ירושלים שלנו

עוד בתקופת ימי המלכים, דוד המלך הקים את ירושלים במצוות אלוהים והכריז עליה כבירת דוד המלך. בתהילים בפרק של שבת מוזכר יום ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו. התכוונו לימי דוד המלך. ואז נלקחה מאיתנו על-ידי הטורקים עד שנת 1917 ולאחר מכן על-ידי הבריטים. המנדט הבריטי שלט כאן עד קום המדינה. הערבים אלה שכבשו את ירושלים וליתר דיוק מזרח ירושלים, ישבו שם והיו הכובשים עד 1967. אז, במלחמת ששת הימים, ירושלים חוברה לה יחדיו שנית. אני שרתתי בירושלים בשנת 1971 בפיקוד מרכז במצודת כפיר כפקידת אפסנאות עד סוף השרות. היה קר וירד שלג, ואני תל אביבית שאוהבת את הים. בירושלים אין ים. יש את הכותל שכולם סוגדים לו. כל העמים רוצים את הכותל. היינו מול שועפט ולא הייתה חומה, ולא היו פליטים... כל המריבות המשיכו ביתר שאת והגיעו לשיאן במלחמת יום כיפורים. מי שכפה עלינו את המלחמה זה מצרים וסוריה. בתחכום מאין כמוהו רצו להשתלט עלינו היהודים ביום הקדוש לנו. אני שרתתי בסיני במילואים חודש וחצי בת 22 והשאר היסטוריה. ירושלים שלנו לנצח נצחים מצווה מאלוהים ותישאר מאוחדת. כעת קמה שאלת מזרח ירושלים. כולה שועפט שכונה שגדלה, שכונה של פליטים. לא ייתכן שירצו להיות רשות בפני עצמה ולשלוט על ירושלים. שהיא לנו לעד. אם אשכח ירושלים אשכח ימיני...