אבא יקר שלי, אני כל כך מתגעגע. יש בי ויהיה בי תמיד הילד הקטן שצריך את החיבוק שלך, אבא. כבר אז, כשהייתי ילד קטן באמת, הרגשתי בר מזל שנולדתי לך ושזכיתי להיות בשר מבשרך. היום אני מרגיש את כאב אובדנך, כמו חלק שנלקח מנשמתי. היום אני מבין, שגם ברי מזל כמוני חייבים להתמודד עם הקשה מכול - לא לראות, לא לשמוע ולא לחוות יותר אבא מדהים ונדיר שכמוך. אז בילדותי, הייתי בטוח שאתה נצחי, בן אלמוות. אני הייתי עופר קטן, אתה היית אָיָיל מפואר. גם כשבגרתי הייתה בי איזו Wishful Thinking, שֵׁנְּפִיל כמוך יישאר כאן לעולמי עד, אפילו בשמונה השנים האחרונות לאחר שחלית. גדולתו האמיתית של אדם נמדדת במה שהוא משאיר אחריו. ואתה, אבא יקר, משאיר אחריך עולם מופלא שבראת במו ידיך, במו תבונתך העשירה, אהבת האדם שבך וחושיך הנדירים. אני שואל את עצמי איך אוכל לצייר במספר מילים ודקות את דיוקן העולם המפואר הזה ואת יוצרו? איך אשכיל להספיד דמות מופת כמוך במדויק, מבלי להחסיר פרטים חשובים? ואתה עונה לי, אבא, כמו שענית תמיד לי ולאחיותיי האהובות - הכל אפשרי! ובאמת, בעיניי, היית איש האפשרויות הבלתי מוגבלות, החולם הגדול והמגשים הענק. על כתפיך נשאת שקי משימות שנראו דמיוניות, עד שהפכת אותן למציאות. תמיד חלמת, יזמת, ניסית להגשים, ולרוב גם הצלחת. "חכו, חכו, עוד תראו שזה יקרה", היית מגיב כשהיינו מתבדחים בארוחות השבת המשפחתיות על הפנטזיות שרקמת עם עדנאן חשוגי, ג'עפר נומיירי, אדוארד שווארדנדזה, המלך פאהד, המלך חוסיין ואחרים. לא בכדי אמר עליך שמעון פרס, נשיאנו לשעבר - "רק אנשים עם פנטזיות מצליחים לעשות דברים פנטסטיים". כבר כשנולדת בשנת 1926 בישרת הגשמת חלום - החלום הציוני של משפחתך לעלות לארץ ישראל. המשפחה יצאה לדרך כשהיית תינוק בן מספר ימים. מי היה מאמין שאותו תינוק יהפוך למלח הארץ של מדינה שטרם הוקמה? התחלת מקו זינוק נמוך וקשה. משפחתך חוותה קשיים רבים בארץ אהבתה. אביך, החייט האמיד מבגדד, ירד מנכסיו ונפטר בדמי ימיו, מותיר אותך, נער בן 15, לדאוג לפרנסת אימך ותשעת אחיך ואחיותיך. ואתה, חייל לכל החיים, התייצבת בחזית כחוד החנית, עזבת את לימודיך והתחלת לעבוד כדי להאכיל את בני משפחתך. גם כשהגעת לגדולות, ביושבך באיגרא רמא לא שכחת את תהומות הבירא עמיקתא מהם באת. נהגת לומר לי: "בני, זכור מאיפה באת, תהיה ארצי, עממי, תאהב אנשים באשר הם". ואני גדלתי על ברכיך, צפיתי בהתפעלות בכישרונך, משתדל לאמץ את הארציות שלך, ואת היכולת לדבר עם כל אדם בגובה העיניים, גדול כקטן. אבא, היית ותישאר לעד דמות המופת שלי. בן שש הייתי, כשלקחת אותי איתך למסעות קסומים, שקיימים רק בחלומותיהם הפרועים של ילדים אחרים. הפלגתי איתך בשאט אל עראב בתוך עירק, טסתי איתך בדקוטות של חיל-האוויר הפרסי, ישבתי איתך בישיבות עם גנרלים וראשי מדינות, וביקרתי איתך בכורדיסטן השסועה. חיבקת אותי תחת גגות מפעלי ענק להתפלת מים, בשטחי חקלאות ובסכרים שעל הקמתם ניצחת. הייתי סקרן, הסתכלתי עליך בהערצה, רציתי ללמוד ממך הכול, לשתות כל מה שהשתוקקת