מחלת נפש כל החיים" - בין הדברים שהשמיעו מטופלים בקבוצת "סטיגמה" במחלקה פסיכיאטרית פעילה 6 ב' שבמרכז לבריאות הנפש טירת כרמל, בהנחייתה של האחות המוסמכת סווטלנה ז'ורבין, שבה לומדים המטופלים להתמודד עם התווית השלילית והדעות הקדומות הקיימות כלפיהם בחברה.
במפגשים, המטופלים חוזרים ואומרים שהם מאד רוצים לחזור הביתה למשפחות ולחיים "הרגילים". אך בפועל, כאשר המטופלים יוצאים לחופשה בבית, רבים מהם ממהרים לחזור לביה"ח כי נתקלו בתגובות לועגות של הסביבה. חלקם חיים בהכחשת המחלה ובפחד להיות שונים.
בקבוצה נותנים המטופלים ביטוי לרגשותיהם ודנים בנושאים שיכולים לעזור להם להתמודד ולספק פתרונות מעשיים, שיסייעו בהשתלבותם בקהילה, ובכך להפחתת הדעות הקדומות כלפיהם:
- דנים בחשיבות נטילת טיפול תרופתי גם לאחר השחרור מביה"ח, כדי לשמור על מצבם היציב ולמנוע חזרתם לאשפוז
- מבהירים את חשיבותה של תעסוקה: כמאפשרת השתתפות בחברה ותחושת שייכות, כמקור לביטחון כלכלי, וכתורמת לתחושת הערך העצמי
- מעודדים תפקוד עצמאי בקהילה תוך היעזרות בקבוצות תמיכה
- מדברים על מעורבות המשפחה בתהליך השיקום
סווטלנה הסבירה שמטרת הקבוצה לגרום למטופלים להכיר במחלתם ולהתמודד עימה, להפנים דרכי התנהלות בחברה, ולטעת בהם תקווה לעתיד. לדברי המטופלים הקבוצה נותנת להם תחושה שהם לא לבד, שמבינים את רגשותיהם, היא תורמת לחיזוקם ולהעצמתם האישית, וכן להפחתת תחושת החריגות שלהם. סווטלנה הוסיפה: "העיקר לגרום למטופלים להרגיש כשווים בין שווים, כי אז יש סיכוי שגם החברה תקבל אותם ככאלה".
ד"ר אלכסנדר שולקין – מנהל מחלקה 6 ב' במרכז לבריאות הנפש טירת כרמל, אמר כי למעשה יש צורך לקיים קבוצות "סטיגמה" לציבור הרחב, הנגוע בדעות קדומות, כדי לעודד סובלנות והבנה לשונה בחברה הישראלית.
