כל מי שחווה תקופה דיכאונית בחייו, יעיד כי מדובר בתקופה קשה מאוד שכרוכה בסבל בלתי יתואר. כיום, דיכאון הוא בין המחלות השכיחות ביותר.
כמעט 6.7% מהאוכלוסייה המבוגרת בארצות הברית, חוותה תקופה של דיכאון מאז'ורי בשנה האחרונה. זאת ועוד, מדובר גם במחלה יקרה - בין 1999 ל-2012 אחוז האמריקנים שנוטלים תרופות אנטי דיכאוניות עלה מ-6.8% ל-12%. ההערכה היא, כי עד 2020 השוק הגלובלי לתרופות אנטי דיכאוניות, יהיה מוערך ביותר מ-16 ביליון דולרים.
לאור זאת שדיכאון הוא כל-כך נפוץ, ושאנשים רבים נוטלים תרופות אנטי-דיכאוניות, עולה השאלה - מהו בעצם דיכאון ומה הופך אותו לאבנורמלי.
ארגון הבריאות הנפשית העולמית מגדיר תקופה של דיכאון מז'ורי כ:
"תקופה של שבועיים או יותר שבמהלכה יש מצב רוח מדוכא או חוסר עניין או הנאה, ולפחות ארבעה סימפטומים שמשקפים שינוי בתפקוד, כמו: בעיות בשינה, אכילה, אנרגיה, ריכוז ודימוי עצמי".
ההגדרה מתיישבת למעשה עם דבריו של מת'יו יוסטון, חוקר אשר מנסה לאפיין את הדיכאון בצורה מעט רחבה יותר. יוסטון מתאר דיכאון כ"מצב של שבירה, פגם במערכת, משהו שיתוקן ויעבור".
בהמשך לכך, יוסטון מציג מספר מחקרים אשר שופכים אור שונה על מחלת הדיכאון. מחקרים אלו מציגים טיעון לפיו, דיכאון יכול לשרת מטרה חיובית במהלך ההתפתחות האבולוציונית. זאת, כאשר בנסיבות מסוימות דיכאון עשוי להניב תובנות חדשות ומשמעות אישית.
עם זאת, דיכאון מאופיין גם בסבל רב של החולה, ועל כן אין כוונת אמירות אלו להפחית מכמות הכאב שדיכאון עלול לגרום, אלא רק להציע את השימושים שהוא עשוי להניב.
בהמשך לכך, במרכז היצירה של יוסטון, עומד פאול אנדרווס, פסיכולוג אבולוציוני מאוניברסיטת McMaster בקנדה. לדידו, דיכאון יכול להיות "התאמה לניתוח בעיות מורכבות". הוא מתייחס לסימפטומים הקשורים בדיכאון ורואה כיצד הם עשויים לתרום לאדם מבחינה אבולוציונית. למשל, אנשים שהם בדיכאון, עלולים לסבול מאנהדוניה, חוסר יכולת לחוות הנאה. כמו-כן, הם גם נוטים לחשיבת רומינציה (מצב בו האדם עסוק בחשיבה על נושא מסוים באופן מעגלי וחזרתי, ללא יכולת להרפות ממנו), הם חווים יותר שנת REM, שהיא שנת חלום, אשר מקושרת עם גיבוש הזיכרון.
לפי חוקרים אלו, כל הסימפטומים הללו משקפים תוכנית אבולוציונית, כאשר אלו "מסיטים אותנו מהמרדף הנורמלי של החיים וממקדים אותנו בהבנה או בפתרון הבעיה שבעקבותיה הופיע הדיכאון", כפי שמסכם זאת יוסטון. נראה זאת למשל בדוגמה של דיכאון לאחר פרידה. תקופת הדיכאון שלאחריה, מציגה למעשה מצב חלופי, בו אדם יכול לשים לב למה שפגע בו והוביל לדיכאון. בהתאם לכך, נמצא במחקר הקשור לדיכאון, כי 80% מתוך מדגם של 61 אנשים העידו, כי חשיבת הרומינציה הניבה גם יתרונות, בעיקר בלהעריך בעיות ולמנוע טעויות בעתיד.