להשקותני. כבר אז הצלחת לצקת בנפשי את שני היסודות, שמייצגים אותך יותר מכל: החזון והגשמתו. אני זוכר שֶׁיָּשָׁנוּ יחד תחת כיפת השמים בכורדיסטן הבוערת, אתה בו-זמנית גם דואג להצלחת המבצע הצבאי הסודי, אבל גם אבא שלי שמחבק אותי בתוך שק השינה ושואל: אתה פוחד? ואני מחבק אותך בידיים קטנות: "אבא אני לא פוחד, הרי אתה איתי" - זה סיפור חיי! כל עוד היית - לא פחדתי. רק עכשיו, כשלראשונה בחיי אתה לא איתי - אני פוחד. לא רק חלק ממני היית, אלא חלק בלתי נפרד מביטחון מדינתנו. בנעוריך, יצחק נבון, ידיד נפשך, דאג להשלמת לימודיך וגייס אותך לשירות הידיעות, הש"י. בגיל 15 כבר גייסת סוכנים ערביים ורכשת כלי נשק לארגון ההגנה. בפלמ"ח שירתת ביחידת המסתערבים "שחר". עם הקמת צה"ל שירתת במודיעין כקצין תפקידים מיוחדים בפיקוד דרום. יחד עם אריק שרון, אז מפקד ה-101, נלחמת בארגוני הפדאיון שיצאו מעזה ומגבול מצרים. מאוחר יותר היית בין מקימי יחידה 504, שעסקה בגיוס מרגלים והפעלתם. נשלחת לאירן עם אימא בתחילה כמרגל על עירק, ועם כינון היחסים הרשמיים עם השאח האירני, מונית רשמית כנספח צה"ל וראש משלחת המוסד ומשרד הביטחון. 13 שנים מדהימות פעלת בלי לאות - מפיקוד על מרד הכורדים בראשות מולא מוסטפא ברזני נגד העירקים, ועד גיוס גנרל עירקי הכי בכיר והפיכתו לסוכן ישראלי. מהבאת מיג 21 עבור חיל-האוויר, באמצעות טייס עירקי שגייסת כדי שיערוק לישראל, ועד מבצעים עלומים וחשובים. מהקריירה הצבאית המפוארת נפרדת כאלוף משנה - הראשון בדרגה הזו מעדות המזרח - כמה היית גאה בכך! אתה ניפצת את תקרת הזכוכית ופרצת דרך לעשרות רבות של קצינים מצטיינים שהתקדמו מאז אל צמרת צה"ל והמוסד. תמיד היית חזק, סלע איתן, עם לב שיצוק מברזל, אך מצופה כולו בזהב טהור. אני מדמה אותך לְמַעֲיָן נובע נדיבות אין קץ. כמי שחווה את "האין", הערכת את "היש" ונתת מעצמך לזולתך. האמנת בחינוך והענקת בגלוי אלפי מילגות לסטודנטים שהפכו ברבות השנים לרופאים, מהנדסים ומדענים. תרמת בסתר ליתומים ולנזקקים. לא כדי שיקראו רחוב על שימך, אלא כדי שאחרים לא יִיזָּרְקוּ לרחוב. שמרת חסד נעורים לאנשים גם לאחר שדרכיכם נפרדו. הושטת יד לבני אדם דווקא במצוקתם, במֶחוָוה שאינה תלויה בדבר. טוב הלב והחמלה הללו יחסרו לי, אבא. הנדיבות שלך לא התבטאה רק בכסף אלא גם בכבוד, הערכה ופירגון. מעולם לא שמת אותי בצל, אלא להפך - זזת לצד כדי שְׁקָרְנֵי הקרדיט יאירו עליי. פירגנת לי ונתת לי לנהל את החברה שלך-שלנו כשהייתי רק בן 30 עם אפס קבלות לעומתך - וגילית נדיבות ואצילות חסרות תקדים. היה לך חשוב יותר שיגידו: "זה אבא של עופר" ולא "זה הבן של יעקב". אביך היה חייט, ואתה היית רוקם התחרה העדינה, שחיברה בין ישראל ואירן. רקמת ביניהן יחסים הדוקים, שבזכותם אירן הייתה למדינה המוסלמית היחידה שתמכה בישראל בזמן החרם הערבי, וסיפקה לה נפט. בעומק תבונתך ובדקויות הבנתך קשרת רפובליקה איסלאמית למדינה ציונית - בימינו זה בלתי נתפס! בחזית המורכבת הזו היית הגנרל הכי וירטואוזי, יצירתי ושובר