כאשר את אם ל-2 חיילים, יום הזיכרון מקבל משמעות הרבה יותר עוצמתית. משמעות הרבה יותר חזקה. להיות אם ל-2 חיילים זה שהטלפון מחובר אליי 24/7, וכל צלצול אני אומרת לעצמי בהתניה קלאסית, זה בטוח הם מהצבא. מאז התגייסו 2 בניי, ביולי 2017, חשבתי לעצמי שלא אהיה כאותן אימהות על סף היסטריה תמידית, שמנסות לחבר כל צלצול טלפון לבנם שבצבא. מסתבר שטעיתי. אני כנראה נכנסת בהחלקה ישירה לחבורת ההורים המודאגים שמחכים בכל רגע ורגע לפיסת תקשורת עם הבנים המרוחקים. מרוחקים עד כדי חוסר שליטה גמור על מה שקורה להם, עובר עליהם או מפלסים דרך באמצעותו.
התחושה שאין לי, כאימא, יכולת לעזור או לשלוט במציאות הקשה שלהם, לטעמי, באתגרי הצבא, משאירה אותי מובסת ולא מאותגרת. עד היום הייתה לי תקשורת ברורה אליהם, גם אם נענו לי וגם אם לאו, כדרכם של כל מתבגרים מצויים, עדיין הייתי שם. מקבלת, כועסת, אוהבת ואולי מאוכזבת לפעמים, אבל בעיקר גאה מאוד. לכל משחק הרגשות הללו היה מקום ריאלי במציאות. בכל רגע ורגע ניתן היה לשנות את הכל במחי שיחה או החלפת חוויות. היום אני מחכה לטוב ליבו של סדר היום שלהם, על-מנת להבין שהם עדיין שני בניי בכל מקום שיהיה, למרות אילוצי המקום והזמן.
להיות אם ל-2 בנים ודודה שכולה - הימים שלפני יום הזיכרון תופסים אותי הכי חרדתית שיש. להיות אם ל-2 חיילים זה לשמוע חדשות כל שעה. להיות אם ל-2 חיילים זה להתפלל שהמסלול ימשך שלוש שנים בלי הפתעות באמצע. להיות אם ל-2 חיילים זה לקפוץ מכל צלצול טלפון ובעיקר בלילה. להיות אם ל-2 חיילים זה להעמיד פנים בפני בנייך שאינך דואגת והכל בסדר. להיות אם ל-2 חיילים זה לספור את הכוכבים בלילה, ולהמתין שיגיע כבר הבוקר. להיות אם ל-2 חיילים פירושו שמפלס החרדה עולה מעלה מעלה. להיות אם ל-2 חיילים זה לדעת "לשפצר".
להיות אם ל-2 חיילים זה כבר בשלישי, להיערך לארוחת השישי. להיות אם ל-2 חיילים זה להקדיש שבתות לאפייה, לכביסות, לגיהוץ ולתפירה. להיות אם ל-2 חיילים - זאת בעיקר גאווה. להיות אם ל-2 חיילים זה אומר 3 שנים לא לישון, זה אומר כשאת סוף-סוף נרדמת את מתעוררת עם צמרמורת, ממתינה ל-7 בבוקר ומצלצלת לשאול מה היה לכם כי היה להם להתעורר בקפיצה, כי קיבלתי הודעה באחת הקבוצות שהיה ברדק ברמאללה.
אם ל-2 חיילים בצבא הגנה לישראל, זאת שמחה, שמחה להיות שייכת לדור של גאולה, גאולה שבה עם ישראל יושב על אדמתו. 2 בנים בצבא זה להבין מהי נתינה ותרומה לכלל מתוך אהבה ומסירות, להיות מחוברת לכלל האומה, בזמן של שלום וגם בזמן מלחמה ביתר העוצמה. בזמן מלחמה להבין שהבנים שלי כבר אינם "פרטיים" אלא הם הבנים של כלל האומה הישראלית.
2 בנים בצבא זה לומר ביתר כוונה "מי שברך" לחיילים, 2 בנים בצבא - זה להרגיש פעם מג"ב ופעם חיל אוויר, זה לתרום לאגודה למען החייל, להתאהב בצבע חאקי וירוק, לחפש את אבקת הכביסה והמרכך הכי ריחניים שיש. וביום שישי לעשות עוד כביסה, לכבוד שבת להכין את המאכלים האהובים וביום ראשון לגרד את עצמי מן המיטה, להכין צידה לדרך, לומר שלום וברכה לראשם להסיע אותם לתחנה מרכזית וברגע שהם יורדים מהרכב. זה להתפרץ בבכי. ולחכות ל sms - המיוחל: הגעתי!
זה להתקשר ערב שבת לשאול בשלומם. לאחל שבת שלום ולברך ברכת האימהות, להיות אם ל-2 חיילים בצבא הגנה לישראל זה לכתת רגליך בגיל ובשמחה ליום הורים, להשבעה, למסע כומתה, לסוף מסלול ולסיום קורס מכי"ם, בטירונות ב-שעת ט"ש לדבר עם הבנים, ללמוד על מסורת צבאית, ולפענח את ראשי התיבות לש"ב, חופ"ל, אמר"ל תרג"ד, אבט"ש, סד"ח וגם תרפ"ל, לחפש על המפה איפה זה ראמללה וג'נין, גבעות גורל, ואיזו עיר זאת בכלל מל"א? ואם הם שוהים באזור זה לקפוץ לבקר, להביא צ'ופרים ולהביא פריסה לכל החברה. אם הם מורעבים, להזמין פיצה ולהספיק להגיע לפני חצות. להיות אם בישראל ל-2 חיילים זה לדעת לעודד, לפרגן, להקשיב, לראות את האור בעיניים, השרוולים המקופלים, ולהרגיש את הנחישות, המסירות העוצמה והאיתנות. זה להודות, לשאוב כוחות, לשאת תפילה "ה' עוז לעמו ייתן". להיות אם ל-2 חיילים זאת אהבה במשרה מלאה.
להיות אם ל-2 חיילים זה לדמיין משימה קרבית של החיילים האלה, זה להתמלא אימה רק מלחשוב על עוז הנפש ותעצומות הרוח שהם יזדקקו להם, במידה וייקראו ליום פקודה. שאגת "אני מצהיר" משולשת, קוטעת את מחשבותיי. 2 בניי הצהירו כרגע על רצונם להיות בין המגנים על עם ישראל ותושביו. מי ייתן והצהרת האמונים הזו לעולם לא תבוא לידי ביצוע, בשום אירוע מסוכן לאף חייל. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ונצעק אמן.
