"מבע נשי" - תערוכה חדשה בבית גבריאל

ב-2 גלריות בבית גבריאל תערוכה קבוצתית חדשה - "מבע נשי" התערוכה מוקדשת לאמנית ולאשה הנפלאה רחל דביר שנפטרה ב-28 בינואר. התערוכה תוצג החל מ-4 פברואר ב-2 גלריות צמודות ותימשך עד 2 מרץ 2013. פתיחה חגיגית ביום שישי 8 פברואר בשעה 11:30 בבית גבריאל אוצרת - יעל ניצן, יחסי ציבור- מיכל סדן. משתתפות- אהובה גרץ, אופירה מאיר, אורנה שני, אנג'לה גבעון, אסתר בר אל, אתי לורי, בריג'יט מסאלי, ורוניקה בלונדר, זהבית זהר, חגית וינטראוב,רונית קריסטל, יונה לוי גרוסמן, מורין פיין, מיכל בינהיים, מיכל בלייר, ד"ר דליה מאיר, מישל שטיגר פרקין, מלי אלבז אלמנדין, נורית צדרבוים, סמדר הראל, עידית הלחמי, ענת זהר, רחל וולף, רחלי פלביץ, רינה רינג, שוש ברודצקי, שרה טאיין, תמר חידו. התערוכה "מבע נשי" תתקיים בבית גבריאל בכנרת לרגל יום המשפחה ויום האשה 2013. בתערוכה ישתתפו כ-30 אמניות שיציגו עבודות של ציור, פיסול, צילום ווידאו ארט. "בשנות ה-70 העלו לדעת הקהל בארץ תנועות הנשים את האפליה שקיימת גם בארץ נגד נשים מבחינה חברתית וכלכלית במקביל חלה עלייה במספר האמניות-היוצרות. בשנות ה-70 היצירה הייתה באופן שווה לאמנות גברית ואף הייתה דומה לה בגישה, במיוחד תלמידותיו של רפי לביא. לקראת שנות ה-90 החל שימוש נרחב באמנות של נשים יוצרות בחשיפה של גוף האישה מנקודת מבט נשית אישית פנימית ואינטימית (בניגוד לנשים עירומות שצויירו ע"י גברים מנקודת מבט גברית חיצונית) התעסקות וטיפול לעתים חושפני ולא תמיד "אסטטי" בנושאים שהעסיקו ומעסיקים נשים - דימוי גוף, אימהות, מיניות, זהות מינית (לסביות) ומגדר, ושימוש בחומרים שנחשבו נחותים ביצירה אמנותית ושימשו עד אז למלאכת יד נשית (חוטים, כפתורים, בדים). במיוחד אפשר לשים לב לכך באמנות וידאו, אשר נשים עוסקות בה בדגש מיוחד, אמנות שיתרונה הוא שאינה כבולה למסורות גבריות באמנות אלא דבר חדש לגמרי שאפשר גם לחקור ולתעד. בהמשך הצטרפו גם קבוצות נשים ממיעוטים נוספים כמו נשים ערביות, חרדיות, מזרחיות, שכל אחת מהן רצתה לגיטימציה להביע את קולה וייחודה. אמנות פמיניסטית הייתה הנפת דגל למאבק. היא הדגישה את הנושא הנשי תוך ניסיון לקדם שוויון חברתי תוך יציאה נגד השליטה בעולם האמנות והמימסד האמנותי ע"י גברים, במקביל למאבקים הפמיניסטיים לשוויון חברתי וכלכלי וכדי לאפשר לנשים להביע עצמן בצורה ייחודית, אך בהחלט לא לשים את האמנות הנשית באיזה גטו. אבל אני רוצה לומר בעצם, שאמנות נשית אינה אמנות פמיניסטית. זוהי רק הדרך. אני רואה את מטרת הפמיניזם באמנות כדרך שאיפשרה לנשים להגיע למצב שבו תוכלנה לבטא עצמן בחופשיות, דרך הפרספקטיבה נשית. היצירה הנשית (בכתיבה, ובאמנות פלסטית: השיטות המסורתיות של ציור פיסול, והחדשות - אמנות וידיאו, צילום ועוד) באה ממקום נשי ייחודי וגם אישי. כמו שנשים שונות מגברים (אך שוות) במבנה, במהות, לפעמים בחשיבה ובחוויות הפיזיות שלהן גם ליצירה נשית יש מאפיינים משלה. ויש לה זכות להתקיים באופן שוויוני ובכבוד". [חלק ממאמר באדיבות אילנה גרף]