מוסכמות של מדינת ישראל. לא היה צורך ברנטגן כדי לראות שאתה ציוני בכל רמ"ח אבריך. כל משימה ציונית שלהבה את דמיונך - כך למשל סייעת להעלות את העולים הראשונים מברית המועצות היישר לישראל. אותנו, ילדיך, חינכת לאהבת העם והמדינה. אנו וילדינו שירתנו ביחידות עילית, חדורים באמונה שאימא ואתה טבעתם בנו, בחשיבות הבית הציוני בארץ ישראל ובהגנה עליו. זכיתי לגדול בחיקו של גאון כלכלי. בשנות ה-40 התחלת לעבוד במשביר בירושלים, וכבר כנער למדת לסחור עם הסוחרים הערביים בשפתם ובדרך חשיבתם. לימים כשחזרת לאירן כאיש עסקים מחונן, בנית צמתי מסחר מסועפים, לא רק למענך, אלא גם לטובת מדינתך האהובה. היית השגריר הטוב בעולם של תעשיות שונות בישראל והזנקת את היצוא הישראלי למרומים. אבי האהוב, היית איש שלום וגישור. ניסית להשכין שלום עם שכנינו הערבים - ביוזמות מול עדנאן חשוגי ובהבאת עולי רגל מוסלמים לירושלים. מעשיך ואישיותך זיכו אותך בהערכתם של מנהיגי המדינה וראשי צה"ל, ביניהם ראש הממשלה יצחק רבין, נשיא המדינה חיים הרצוג, נשיא המדינה עזר ויצמן, הרמטכ"ל חיים בר-לב, ראש אמ"ן אהרלה יריב, ועוד רבים וטובים. גם מנשיא המדינה לשעבר שמעון פרס זכית לידידות ולהערכה רבה לאורך שנים. יכולתי לומר שהיית גם חבר קרוב של אריק שרון, אבל זה לא מדויק. הייתם כמו אחים. בשובך מאירן חיפשת פעילות בה תוכל לממש יתרון מסחרי שגם יפעל לטובת המדינה. זיהית את הפוטנציאל הגלום בחברת הכשרת היישוב, שהופרטה באותם ימים, התחרית בענקים וזכית בחברה היסטורית בעלת שליחות לאומית. כמו הנסיך הגואל, נשקת לשפתיה של היפהפייה הנרדמת והערת אותה מתנומה עמוקה היישר אל המרוץ, שהפך אותה לאחת מחברות הנדל"ן החשובות בארצנו. בד-בבד לימדת אותי לטוות חוטי זהב של מנהיגות עסקית, קשר ואמון. לימדת אותי שהסוד להצלחה בעסקים הם בני האדם, ואני מנסה להנחיל את האמנות הזו גם לדור הבא. זכיתי להיוולד לאיש שאוהב אנשים. אהבתך לבני האדם הייתה פילוסופיית חיים. אהבת את עמך ישראל וביתך היה תמיד פתוח לארח ולשמח את כולם, בעממיות, בגובה העיניים, בלי טיפת חשיבות עצמית. מדהים ובלתי ניתן לתפוס מה הספקת לעשות למען אחרים לאורך שנות חייך הארוכות ופועלך העצום - בכמה משפחות נגעת, כמה חיי ישראלים הצלת בעשייתך הביטחונית ובכמה חיי אנשים לקחת חלק. תמיד הדהמת אותי ביכולתך לעורר השראה ולטעת תקווה. ספריך "מסע חיי" ו"התקווה והמחדל" מגוללים את סיפור חייך, העני שהפך לבן מלך, "חסר המזל" במרכאות, שבמקום לבכות על מר גורלו, יצא לשנות אותו והצליח. אז מה הפלא שבעיניי אתה סיפור של אופטימיות ענקית וחסרת פשרות? אני בן 66 כיום, וזוכר את עצמי מגיל 6. לכן אני יכול להעיד, אבא, על עשרות שנים בהן כושר התמדתך ואמונתך בחזון היו בלתי ניתנים לערעור. מאחורי הקלעים גַּעַשׁ אוקיינוס של מכשולים. על הצלחותיך שילמת מחיר יקר של יזע ודמעות, פרידות ארוכות ממשפחתך, לילות ללא שינה, אכזבות וכישלונות. את כל אלה ניצחת בעזרת האופטימיות והעוצמה הפנימית שלך. לא הבטיחו לך אף פעם גן של שושנים, אפילו לא ערוגה, אבל במאמציך, בעמל, בזיעה ובכאב, ניכשת, זרעת, שתלת ועכשיו השארת לנו גן ענק, גן ענק מלא שושנים עם ניחוח מדהים. לפני כל דבר היית לנו אבא, יעקב אבינו - האבא של תותי ז"ל, של מדי ויעלי האהובות, ושלי. אומנם נערץ, אבל תמיד נגיש, מלמד ואוהב, ליברל, פתוח לשינויים, סבלן וסובלן. היית בן זוג אוהב וחבר אמת לרבקה אימנו האהובה. היא עטפה אותך בבית חמים ומכניס אורחים, שהיה חלקת האלוהים המגוננת והמנחמת שלך. האישה היקרה הזו, התגלמות הטוהר בעיניי, היא שותפה חשובה באימפריה שבנית. את הביטוי "עזר כנגדו" כתבו בתנ"ך עליה. ראיתי איך טיפלה בך בשנות חולייך בנאמנות אין קץ. היא עשתה זאת מאהבה גדולה ומתוך הערכה על שנשאת אותה ואותנו על כפיים כל ימי חייך. היית ותישאר לעד הסבא החלומי לנכדותיך ונכדיך הרבים - דניאל, יונתן, אלינור, אריאל, מיכל, עמנואל, לירון, ליטל, נמרוד, יובל, גבריאל, שיר, מיכל של מדי, מיה, עלמה, ליה ואביגיל. איש יקר לכלותיך רוית וטלי, ולחתניך - רוני, יאיר, אייל, תמיר ויוסי שהצטרף אלינו בערוב ימיך. אהבתך אלינו שימשה תמיד מבצר ומגן בימי סגריר, והיא מקור גאוותנו וסוד כוחנו. חווינו הרבה קשיים וכאב במשפחתנו, ביניהם המוות הטראגי של תותי אחותנו שתיקבר צמוד אליה. עכשיו תהיו שוב הכי קרובים שאפשר. חווינו תחרות עסקית קשה, שהובילה לרגעים קשים ומרים, שם הנהגת את הקרב ללא חת ותוך הקרבה עצמית. גם אני הייתי נכון להקריב את עצמי למען צדקתך ללא היסוס. כי אין היסוס בברית הדמים שבינינו, יש רק מסירות נפש - אני בשבילך ואתה בשבילי. בסערה ההיא גיליתי איזה קברניט יש לספינה שלנו. גם ברע למדתי ממך הרבה טוב - מנהיגות, כוח עמידה, התעקשות על הצדק שלך. בים הכי סוער היית המגדלור שלאורו ניווטתי. וגם עכשיו תמשיך להיות המגדלור שלי ושל כל משפחתנו. נתת לי הכל, אבל דרשת ממני המון. ציפית ממני להגביה עוף, וזה היה קשה, קשה ומאתגר. התמוגגת מכל הצלחה שלי, וראית בה את השתקפות הצלחתך. האמת אבא, חלק גדול מהדברים שעשיתי בחיי היו כדי לגרום לך אושר וכדי שתהיה גאה בי. גם בעתיד אנסה להמשיך את פועלך ודרכך, כי אתה גיבור התהילה שלי, עמוד האש שהולך לפניי. אבא יקר שלנו, היית ותישאר חרות בליבנו, טבוע בנפשנו, מהלך בכל צעדינו. הנכסים החשובים ביותר שהורשת לנו אינם נכסי נדל"ן או הון פיננסי, אלא נכסי צאן ברזל והון ערכי. שאיפותינו להתקדם לאופקים חדשים, נכונותנו לעבוד קשה כדי להשיגן, עושרנו התרבותי, אוצר ערכינו - כל אלה הם פירות השקעתך, והחיקוי שלך כמודל וכמורה לחיים. רֶאֵה: הלכנו בדרכך והקמנו לך דור המשך לתפארת. כמה היית גאה ומאושר לראות כאן את כל הנכדים שכל כך אוהבים ומעריצים אותך. בכל אחד ואחת מהם יש ויישאר תמיד משהו ממך. כל יום, כל עוד אנו חיים, ולכל מקום אליו נלך - נטפס שלב אחר שלב בסולמך - סולם יעקב. אני מכיר אותך כל כך מקרוב אבא, ואני יודע שכמו המלאכים שירדו ועלו בסולם יעקב, כך גם אתה תמידתלווה אותנו ותשמור על צעדינו. היה שלום אבינו, אהובנו, ויהי זכרך ברוך. ברוך דיין אמת.